ויקיפדיה

חוק בריידי

חוק בריידי למניעת אלימות באמצעות אקדחים (או אקדחי-יד), הידוע בעיקר בצורתו המקוצרת כחוק בריידי[1],[2] הוא חוק שחוקק הקונגרס של ארצות הברית, הקובע קיום של בדיקות רקע פדרליות לכל אדם המבקש לרכוש נשק בארצות הברית. עד להקמת המערכת הלאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני (NICS) בשנת 1998, הוחלה גם תקופת המתנה של עד חמישה ימים כדי לאפשר לרשויות לערוך בדיקות רקע עבור מוכרי הנשק במדינות בהן לא הייתה מערכת בדיקות רקע. החוק נקרא על שמו של דובר הבית הלבן לשעבר, ג'יימס בריידי, שנורה בראשו ונפצע אנושות על ידי המתנקש ג'ון הינקלי ג'וניור במהלך ניסיון התנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב-30 במרץ 1981 ומאז היה לפעיל בולט ביחד עם רעייתו שרה במאבק על חקיקת חוקי פיקוח על כלי נשק.

חוק בריידי
Brady Bill
פרטי החוק
מדינה ארצות הברית
שם רשמי Brady Handgun Violence Prevention Act
גוף מחוקק הקונגרס ה-103 של ארצות הברית
תאריך תחולה 28 בפברואר 1994
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החקיקה המקורית הוצגה לבית הנבחרים של ארצות הברית על ידי חבר בית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית, צ'אק שומר[3] במרץ 1991,[1] אך מעולם לא הובאה להצבעה בזמנו. החקיקה הוצגה מחדש על ידי שומר ב-22 בפברואר 1993 וגרסתה הסופית אושרה בבית הנבחרים ב-11 בנובמבר 1993. ב-20 בנובמבר 1993 עבר החוק בסנאט האמריקאי וב-30 בנובמבר 1993 נחתם החוק על ידי הנשיא ביל קלינטון בטקס בבית הלבן בנוכחות ג'יימס בריידי, רעייתו שרה, סגן הנשיא, אל גור, התובעת הכללית ג'אנט רינו והסנאטורים ג'ו ביידן, ג'ורג' מיטשל והווארד מצנבאום. החוק נכנס לתוקפו ב-28 בפברואר 1994.

מהלך החקיקה עריכה

הצעת "חוק בריידי למניעת אלימות באמצעות אקדחים" הועלתה לראשונה בקונגרס האמריקאי ה-100 ב-4 בפברואר 1987 על ידי חבר הקונגרס אד פייגן והסנאטור הווארד מצנבאום מאוהיו. ההצעה המקורית כללה דרישה להחלת תקופת המתנה של שבעה ימים בין הגשת הבקשה לרכישת האקדח ועד שהוא יימסר לרוכש. ביוני 1988 ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית אישרה את הצעת החוק בהצבעה קולית כתיקון ל-"חוק הכולל למניעת שימוש בסמים" (1988), במה שנודע כ-"תיקון בריידי".[4] על אף זאת, בהצבעה בבית הנבחרים לא עבר התיקון.[5] הצמד פייגן ומצנבאום העלו את החוק בשנית בקונגרס ה-101 ב-4 בינואר 1989. גרסה זו קבעה כבר כי תקופת ההמתנה שהגרסה המקורית דרשה תבוטל ברגע שתצא אל הפועל מערכת לאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני של רוכשי אקדחים פוטנציאליים.[6] בנובמבר 1989 התייצב ג'יימס בריידי בפני ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית וקרא בעדותו לפניה להחלת תקופת המתנה על רוכשי כלי נשק.[7] שם נאמר לו כי תקופה שכזו תיצור חוסר נוחות אצל הרוכשים. בריידי השיב:

I need help getting out of bed, help taking a shower and help getting dressed, and — damn it — I need help going to the bathroom; I guess I’m paying for their convenience[א]

