פתיחת התפריט הראשי

חוני המעגל

תנא שפעל במאה הראשונה לפני הספירה

חוני המעגל היה תנא, שחי בתקופת בית שני, אשר נחשב בעיני רבים לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.

חוני המעגל
לידה האלף ה־1 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הכניסה למערת קבר חוני המעגל בחצור הגלילית

על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה[1]. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש[2].


המעשה בתפילה לירידת גשםעריכה

...מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים.

אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו.

התפלל, ולא ירדו גשמים.

עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר: רבונו שלעולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן, עד שתרחם על בניך.

התחילו גשמים מנטפין.

אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף.

אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.

ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים.

באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן.

אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים...

משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ח' (בתוספת סימני פיסוק)

על פי המשנה, פנה הציבור אל חוני שיתפלל שירדו גשמים, חוני שהאמין בכל ליבו שתפילותיו ייענו, אמר לעם להכניס את תנורי הפסחים (תנורי צלייה הנמצאים בחצרות) אל הבית כדי שלא ייהרסו מחמת הגשמים. לאחר ששהתפלל ולא נענה, פנה חוני לדרך לא מקובלת, הקיף עצמו במעגל, ונשבע שלא יצא מתוכו עד שירד הגשם. תחילה ירדו טיפות בלבד, וחוני דייק את בקשתו שוב ושוב עד שירדו גשמים טובים. לאחר זמן, ביקשו העם שיתפלל שייפסקו הגשמים, וחוני לא נענה לבקשה, כפי שפתחה המשנה: "על כל צרה שתבוא על הציבור מתריעים עליה חוץ מרוב גשמים" .

על פי התלמוד הירושלמי, הסיבה שלא נענתה תפילתו של חוני בתחילה היא "לפי שלא בא בענוה"[3], כלומר שלא נהג בענווה כשהיה סמוך ובטוח שייענה, וכשהחל להתחטא ולהתחנן, נענתה תפילתו.

גרסה מורחבת של הסיפור מופיעה בתלמוד הבבלי[2]:

פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: "התפלל וירדו גשמים". התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה (מעגל) ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב) "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'". אמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך" אמר: "לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות". ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם". אמר לפניו: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה". ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: "רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם". אמר להם: "כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אעפ"כ הביאו לי פר הודאה" (פר כקרבן תודה על נס ירידת הגשמים לאחר הבצורת. הודאה מלשון ווידוי, על עוון בקשת הפסקת הגשמים הנתפסת ככפיית טובה). הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: "רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם". מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות."

על פי הסוכליון של מגילת תענית, ירידת הגשמים בעקבות תפילת חוני הביאה לקביעת יום טוב באותו התאריך.

הערכת המעשהעריכה

המשנה מסיימת את המעשה בנימת ביקורת מסוימת מצידו של שמעון בן שטח על המעשה, לצד דברי שבח: "שלח לו שמעון בן שטח אמר לו, צריך אתה לנדות. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" [1]. שמעון בן שטח ראה בכך שראוי לנידוי אלמלא היה מדובר בחוני שהוא כבן המלך המפונק המטריד את אביו בבקשות שונות וקטנות (כגון אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים), וכי עליו נאמר הפסוק "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק כ"ה). על פי רש"י, הבעיתיות שבמעשה נובעת מהתמקחות והמשא ומתן עם הקב"ה ("לא כך שאלתי")[4], המאירי ביאר שהבעיה הייתה ש"אף על פי שראוי להתפלל, אין ראוי לצדיק להחזיק עצמו כל כך בבטוח שיהא מדבר דרך גזירות"[5]

בין החוקרים היו שהעריכו שההסתייגות של שמעון בן שטח נבעה ממאבקו בדומיננטיות של כתות חסידות קיצונית ובכתות מאגיות, ומעשה המופת של חוני היה עלול להתפרש שלא כהלכה ולהביא לחיזוק של הלכי רוח כאלה[6].

