חוק החירום במצרים
חוק החירום במצרים הוא חוק המופעל בהחלטת הנשיא על מצב חירום אשר מעניק לו סמכויות נרחבות להתמודדות עם משברים. החוק חוקק לראשונה ב-1958 ונקרא חוק 162 לשנת 1958.
היסטוריה עריכה
החוק שחוקק על יד הנשיא גמאל עבד אל נאצר היה בשימוש לראשונה רק ב-1967 עם פרוץ מלחמת ששת הימים כאשר מצב החירום הסתיים החליט נאצר להאריך את תוקף החוק, מהלך זה נמשך עד מותו של נאצר ב-1970. מיד לאחר מותו המשיך מחליפו אנואר סאדאת את מימוש החוק, ושמר עליו בתוקף עד שנת 1980, אז ביטל אותו.
החוק שנמשך 22 שנים רצופות השפיע עמוקות על מצרים ועל מצב זכויות האדם במדינה. ביטול החוק החזיק כ-18 חודשים בלבד עד רצח אנואר סאדאת ולאחריו כונן יורשו הנשיא חוסני מובארכ את החוק מחדש לתקופה של כשלוש שנים, שהוארכו שוב ושוב עד שנת 2003, אז הבטיח מובארכ כי זו הארכה האחרונה במסגרת רפורמות בניהול המדינה, וכי החוק יבוטל במאי 2006. באפריל 2006 כחודש לפני תום תוקפו של החוק התרחשו הפיגועים בדהב (אנ'). מובארכ ניצל זאת כדי להאריך את החוק בשנתיים נוספות. ב-2008, על אף ההבטחות לסיום החוק, האריך הנשיא את החוק בשנתיים נוספות, בשנת 2010 האריך הנשיא את החוק פעם נוספת, אם כי הבטיח שהחוק ישמש רק למלחמה בטרור הסמים, ב-2011 החלו קריאות לביטול החוק לראשונה לאחר כ-30 שנה עקב המהפכה האזרחית.
ב-24 בינואר הודיע ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, מוחמד חוסיין טנטאווי, שעמד זמנית בראש המדינה, כי יבטל את החוק באופן מידי. ב-31 במאי, לאחר כ-4 חודשים, תם תוקפו של החוק ולראשונה מזה 31 שנים מצרים לא הייתה תחת מצב חירום. ב-14 באוגוסט 2013 לאחר ההפיכה הצבאית הודיע הנשיא הזמני עדלי מנסור על כניסה מחדש לתוקף של החוק לתקופה של חודש. ההחלטה באה לאחר הפגנות אלימות של אנשי האחים המוסלמים. החוק היה בשימוש בשנים 2017-2021 בעקבות פיגועי טרור על רקע המלחמה בטרור בסיני.
סמכויות החוק והשפעתו עריכה
עיקרי החוק:
- הגדלת סמכויות המשטרה
- הגבלת פעילות פוליטית לא-ממשלתית כולל הפגנות ברחוב, תרומות לארגונים פוליטיים לא מוכרים.
- הגדלת כוחה של הצנזורה
- מעצר בלתי מוגבל ללא משפט ודיונים של אזרחים על ידי בתי משפט צבאיים.
- הגבלת הזכויות החוקתיות על פי החוקה העדכנית
- איסור על התכנסויות של יותר מחמישה אנשים והגבלת חופש ההתאגדות.
שימוש בחוק עריכה
לרוב החוק שימש לרדיפת קבוצות אופוזיציה שונות וככלי למנוע ביקורות על המשטר. בתקופת מובארכ שימש החוק למעצרים המונים של "חשודים" בטענה שאם הממשלה לא תשתמש בחוק החירום יוכלו אנשי האחים המוסלמים להשיג את השלטון במצרים, הדבר הוביל גם להקמת מתקני מעצר בלתי חוקיים, בלתי מתועדים ומוסתרים ומניעה מאנשי אקדמיה, אנשי דת ועיתונאים בעלי השתייכות אופוזיציונית מקבלת עבודה. במסגרת הבחירות בשנת 2010 נעצרו אלפים והוחזקו תקופות ארוכות ללא משפט, מספר האסירים הפוליטיים שנעצרו במסגרת חוק החירום מוערך בכ-30,000 בני אדם.