ב-24 ביולי 1990 ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית אישרה את החוק פעם נוספת, אך הפעם החוק לא הגיע בכלל להצבעה בבית הנבחרים, בין היתר משום שניסיונות של תומכי החוק לצרפו ל"חוק השליטה בפשע" (1990), שהם היו סבורים שישיג את תמיכת רוב חברי בית הנבחרים, כפי שהיה בסופו של דבר, לא צלחו. בנוסף יושב ראש בית הנבחרים, טום פולי רמז כי חקיקה זו היא מעוררת מחלוקת מידי מכדי שיוכל להעלותה להצבעה, ועם סופו של הקונגרס ה-101, תמה גם האפשרות להעלות את החוק להצבעה. עם התגברות התמיכה הציבורית בחוק, העלו הצמד מצנבאום ופייגן את החוק בקונגרס ה-102.[6] הפעם הצליחו הזוג שרה וג'יימס בריידי להביא לתמיכתו של רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית לשעבר, שהיה חבר ב־NRA והיה ידוע כתומך בזכות של כל אמריקאי לשאת נשק בחוק.[8] רייגן התבטא בעד החוק בפומבי בעת קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ביום השנה העשירי לניסיון ההתנקשות בו:

I want to tell all of you here today something that I'm not sure you know. You do know that I'm a member of the NRA and my position on the right to bear arms is well known, but I want you to know something else and I'm going to say it in clear unmistakable language: I support the Brady Bill and I urge the congress to enact.[ב]

הוא סבר כי "חוק בריידי" יספק מנגנון אכיפה חיוני שיביא לסיום "מערכת הכבוד" (מדיניות שסומכת על כוונת האזרחים לכבד את החוקים בלי השגחה ופיקוח) שנקבעה ב"חוק הפיקוח על הנשק" (1968).[1] רייגן לא היה היחיד שהביע את תמיכתו ב"חוק בריידי". אליו הצטרפו הנשיאים לשעבר ג'ימי קרטר, ג'רלד פורד וריצ'רד ניקסון ששניים מהם (קרטר ופורד) אף קראו פומבית לקונגרס האמריקאי לאסור את הייצור של כלי נשק באיכות צבאית, שאחר כך נמכרים לידי אזרחים אמריקאים.[9] מנגד, המתנגדים ל"חוק בריידי" טענו כי הוא מנוגד לתיקון השני לחוקת ארצות הברית המגן על הזכות של תושבי ארצות הברית לשאת נשק.[10]

ועדת המשפט של בית הנבחרים אישרה פעם נוספת את החוק והפעם הוא עבר גם לראשונה בהצבעה בבית הנבחרים ב-8 במאי 1991.[11] כעת הוא עבר לאישור הסנאט כחלק מ-"חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" שהועלה על ידי הסנאטור הדמוקרטי מדלאוור, ג'ו ביידן ב-6 ביוני 1991. במקביל איגוד הרובאים הלאומי (NRA) התחיל במאמצים כבירים לבלום את אישורו הסופי של החוק. לאחר שמאמצים אלו עלו בתוהו, במאמץ אחרון לבלימת החוק, הסנאטור הרפובליקני טד סטיבנס מאלסקה הציע בשעות הבוקר המוקדמות של 28 ביוני 1991 תיקון חלופי ל"חוק בריידי" שנודע כ-"תיקון סטיבנס" שנועד להחליף את "חוק בריידי" ב-"חוק בדיקות מידיות". חוק זה לא היה ישים מבחינה טכנולוגית משום שלא הייתה קיימת בזמנו שום מערכת המסוגלת לבצע בדיקה מיידית לרוכש הנשק בטרם הקנייה. בכך למעשה היה משאיר את המצב על כנו ובולם את מאמציהם של תומכי "חוק בריידי" ותקופת ההמתנה. למזלם של תומכי "חוק בריידי" תיקון זה לא עבר בסנאט. לאחר ש-"תיקון סטיבנס" נכשל בסנאט, בצהרי אותו היום הודיעו הסנאטורים הווארד מצנבאום (אחד מנותני החסות של החוק) ורוברט דול (ממתנגדי החוק) כי הגיעו לפשרה שלפיה שבעת ימי תקופת ההמתנה שקבע הנוסח המקורי של "חוק בריידי" ישונו לחמישה "ימי עסקים" וכן כי תקופת ההמתנה תבוטל ברגע שתצא אל הפועל מערכת לאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני. גרסה זו שהייתה שונה במעט מהגרסה המקורית של החוק עברה בסנאט ומשם לוועדת שעה שתפקידה ליישב את ההבדלים בין הגרסאות השונות של "חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" (ש"חוק בריידי" נכלל בתוכו) שעברו בשני בתי הקונגרס בנוסחים שונים. הוועדה הגישה את הדוח שלה וכעת היה על שני בתי הקונגרס לאשרו. בית הנבחרים אישר את דוח הוועדה ב-26 בנובמבר 1991 וכעת היה על הסנאט לאשרו. הסנאטורים לא הצליחו להגיע לסיום הדיון על הדוח ומתנגדי החוק ניצלו זאת והתחילו בפיליבסטר מתמשך שלא איפשר את אישור החוק עד לסיום כהונת הקונגרס ה-102.[6]

