חוק הקולנוע

חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999 אושר בכנסת הארבע עשרה ב-30 בדצמבר 1998, ונועד לעודד יצירת קולנוע ישראלי, בעיקר באמצעות תמיכות מתקציב המדינה. מכוח החוק הוקמה המועצה הישראלית לקולנוע.

חוק הקולנוע, התשנ"ט–1999
פרטי החוק
תאריך חקיקה 30 בדצמבר 1998
תאריך חקיקה עברי י"א בטבת תשנ"ט
גוף מחוקק הכנסת הארבע עשרה
חוברת פרסום ספר החוקים 10 בינואר 1999, עמ' 53
הצעת חוק פרטית
משרד ממונה משרד התרבות והספורט
מספר תיקונים 6
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה חקיקתית

עריכה

הצעת החוק הוגשה על ידי חברי הכנסת יונה יהב, דדי צוקר וראובן ריבלין. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את המניע לחקיקתו ואת מטרתו:

סרטי הקולנוע משתייכים לתחום התרבות הפופולרי ביותר בעולם המודרני והם בעלי משקל בגיבוש אופיה התרבותי של כל חברה מודרנית בעשרות שנים האחרונות. בגלל היקפו וחשיבותו של תחום זה חייבת המדינה להתייחס להיבט התרבותי של פעילותו ולהיבט התעשייתי. החוק המוצע הוא ניסיון להתאים את החקיקה למציאות זו.
מוצע לפתח כיוונים, מגמות והתחייבויות חדשות בהתפתחות הקולנוע הישראלי, תוך התחייבות להשתתפות דמוקרטית ורב תחומית של במאים, תסריטאים, מפיקים ומעורבים אחרים בעשיית הקולנוע המקומי, ללא חשש לאבדן זהות תרבותית ישראלית.
כן מוצע להקים מועצה לעידור הקולנוע הישראלי, שתייעץ בבל תחום הנוגע לקולנוע.[1]

החוק אושר בכנסת ב-30 בדצמבר 1998, וביטל, החל מ-1 בינואר 2000, את חוק לעידוד הסרט הישראלי, התשי"ד–1954, שקדם לו.[2]

בתיקון לחוק משנת 2014[3] נוסף לחוק פרק ג׳: תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים, שנועד לאפשר ליוצרים בתחום הקולנוע ניהול משותף של זכויות היוצרים שלהם (בדומה לפעילות של אקו"ם בתחום המוזיקה). ללא קביעה כזו בחוק, הניהול המשותף עלול להיחשב הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים.[4]

בדצמבר 2016 מינתה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ועדה לבחינת קרנות הקולנוע, וזו הגישה דו"ח מסכם ביוני 2018.[5] בתיקון לחוק משנת 2018 שולבו בחוק אחדות מהמלצותיה של הוועדה, ובנוסף תוקנו סעיפים אחדים העוסקים במועצה הישראלית לקולנוע.[6]

הוראות החוק

עריכה

החוק מורה על הקמתה של המועצה הישראלית לקולנוע, וקובע את תפקידיה, הרכבה וסדרי עבודתה.

החוק קובע שמתן תמיכות מתוך תקציב הקולנוע ייעשה על פי מבחנים לתמיכה במוסדות ציבור שקבע שר התרבות ובספורט לאחר התייעצות עם המועצה, ובלבד ש־60% לפחות מתקציב הקולנוע יופנה להפקת סרטים ישראליים, ושיעור נוסף ממנו ייוחד לשיווק סרטים ישראליים בשוק הסרטים הבין־לאומי.[7] בשנת 2022 עמד תקציב הקולנוע על 80 מיליון ש"ח.[8] מוסד ציבורי המקבל תמיכה בעד סיוע להפקת סרטים יעסיק לקטורים, בעיקר מתוך מאגר לקטורים שתנהל המועצה. הלקטור יהיה שותף להערכה, לבחינה או לברירה של בקשות המוגשות למוסד לסיוע בהפקת סרטים.

סעיף 13א לחוק, שנוסף בשנת 2018, מאפשר מתן תמיכה גם לגוף שאינו מוסד ציבור, שהפיק סרט ישראלי שזכה להצלחה מסחרית, בהתאם למידת הצלחתו, ובלבד שהסרט הופק בלא סיוע של מוסד ציבור, וכן לגוף שאינו מוסד ציבור, המסייע להפקת סרטים ישראליים לשם השאת רווחים, בעד סרטים כאמור שהפקתם טרם הסתיימה.

שר התרבות ובספורט, בהתייעצות עם המועצה ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, יקבע תנאים להכרה בסרט שנעשה על ידי גורמים ישראליים כסרט ישראלי לעניין חוק זה, לרבות תנאים להכרה בסרט כאמור בהפקה משותפת עם גורמים שאינם ישראליים. תנאים אלה נקבעו בתקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה–2005.[9]

פרק ג' לחוק מתיר ליוצרים בתחום הקולנוע ולבעלי זכויות יוצרים בתחום זה להקים תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים. ניהול משותף זה כולל:

(1) מתן רישיון שימוש;
(2) ניהול משא ומתן עם משתמשים או עם המבקשים לעשות שימוש;
(3) קביעת תנאי שימוש;
(4) קביעת דמי שימוש;
(5) מעקב אחר השימוש;
(6) גביית דמי שימוש.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה