חוק המעבר

חוק המעבר, התש"ט-1949 נחקק עם תחילת כהונתה של האספה המכוננת, ב-16 בפברואר 1949, במטרה ליצור את התשתית למבנה מוסדות השלטון בישראל, כהמשך לפקודת סדרי השלטון והמשפט שחוקקה מועצת המדינה הזמנית.

חוק המעבר הוא החוק הראשון בישראל שנחקק על ידי גוף נבחר, והוא גם החוק היחיד שחוקקה האספה המכוננת, שהפכה, עם חקיקתו, לכנסת הראשונה.

בסעיף 1 לחוק נקבע כי

לבית המחוקקים במדינת ישראל ייקרא "הכנסת".

במשפט פשוט זה, עוגן בחוק תפקידה של הכנסת כרשות המחוקקת של מדינת ישראל, והיא הוסמכה לחוקק חוקים.

החוק קבע את ההוראות הראשונות בדבר תפקידיו וסמכויותיו של נשיא המדינה ובדבר מעמדו כראש המדינה. כבר באותו היום בו אושר החוק, בחרה הכנסת בחיים ויצמן לנשיאה הראשון של מדינת ישראל. ב-1951 נחקק חוק כהונת הנשיא, התשי"ב-1951, ובוטלו הסעיפים בחוק המעבר העוסקים בכהונתו של הנשיא. הסעיפים העוסקים בסמכויותיו של הנשיא נותרו בעינם עד חקיקתו של חוק יסוד: נשיא המדינה ב-1964.

החוק קבע גם את ההוראות הראשונות לגבי הממשלה. ראשית, נקבע כי על הממשלה הזמנית להתפטר מיד לאחר בחירת הנשיא, על מנת שניתן יהיה לכונן ממשלה באופן דמוקרטי. שנית, נקבע אחד מעקרונות היסוד של המשטר במדינת ישראל, לפיו הממשלה שואבת את כוחה מהכנסת. כינונה של הממשלה טעון את אישורה של הכנסת, והכנסת יכולה להפילה בהצעת אי אמון. עוד עיגן החוק את עקרון האחריות המיניסטריאלית של השרים. חוק המעבר לא עסק בסמכויות הממשלה, וקבע רק כי "לממשלה יהיו כל הסמכויות שהעניק החוק לממשלה הזמנית". כל הסעיפים הנוגעים לממשלה בחוק המעבר בוטלו עם חקיקתו של חוק יסוד: הממשלה ב-1968, למעט הסעיפים הנוגעים לאחריות המיניסטריאלית.

נושא נוסף שמסדיר חוק המעבר הוא חובת הפרסום ברשומות (במקום הפרסום בעיתון רשמי שהיה נהוג בתקופת המנדט הבריטי). החוק קבע כי יש לפרסם חוקים ברשומות בתוך 10 ימים מיום קבלתם בכנסת. עם זאת, נקבעה הוראה מיוחדת לגבי חוק המעבר עצמו, ולפיו תוקפו לא יהיה מיום פרסומו ברשומות, אלא מיום קבלתו בכנסת.

קישורים חיצונייםעריכה