טקס החתימה על חוק בריידי בבית הלבן, 30 בנובמבר 1993

אחד המכשולים המשמעותיים בדרך לאישור החוק היה שמתנגדיו ניסו לקשור אותו בחוק פשע כולל ולא כנושא עצמאי. לכן ארגון "HCI‏ (Handgun Control Inc)" בהובלת הזוג בריידי החל בקמפיין שזכה לתהודה רבה בדרישה לפצל בין "חוק בריידי" ל"חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" במטרה להעבירו במהירות עד לסיום כהונת הקונגרס ה-102 בתחילת חודש אוקטובר. ב-1 בספטמבר 1992 פצח הארגון בקמפיין לאומי ובראשו הסיסמה: "Free the Brady Bill" ("שחררו את חוק בריידי").[12] מסיבות עיתונאים נערכו ב-13 מדינות ובראשם הדרישה מהקונגרס לפצל בין החוקים ולהעביר את "חוק בריידי" במהירות. ארצות הברית הייתה בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית והמועמד הדמוקרטי לנשיאות, ביל קלינטון מיהר לתמוך ביוזמה. המועמד הרפובליקני והנשיא המכהן, ג'ורג' בוש בחר שלא להגיב. על אף שהקמפיין נכשל, הוא הוביל לכך שנושא הפיקוח על הנשק הפך לנושא מרכזי במערכת הבחירות לנשיאות. בנוסף בעקבות קמפיין זה, לראשונה היה לתומכי הפיקוח על הנשק נשיא שהביע תמיכה במאבק שלהם, לאחר שקלינטון נבחר לנשיא ארצות הברית בנובמבר אותה השנה.[6] עם כינוסו של הקונגרס ה-103 בשנת 1993 ל"חוק בריידי" היו תומכים רבים מבעבר. ב-22 בפברואר 1993 הוצג החוק בבית הנבחרים, הפעם על ידי חבר בית הנבחרים הדמוקרטי, צ'אק שומר מניו יורק. שבוע לפני כן ב-17 בפברואר 1993, הצהיר הנשיא קלינטון בנאומו בפני שני בתי הקונגרס כי "אם יעבירו את "חוק בריידי", הוא יחתום גם יחתום על החוק". הייתה זו הפעם הראשונה שנשיא מכהן מצהיר כי יחתום על חוק שכזה. בנוסף לראשונה, "חוק בריידי" הועלה לבדו, לא כחלק מחוק כולל אחר כפי שהיה בפעמים הקודמות. ב-4 בנובמבר 1993 אישרה בפעם האחרונה ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית את החוק. ב-10 בנובמבר עבר החוק בבית הנבחרים. ב-20 בנובמבר 1993 אושר החוק בסנאט. ועדת השעה שכונסה הגיעה להסכמות על הנוסח הסופי של החוק ב-22 בנובמבר וב-24 בנובמבר אישר הסנאט את דוח הוועדה פה אחד.[6][13]