למרות נימת הביקורת המסויגת, שימש סיפורו של חוני משמש מקור לאמונה בכוחו של הצדיק. על פי התלמוד הבבלי: "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור' . ותגזר אומר - אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה"[2] . ומכאן למדו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים. תפילתו של חוני נעשתה לסמל לתפילה הבוקעת שערי שמים, ובשלהי תקופת הגאונים אף הכלילו את מעשה חוני בפיוטי הסליחות: "צעקתי הקשב, כצעקת חוני המעגל"[7], "והעונה בתוך מעגל לחוני, בעת נשבע בשמך רב פעלות"[8]

מותו של חוני המעגלעריכה

 
קבריהם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, נכדיו של חוני המעגל, בסמיכות לקברו בחצור הגלילית
 
מעגילה מהתקופה ההלניסטית במוזיאון השומרוני הטוב. ייתכן שכינויו של חוני הוא עקב עבודתו על מכשיר כזה להידוק טיח על גגות ורצפות

באגדות התלמודעריכה

בתלמוד הבבלי[2] מופיעה אגדה באשר למותו של חוני, לפיה כאשר הלך חוני בדרך ראה אדם נוטע חרוב, ושאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף הזקן את האמרה המפורסמת: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב. משנכנס לבית המדרש, תירץ חוני כל קושיא שעלתה בבית המדרש. אמרו החכמים שהמאמרים מיושבים וברורים משל היה פה חוני המעגל שהיה מיישב ומברר את הדברים בזמנו. כאשר אמר להם כי הוא חוני, איש לא האמין לו, ומרוב צער, התפלל חוני וביקש שימות, ואכן הוא מת. בעקבות כך, טבע רבא את האימרה "או חברותא או מיתותא". (או חבר או מיתה).

לפי התלמוד הירושלמי (תענית פ"ג ה"ט) מאורע זה אירע לחוני המעגל הקדום, אבי אביו של חוני המעגל, שהתפלל גם הוא על הגשמים, ושבעים השנים בהם הוא נם היו שבעים שנות הגלות, הוא נרדם חבוי במערה - אליה נכנס להתגונן מגשמים - סמוך לחורבן הבית הראשון והקיץ לאחר בנין הבית השני. לנוסח זה כאשר טען שהוא חוני, אמרו לו שידוע, שכאשר חוני היה נכנס לעזרה בבית המקדש הייתה העזרה מאירה, נכנס לכן לעזרה והיא אכן האירה, ואז קרא על עצמו את הכתוב בתהילים (קכו א): "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

התלמוד הבבלי מספר כי גם נכדיו של חוני, אבא חלקיה וחנן הנחבא, היו צדיקים שתפילתם נשמעת בעת עצירת גשמים, שאותה ניצלו בני דורם כדי שיתפללו עליהם[2].

ב"קדמוניות היהודים"עריכה

ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים" מספר על מותו של חוני בעת המאבקים על ירושת בית חשמונאי, שניהלו האחים, אריסטובולוס השני והורקנוס השני. באותה עת צר הורקנוס, יחד עם בן בריתו חרתת מלך הנבטים על ירושלים. הדבר היה בימי הפסח של שנת 63 לפנה"ס. בעיר הנצורה שהו המלך אריסטובולוס ועמו הכוהנים. במהלך המצור נתפס חוני על ידי הצרים, ומכיוון שהיה ידוע כמי שתפילתו נענית, נדרש להתפלל לאובדנם של הנצורים. משסירב, וביקש מהאל כי לא יביא על הנצורים מה שמבקשים עליהם הצרים, העלה עליו את חמת הצרים, ואלה המיתוהו בסקילה[9].

שמו וכינויועריכה

מקובל לקרוא את שמו בחולם: חוֹנִי, אך למעשה כך הוא מופיע רק במקור היווני של יוספוס; בכתבי יד מהימנים של המשנה (כמו כתב יד קאופמן) שמו מופיע בשורוק: חוּנִי.

