חוסר אונים

תחושה פסיכולוגית של אדם שאינו יודע לפעול באירועים המתרחשים בסביבתו או שאין באפשרותו להתערב בהם ביעילות.

חוסר־אונים הוא רגש הנוצר כשהפרט חווה חוסר יכולת (או יכולת מוגבלת) לענות על צורך או צרכים שלו, או להשיג מטרה מסוימת.

חוסר אונים

חוסר־אונים יכול להתעורר בעקבות תפיסה של כישלון. כלומר, די בכך שהאדם תופס סיטואציה ככישלון שלו כדי שירגיש חוסר אונים[1].

היות שאנשים נוטים להימנע מעשייה כאשר הם מאמינים שאינם יכולים לשלוט במצב מסוים, פסיביות היא אחד הביטויים המרכזיים של חוסר־אונים בכלל, וחוסר־אונים נרכש בפרט[2]. זאת להבדיל מלמידת בריחה ומלמידת הימנעות, שהן בעלות אופי פעיל יותר.

חוסר־אונים עשוי להתבטא בהתכנסות וקיפאון, או בעצבנות ובאי־שקט. כאשר חוסר־האונים גובר, עשוי האדם להרגיש כעס, דכדוך, דיכאון ואדישות כלפי המתרחש סביבו.

חוסר־אונים שנמשך בקביעות לאורך זמן רב עלול להגביר תגובות אלו ולגרום לשחיקה נפשית משמעותית המקשה על התפקוד התקין. מרטין זליגמן תיאר תופעה זו כחוסר אונים נלמד.

חוסר אונים נרכש

עריכה
  ערך מורחב – חוסר אונים נרכש

חוסר אונים נרכש הוא מצב פסיכולוגי הנוצר בעקבות חוויות מרובות של היעדר שליטה, בהן אין לפרט יכולת לשנות מצב בלתי נעים. במקרים אלו תחושת חוסר האונים נוצרת לאור התפיסה שלא קיימת תלות בין התגובות של הפרט לבין התוצאות שלהן[2].

חוסר אונים נרכש שונה מלמידת בריחה, המאפשרת הפסקת גירוי בלתי נעים ומלמידת הימנעות, המאפשרת הימנעות עתידית מגירוי בלתי נעים פוטנציאלי. זאת משום שבשני המקרים הללו הפרט מאמין שיש בכוחו להשפיע על הסביבה, לשנות את המצב הקיים או את התגלגלות האירועים הבאים. להבדיל, חוסר אונים נרכש מאופיין בקבלה פסיבית של המצב ללא ניסיון להוביל לשינוי.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Firmin, M., Hwang, C., Copella, M., & Clark, S. (2004). LEARNED HELPLESSNESS: THE EFFECT OF FAILURE ON TEST-TAKING. Education, 124(4), 688-693.
  2. ^ 1 2 לאה קוזמינסקי (2004). "מדברים בעד עצמם - סינגור עצמי של לומדים עם לקויות למידה". הוצאת יסוד ומכון מופ"ת


  ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.