 
הנשיא ביל קלינטון חותם על "חוק בריידי" ולצידו מביט, ג'יימס בריידי, 30 בנובמבר 1993

החוק נחתם על ידי נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון ב-30 בנובמבר בטקס בנוכחותם של בריידי ומשפחתו בחדר המזרחי בבית הלבן. בטקס הצהיר הנשיא קלינטון: "אלמלא הם לא היינו מעבירים את חוק בריידי."[14] החוק נכנס לתוקפו רשמית ב-28 בפברואר 1994.[6]

בדצמבר 2000 הצביע חבר הנאמנים של "HCI "Handgun Control Inc) ו"המרכז למניעת אלימות באמצעות אקדחים" בעד שינוי שמם של שני הארגונים לכבודם של ג'יימס ושרה בריידי ל"קמפיין בריידי למניעת אלימות באמצעות נשק" ו"מרכז בריידי למניעת אלימות באמצעות נשק".[15]

  1. ^ אני זקוק לעזרה לצאת מהמיטה, עזרה להתקלח ועזרה להתלבש, ולעזאזל - אני צריך עזרה ללכת לשירותים; אני מניח שאני משלם על חוסר הנוחות שלהם.
  2. ^ אני רוצה להגיד לכל מי שנמצא כאן היום משהו שאני לא בטוח שאתם יודעים. אתם בוודאי יודעים שאני חבר באיגוד הרובאים הלאומי (NRA) והעמדה שלי בנוגע לזכות לשאת נשק ידועה היטב, אבל אני רוצה שתדעו משהו נוסף ואני הולך להגיד זאת בצורה חדה וברורה: אני תומך ב"חוק בריידי" ואני דורש מהקונגרס לחוקק אותו.

החוק עריכה

חוק בריידי מחייב עריכת בדיקות רקע לאנשים בטרם יוכלו לרכוש נשק ממשווק מורשה פדרלי, יצרן או יבואן - למעט חריגים. אם אין חוקים והגבלות נוספות במדינת הרכישה, ניתן יהיה למסור את הנשק לקונה לאחר אישור של המערכת הלאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני (NICS) שבאחריות ה-FBI.

חוק בריידי אוסר על אנשים מסוימים לשלוח או לשנע כלי נשק כלשהם למטרות סחר בין או במדינות ארצות הברית או מדינות העולם, לקבל נשק כלשהו שנשלח או הועבר בעת סחר בין או במדינות ארצות הברית או מדינות העולם.[16] איסורים אלה חלים על כל אדם ש:

  1. הורשע בכל בית משפט שהוא בעבירה שדינה תקופת מאסר של שנה או יותר
  2. נמלט מהדין (עבריין נמלט)
  3. משתמש בלתי חוקי או מכור לתרופה, סם או כימיקל שנמצא תחת פיקוח ממשלתי (דוגמת סמים אסורים או תרופות מרשם)
  4. נפסק שהוא בעל בעיה נפשית או שנשלח לאשפוז במוסד פסיכיאטרי
  5. הוא שוהה בלתי חוקי בתחומי ארצות הברית
  6. סולק מהצבא מסיבות שהצבא מצא שהם ראויות לגינוי (כגון עריקה, בגידה, ריגול, תקיפה מינית או רצח)
  7. אזרח לשעבר, ויתר על אזרחותו האמריקאית
  8. הוא נתון לצו בית משפט המונע או מגביל אותו מהטרדה, מעקב או איום על בן/בת זוג בעבר או בהווה ושל ילדיהם
  9. הורשע בבית המשפט בעבירות של אלימות במשפחה

לאחר שקונה פוטנציאלי ממלא את הטופס המתאים, בעל רישיון נשק פדרלי (FFL) יוזם את בדיקת הרקע בטלפון או במחשב. מרבית הבדיקות נקבעות תוך מספר דקות. אם לא מתקבלת קביעת בדיקה תוך שלושה ימי עסקים, ייתכן שההעברה של כלי הנשק תושלם באופן חוקי.

