חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל

חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל, התשל"ו-1976 הוא חוק המסדיר את פעילותו של מקוה ישראל. החוק החליף את הרישיון של האימפריה העות'מאנית להפעלת בית הספר החקלאי, שמכוחו פעל המוסד עד אז, בנוסף להסכם בין חברת "כל ישראל חברים" וממשלת ישראל לניהול משותף של בית הספר החקלאי שנחתם בשנת 1956.

חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל, התשל"ו-1976

פרטי החוק
מדינה	ישראל
תאריך חקיקה	1 ביולי 1976
תאריך חקיקה עברי	ג' בתמוז תשל"ו
גוף מחוקק	הכנסת השמינית
שטחים שעליהם חל החוק	ישראל
מטרת החוק	הסדרת פעילותו של בית הספר החקלאי מקוה ישראל
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הפנים, משרד החינוך
מספר תיקונים	2
נוסח מלא	חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל

היסטוריה חקיקתית

ב-15 ביוני 1970, בישיבת מליאת הכנסת לציון מאה שנים למקוה ישראל, הכריז שר החקלאות דאז חיים גבתי בשם ממשלת ישראל על הכוונה לחוקק חוק מיוחד לשימור מקוה ישראל.

"חברי הכנסת, בהתאם להחלטת ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת הפנים תונח בקרוב על שולחן הכנסת הצעת חוק מיוחד על מקוה ישראל, שבו ייקבעו גבולות מקוה ישראל הקיימים ואשר יבטיח שלא ייעשה כל שינוי בייעודן של אדמות אלו ללא החלטת הכנסת. יהיה זה ביטוי להערכה הרבה שהעם כולו רוחש לבית­ הספר החקלאי הראשון שהוקם לפני מאה שנה, ויהיה זה השי שאנו מגישים לו ביום חגו"

— הכנסת השביעית, הישיבה השבעים-ושבע, כרך 57, 15 ביוני 1970.

הצעת חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל הוגשה לראשונה מטעם הממשלה לכנסת השביעית ביולי 1971. לאחר דיונים בוועדות הכנסת הוגשה ההצעה מחדש לכנסת השמינית, בגרסה משופרת, ביולי 1976.

דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את המניע לחקיקתו:

במלאת מאה שנה ליסוד בית הספר החקלאי מקוה ישראל ולשם ציון מאורע חגיגי זה מוצע לקבוע בחוק מעמד מיוחד לבית הספר ולהבטיח את המשך פעילותו הכרוכה במקומו כיום. הצעת חוק זו מוגשת בהמלצת ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת הפנים של הכנסת השישית, אשר הוקמה מפני מגמות שהסתמנו להעביר את בית הספר למקום אחר ולהפוך אדמותיו לגן ציבורי.

החוק אושר ב-21 ביוני 1976.

לחוק נחקקו, נכון ל-2022, שני תיקונים, הראשון ב-2009 (תיקון טכני), והשני ב-2018 תיקון של סעיף 4, כאמור להלן.

יש לציין שהמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אשר הוקמה בשנות ה-80 בעקבות פגיעה באתרי מורשת, שוכנת בשטח מקוה ישראל. כמו כן באופן סמלי, כזכר לטעות המרה שבהריסת אתר בעל חשיבות בראשיתית רבה, בחרה לעצמה המועצה את דמות חזית בנין הגימנסיה העברית הרצליה לסמל הרשמי שלה, (מוסד חינוך עברי שהוקם 35 שנה אחרי מקוה ישראל ונהרס כבר בסוף שנות ה-50).

הוראות החוק

החוק קובע כי מקוה ישראל יוסיף לפעול כבית ספר חקלאי לקידום מטרותיו, כמו כן, החוק מעגן את מטרותיו של בית הספר שהן "לחנך נוער בישראל לחיי חקלאות ולהתיישבות, ולהקנות לו השכלה כללית, וכן תרבות יהודית וחינוך עברי בהתאם למורשת ישראל, כמקובל במוסדות החינוך במדינה."

החוק כולל גם סעיף שאומר כי שינויים בתזכיר ההתאגדות ובתקנות ההתאגדות של החברה "מקוה ישראל – כל ישראל חברים" המנהלת את בית הספר, טעונים אישור הממשלה וועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.

סעיף 4 לחוק קובע כי המקרקעין בבית הספר מיועדים לשימוש בית הספר ואין לשנות את יעודם זה אלא לפי יוזמת שר ובאישור שרי החינוך, החקלאות ופיתוח הכפר והפנים, וועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
בתיקון לחוק, שנועד לקדם סלילת מסילת רכבת רביעית בנחל איילון, הוגמשה הגבלה זו ונקבעו מטרות שלמענן מותר לשנות יעוד של מקרקעין בבית הספר:

(א) דרך, או הסדרת ניקוז לטובת דרך כאמור, וכן העתקת תשתיות הנדרשת למימושה של הדרך, והכול מכוח תוכנית שמטרתה העיקרית היא אחת מאלה:

(1) הקמת מסילת ברזל העוברת בתוואי בין תל אביב ללוד, כך שבתוואי האמור יהיו ארבע מסילות ברזל;

(2) הקמת מסילות ברזל נוספות על המסילות כאמור בפסקת משנה (1), ובלבד שבתחום המקרקעין המפורטים בתוספת המסילות הן תת-קרקעיות ולא נכללות תחנות רכבת באותו תחום;

(ב) מפעל ניקוז, כהגדרתו בחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי״ח–1957, הדרוש לצורך תוכנית כאמור בפסקת משנה (א).

