חומש (הלכה)
חוֹמֶשׁ הוא תשלום המתוסף על פי ההלכה לחיובי תשלום מסוימים. במקרים שבהם חייבים להוסיף חומש, יש להוסיף על תשלום הקרן עוד רבע משוויו, כך שהתוספת היא חמישית מן התשלום הכולל.
המקרים בהם יש להוסיף חומש על הקרן עריכה
את החומש מוסיפים על הקרן במקרים הבאים[1]:
- האוכל בשוגג תרומה, חלה או ביכורים עליו להביא לכהנים פירות בשווי המאכל, ולהוסיף עליהם חומש.
- הפודה מעשר שני או נטע רבעי השייך לו, להוסיף חומש על סכום שוויו.
- הפודה הקדש מוסיף חומש על סכום הפדיון.
- המועל בהקדש - חייב לשלם את הנזק להקדש בתוספת חומש.
- גזלן הנשבע שבועת שקר כדי להיפטר מחיוב ממון, ואחר כך חזר בו מיזמתו והודה על השקר, מוסיף חומש על שווי הגזלה.
- גנב שנתפס לאחר שגנב פרה או כבש ונשבע שאינו גנב והוכיחו אחר כך שהוא גנב משלם תשלומי ארבעה וחמישה ועליהם מוסיף חומש על שווי הגנבה
אופן חישוב החומש עריכה
אופן חישוב החומש תלוי במחלוקת תנאים: רבי יאשיה סבור שיש להוסיף 25% מסכום הקרן, ונקרא חומש, מפני שהתוספת מהווה חמישית מהסכום הכולל. שיטת חישוב זו קרויה בטרמינולוגיה הלמדנית "חומש מלבר". רבי יונתן חולק וסובר שיש להוסיף רק 20% מסכום הקרן, כלומר, חמישית מן הסכום. שיטת חישוב זו קרויה "חומש מלגאו"[2].
להלכה, נפסק כרבי יאשיה שיש להוסיף חומש מלבר.
הבעלות על החומש עריכה
לפי ההלכה שייך החומש למקבל הקרן, למרות שהוא אינו חלק מסכום התשלום העיקרי. ולכן, במקרה שמועל בהקדש הפריש חומש ומעל בו, דינו כמי שמעל בהקדש עצמו וחייב לשלם חומש על סכום החומש. וכן אם אכל תרומה בשוגג והפריש פירות בשווי הקרן והחומש ואכל את פירות החומש, חייב להוסיף לכהן חומש על החומש המקורי. וכן אם ירצה המקבל למחול את החומש, נמחל תשלום החוב ולא צריכים לשלם את החומש[3].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך "חומש", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הערך "קרן וחומש", באתר ויקישיבה
- קרן וחומש, באתר מכון המקדש