העברת כלי נשק על ידי מוכרים פרטיים ללא רישיון שאינם עוסקים בעסקי הנשק חם, אינה כפופה לחוק בריידי, אך עשויה להיות תחת מגבלות פדרליות, מדינתיות או מקומיות אחרות.

חוק בריידי לא חל על פריטי אספנות, או פריטים נדירים ברישיון.[17]

התנגדות מצד איגוד הרובאים הלאומי עריכה

לאחר שהוצע במקור חוק בריידי בשנת 1987, התגייס איגוד הרובאים הלאומי (NRA) כדי לבטל את החקיקה והוציא על כך מיליוני דולרים. אף על פי שבסופו של דבר הצעת החוק אכן עברה בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית (בית הנבחרים והסנאט), הצליח ה-NRA לזכות בהישג חשוב: בגרסה הסופית של החוק נקבע כי בשנת 1998 תבוטל תקופת ההמתנה של חמשת הימים למכירות אקדחים והיא תוחלף במערכת של בדיקות רקע ממוחשבות ומיידיות שלא יצריכו תקופות המתנה.[18]

ה-NRA מימן אז תביעות באריזונה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, מונטנה, ניו מקסיקו, קרוליינה הצפונית, טקסס, ורמונט וויומינג, שביקשו לבטל את חוק בריידי בטענה כי הוא לא חוקתי. תיקים התגלגלו בין בתי המשפט, ובסופו של דבר הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית שנדרש לסוגיית חוק בריידי במה שנודע כ-"פרינץ נגד ארצות הברית" (Printz v. United States).

בעתירה זו, ה-NRA טען כי חוק בריידי אינו חוקתי מכיוון שהוראותיו המחייבות את קציני אכיפת החוק המקומיים לבצע בדיקות רקע מהוות הפרה של התיקון העשירי לחוקה. על בסיס נימוקים אלה טען ה-NRA כי על בית המשפט "לבטל את החוק".

בהחלטתו ב-1997 בתיק, קבע בית המשפט העליון כי ההוראה בחוק בריידי שאילצה את גורמי אכיפת החוק של המדינה לבצע את בדיקות רקע איננה חוקתית מטעמי התיקון העשירי לחוקה. בית המשפט קבע כי הוראה זו מפרה הן את תפיסת הפדרליזם. עם זאת, החוק הכללי אושר וגורמי אכיפת החוק המקומיים והמדינתיים נותרו חופשיים לבצע בדיקות רקע אם בחרו בכך. הרוב המכריע המשיך בכך.[19] בשנת 1998, בדיקות רקע לרכישת כלי ירייה הפכו בעיקר לפעילות פדרלית כאשר המערכת הלאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני (NICS) נכנסה לפעולה, אם כי מדינות רבות ממשיכות לחייב בדיקות רקע מדינתיות לפני שמוכר נשק רשאי להעביר כלי נשק לקונה.

בדיקות רקע לרכישת נשק פועלות בכיוון אחד בלבד בגלל החוק להגנת בעלי נשק משנת 1986.[20] כלומר, אף על פי שמוכר נשק מקבל מידע אלקטרוני מה-FBI לפיו אדם עומד או לא עומד בדרישות הקיימות על פי החוק לרכישת נשק, ה-FBI הרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ (ATF) אינם מקבלים מידע אלקטרוני בתמורה המציין אילו כלי נשק נרכשים.

מאז 1998 עריכה

מאז הקמת המערכת הלאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני (NICS) בשנת 1998 בעקבות חוק בריידי, ועד 2014, נערכו יותר מ-202 מיליון בדיקות רקע לרוכשים פוטנציאליים של כלי נשק.[21] במהלך תקופה זו כ-1.2 מיליון בקשות לרכישת נשק נדחו בעקבות מערכת בדיקות הרקע, או כ-0.6 אחוזים מכלל הבקשות. הסיבה השכיחה ביותר לדחיית בקשת רכישת הנשק הן הרשעות עבריינות קודמות.