שר הפנים ושר החינוך והתרבות ממונים על ביצוע חוק זה ורשאים, בהסכמת שר החקלאות, להתקין תקנות לשם ביצועו. השרים לא מימשו סמכותם זו.

בפסיקה

חלק מ-מקוה ישראל במבט לכיוון דרום מערב (2012)

בשטח בית הספר החקלאי מקוה ישראל נבנה בשנות ה-50 שיכון שנועד למגורים של צוות בית הספר, והדירות שבו הוחכרו לעובדי בית הספר. בשנות ה-60 רצה אחד המשתכנים להעביר את זכויותיו בדירה למי שאינו נמנה עם עובדי בית הספר. בית הספר התנגד לכך, ומינהל מקרקעי ישראל הסכים שלא לתת הסכמתו להעברת זכות החכירה למישהו אחר, ללא המלצה מבית הספר לגבי רוכש הזכות המוצע. בית הספר התחייב שבמקרה שלא יאשר את העברת הזכות, הוא מוכן לרכוש אותה בעצמו. המשתכנים התנגדו להסדר זה ופנו לבית המשפט. המחלוקת הגיעה לבית המשפט העליון, שקבע כי "חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל מעיד בבירור על כך, כי למדינה יש אינטרס העולה בקנה אחד עם האינטרס של בית הספר לשמור על אופיה וצביונה של הקרקע המיועדת לשימושו. מכאן, שהסכמתו ונכונותו של המינהל לפעול בתיאום עם בית הספר לשימורו של השיכון כמיועד לסגל בית הספר ולמניעת הפיכתו למקום מגורים לכול אינה מעידה על הוצאת שיקול הדעת מידיו והעברתו לאחר, אלא מבטאה את המדיניות שלו עצמו, ובכך אין פסול".

בנובמבר 2004 אושרה תוכנית המתאר המחוזית לפארק איילון. נגד תוכנית זו הוגשו עתירות אחדות לבג"ץ, בהן עתירה של בית הספר החקלאי מקוה ישראל, שהתנגדה לתוכנית בנימוק שהתכנית שאושרה, החלה על שטחי בית הספר החקלאי מקוה ישראל, עומדת בניגוד להוראות חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל. בג"ץ דחה טענה זו וקבע כי "הוראות תוכנית פארק איילון לא רק שאינן סותרות את הגיונן של הוראות חוק מקוה ישראל, אלא הן מקדמות אותן, הן על פי לשונן והן על פי רוחן. התכנית מעניקה להוראות החוק ולתכליותיו משנה תוקף."

השלכות החוק

מקוה ישראל, שטחיו החקלאיים, פארק אריאל שרון והרשויות מסביבו. (מפה מהעשור הראשון של המאה ה-21)

למרות קצב ההתפשטות העירונית הגבוהה של גוש דן נשמרו שטחי מקוה ישראל במעמד נבדל מהרשויות שמסביבו והוא במעמד של שטח גלילי.

כפועל יוצא מהרחבת פארק אריאל שרון והפיכתו לפארק מטרופוליני הכולל בהיבטים מסוימים גם את שטחי מקוה ישראל, ותוך התחשבות בחוק, הוחלט על תוכנית שימור למתחם מקוה ישראל.

בשנת 2021 אושרה להפקדה תוכנית המתאר של בית הספר החקלאי מקוה ישראל בה נקבעו תוספת זכויות בנייה של כ-85,000 מ"ר לטובת מבני חינוך, פנימיות, מעבדות מחקר, מבני משק ולצורך תוספות למבנים לשימור ובפרט נקבעו בה גבולות הטריטוריה של המוסד והיכן אסור יהיה לבנות בשטחו כמו גם שינויי התנועה והתשתיות המשמעותיים הצפויים במרחבו.

ראו גם

• חוק גני רמת הנדיב

קישורים חיצוניים

• חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• הגנת בית הספר החקלאי מקווה ישראל בחוק, באתר "שמר"
• עזרא ריבליס, מקוה ישראל - נכס לאומי מוגן, 14 ביוני 1970, על המשמר.
• ציון מלאת מאה שנה למקוה ישראל, הכנסת השביעית, הישיבה השבעים-ושבע, כרך 57, י"א בסיוון תש"ל, 15 ביוני 1970, באתר הכנסת.
• הישיבה המאה תשעים­ ושש, של הכנסת השמינית, (מעמ' 3478), כ"ט תמוז ה'תשל'ה, 8 ביולי 1975 באתר הכנסת.
• מי אמר שאפשר להפשיר את קרקעות מקווה ישראל, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1998
• דוד הכהן, שיעזבו את מקווה בשקט, באתר ynet, 16 במאי 2001
• הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019) התשע"ח-2018 - פרק ו': תחבורה - סעיף 23 ו-24 - הכנה לקריאה שנייה ושלישית, מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, ד' באדר התשע"ח, 19 בפברואר 2018, באתר כנסת פתוחה.
• שמעון וילנאי, היכן הם היום? יוסי פלדמן בוגר מקווה ישראל, מייסד המועצה לשימור אתרי מורשת, 27 באוקטובר 2019, בכתב העת יבול שיא, באתר פורטל הקיבוצים והמושבים.
• חן אביטן, 'סופיות המרשם' במקרקעין מוסדרים, מחייבת ומכרעת גם בחלוף 5 עשורים בהם נעשה שימוש הסותר את המרשם, באתר כלכליסט, 21 בינואר 2020
• מאיה רונן, ‏אתגר השימור של מקווה ישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 26 במאי 2022