שמו ב"קדמוניות היהודים" הוא "חוניו" .

גם בנוגע לצורת הניקוד של כינויו, המעגל, יש ספקות: בכתבי יד עתיקים של המשנה (למשל בכתב יד קאופמן) מופיע הַמַּעְגָּל, וכיום נהוג לכתוב זאת הַמְּעַגֵּל.

השערות שונות נאמרו בעניין כינויו. רב צמח גאון[10] פירש שנקרא כך על שם עירו[11], ואילו על-פי רש"י, חוני המעגל נקרא כך על שם עוגת המעגל שעג. בין החוקרים האחרונים היו ששיערו שנקרא כך על שם מקצועו שהיה יצרן מעגילות, כלי שנועד לסייע בהידוק טיח הגגות[12], או שהיה עוסק בעצמו בתיקון הגגות באמצעות מעגילה[13]. שמעון שרביט סבור שהכינוי אכן קשור למעשה המעגל, ומשער שהקריאה המקורית אינה "חוני הַמְעַגֵּל", אלא "חוני הַמַּעְגָּל" (או הַמַּעֲגָל), כלומר חוני עושה המעגל. השערה זו מבוססת על הניקוד בכתבי יד עתיקים ועל מסורת הקריאה בקרב יהודי מרוקו.[14] על פי השערה זו, הכינוי חוני הַמַּעֲגָל, הוא על שם המעגל שיצר, ואין זה תואר הכולל פעולה או מקצוע. מכיוון שכינויים שכאלה הם יוצאי דופן, נוצרה אי-הבנה, ומתוך ההרגל לכינוי תוארי בני אדם של שם מקצועם החלו לקרוא את המילה כ"הַמְעַגֵּל".

המסורת על מקום קברו של חוני המעגלעריכה

 
מערת הקבר של חוני המעגל, סמוך לחצור הגלילית

על אף שמותו של חוני, על פי דברי יוסף בן מתיתיהו, היה בסמוך לירושלים, הרי שהמסורת מראה את מקום קברו בגליל דווקא, בסמוך לחצור הגלילית, במקום שבו היה קיים כפר ערבי בשם פרעם. ליד הקבר נובע מעיין הקרוי על שמו "עין חוני". במשך השנים התפתח פולקלור סביב מערת חוני המעגל וכיום מקובל לחשוב כי חוני המעגל עצמו קבור שם וגם נכדיו, אבא חלקיה וחנן הנחבא צאצאיו.

כיום האתר פתוח למבקרים הרוצים להתפלל בקברו ולהדליק נרות במערה.

יום ההילולה המסרותית לפטירתו של חוני המעגל מתקיימת מדי שנה ביום העצמאות בתאריך ה' באייר.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוני המעגל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ח'
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג, עמוד א'
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ג', הלכה י'
  4. ^ רש"י בפירושו על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט, עמוד א'.
  5. ^ רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, תענית, שם.
  6. ^ ראו גדליה אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א', ת"א, תשי"ט, עמ' 124. וראו עוד, מעשה חוני המעגל בהלכה ובהשקפה / ד"ר ישראל רוזנסון, www.daat.ac.il).
  7. ^ רבנו גרשם, פיוט "אל באפך תוכיח".
  8. ^ רב שרירא גאון, פיוט בקשה, "שמע קולי אשר ישמע בקולות".
  9. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, יד, ב, א (21-24)
  10. ^ הוא רב צמח בן פלטוי או גאון אחר בשם זה.
  11. ^ הובאו דבריו בספר היוחסין לרבי אברהם זכות, ערך "חוני".
  12. ^ שמואל קליין, "על טעויות אחדות בפירוש שמות מקומות", ידיעות ציון, א' (תר"ץ), עמ' 3–4.
  13. ^ הרב שאול חנא קוק, ידיעות ציון, א', (תר"ץ), עמוד 28.
  14. ^ שמעון שרביט, פרקי מחקר בלשון חכמים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ח, עמ' 194–196