העמדה לדין והרשעה של מפרים על חוק בריידי, לעומת זאת, נדירה ביותר. במהלך 17 החודשים הראשונים לחוק הורשעו רק שבעה אנשים. בשנה הראשונה לחוק הועברו לדין 250 תיקים ו 217 מהם נדחו.[22]

מחקר משנת 2000 מצא כי יישום חוק בריידי קשור ל"הפחתה בשיעור ההתאבדויות המבוצעות באמצעות נשק בגילאי 55 ומעלה אך לא לירידה בשיעורי מקרי הרצח או בשיעור ההתאבדויות הכללי."[23]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוק בריידי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Ronald Reagan (29 במרץ 1991). "Why I'm for the Brady Bill". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-11 באוגוסט 2016. Ronald Reagan, In Announcing Support For The Brady Bill Yesterday, Reminded His Audience He Is A. Member Of The National Rifle Association {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Jaime Fuller (28 בפברואר 2014). "It's been 20 years since the Brady bill passed. Here are 11 ways gun politics have changed". Washington Post. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "H.R.1025 – 103rd Congress (1993–1994): Brady Handgun Violence Prevention Act". congress.gov.
  4. ^ Congressional Record - House, House Of Representatives 22598, Congressional Record, ‏7 בספטמבר 1988
  5. ^ James B. Jacobs, Kimberly A. Potter, Keeping Guns out of the Wrong Hands: The Brady Law and the Limits of Regulation, Journal of Criminal Law and Criminology, ‏1995
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Richard M. Aborn, The Battle Over The Brady Bill and the Future of Gun Control Advocacy, Fordham Urban Law Journal, ‏1995
  7. ^ יואל אסתרון, עדותו של בריידי, באתר חדשות, ‏1 בדצמבר 1989
  8. ^ Kitty Kelley, The Family: The Real Story of the Bush Dynasty, Knopf Doubleday Publishing Group, 2004-09-14, ISBN 978-0-385-51405-7. (באנגלית)
  9. ^ Reagan Official blog, Ronald Reagan on Gun Control | NRA, www.reagan.com, ‏15 במאי 2018
  10. ^ Brady Bill signed into law - HISTORY, www.history.com
  11. ^ רויטרס, ארה"ב החליטה לפקח על מכירת נשק לאזרחים, באתר חדשות, ‏10 במאי 1991
  12. ^ שרה בריידי, Brady Bill must be freed from Crime Bill, Chino Valley Review, ‏16 בספטמבר 1992
  13. ^ Charles E. Schumer, H.R.1025 - 103rd Congress (1993-1994): Brady Handgun Violence Prevention Act, www.congress.gov, ‏1993-11-30
  14. ^ "President Clinton on Jim and Sarah Brady". YouTube. נבדק ב-16 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Brady Campaign to Prevent Gun Violence : Sarah Brady". Bradycampaign.org. אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2012. נבדק ב-16 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Federal Register, Volume 62 Issue 124 (Friday, June 27, 1997)". Frwebgate.access.gpo.gov. נבדק ב-16 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Firearms: Curios/Relics". United States Bureau of Alcohol, Tobacco, Firearms and Explosives. 20 במאי 1998. אורכב מ-המקור ב-6 במאי 2006. נבדק ב-22 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Read The Politics of Gun Control – 2nd by Robert J. Spitzer. | Questia, Your Online Research Library". Questia.com. נבדק ב-16 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Brady Background Checks To Resume Nationwide". Treasury.gov. נבדק ב-16 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Federal Law 18 U.S.C. 926 (https://www.law.cornell.edu/uscode/text/18/926)
  21. ^ Month/Year NICS Firearm Checks
  22. ^ Implementation of the Brady Handgun Violence Prevention Act," Report to the Committee on the Judiciary, U.S. Senate, and the Committee on the Judiciary, U.S. House of Representatives, GAO/GGD-96-22 Gun Control, January 1996, pp. 8, 45
  23. ^ Ludwig, Jens (2 באוגוסט 2000). "Homicide and Suicide Rates Associated With Implementation of the Brady Handgun Violence Prevention Act". JAMA. 284 (5): 585–91. doi:10.1001/jama.284.5.585. PMID 10918704free {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חוק_בריידי&oldid=36989569"