חוק השתלת איברים

חוק השתלת איברים חוקק בשנת תשס''ח (2008) על ידי כנסת ישראל ונחתם ע''י ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הבריאות יעקב בן יזרי, יו''ר הכנסת דליה איציק ונשיא המדינה שמעון פרס.
חוק תרומת איברים קובע איסור של סחר באיברים ואיסור ייבוא ויצוא איברים מישראל לשם השתלות וכדומה[1].

חוק השתלת איברים
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי 31\03\2008
כנסת השבע עשרה

ההיסטוריה של החוקעריכה

חוק השתלת איברים, תשס"ח-2008 מסדיר את נושא נטילת איברים מאדם חי ומאדם שנפטר, לצורך השתלתם בגופו של אדם אחר, וכן קובע את האיסור בסחר באיברים. החוק נחקק בשל המחסור באיברים שהביא להתפתחותה של תופעת סחר באיברים תוך ניצול מצוקתם הכלכלית והבריאותית של תורמים ונתרמים. כדי לסכל את התופעה של סחר באיברים ולפעול לצמצום המחסור בתרומת איברים להשתלה, הוצע להסדיר את נושא נטילת איברים, הקצאתם והשתלת בחקיקה ראשית. זאת, בדרך שתבטיח פיקוח ובקרה על הליכי נטילת איברים והקצאתם להשתלה וכן הקצאה הוגנת ויעילה של איברים שניטלו מן המת לצורך השתלה. כמו כן נקבעו בחוק המוצע הסדרים שמטרתם למנוע ניצול מצוקתם של תורם ונתרם וכן איסור פלילי על סחר ותיווך באיברים להשתלה

[2].

הצעת החוק הוגשה לראשונה בחודש נובמבר של שנת 2003, ועברה בקריאה ראשונה בכנסת בדצמבר של אותה שנה[3]. בשל פיזור הכנסת התעכבה חקיקתו של החוק. החוק התקבל ב-31.3.2008 ונכנס לתוקף כחודש לאחר מכן- האחד במאי 2008 הוועדה שעמלה על הכנת הצעת החוק הייתה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

המצב בישראל טרם חקיקת החוק התאפיין בהתקדמות רפואית וטכנולוגית ניכרת, עם זאת, היה מחסור קבוע בתורמי איברים ביחס למדינות אחרות בעולם בהן הייתה קיימת כבר חקיקה מסוג זה. כך למשל, בספרד, ברירת המחדל הוגדרה כהסכמה לתרומת איברים עם מותו של אדם, אלא אם הביע את התנגדותו לכך במהלך חייו (החל מגיל 18 ואם האדם בריא). בנוסף לכך ישנה חובת התייעצות עם משפחת הנפטר, על מנת לבדוק האם כאשר היה בחיים הביע התנגדות כלשהי לתרומת איבריו[4].

עיקרי החוקעריכה

מטרת החוק היא לעודד אנשים לחתום על כרטיס אדי ובכך לתת את הסכמתם לתרומת איברים. החוק קובע כי חתימתו של אדם על כרטיס אדי מעידה על רצונו לתרום מאיבריו לאחר מותו להצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה[5]. עם זאת, ולצורך ווידוא כוונותיו של הנפטר, קיימת בחוק חובת היוועצות עם משפחת הנפטר, על מנת לבדוק האם הביע התנגדות כלשהי לתרומת איבריו במהלך חיוו[6] לשם כך, קובע החוק כי אדם שתרם מאיבריו לצורך השתלה יקבל מעמד של חולה במחלה כרונית, יהיה זכאי להטבות כספיות ופטור מתשלומים מסוימים, וכן יהיה זכאי לפיצויים ולתעודת הוקרה מהמדינה. העובר על החוק עלול לקבל קנס כספי או מאסר עד 3 שנים [7]

השלכות החוק והשוואה למדינות אחרותעריכה

מאז חקיקת החוק נראה כי היקף התרומות הן מן התורם החי הן מן התורם המת עלה[8] המצב המשפטי בישראל דומה לזה הקיים בספרד, אנגליה וניו זילנד בעצם קיומו של איסור מוחלט על סחר באיברים וענישה דומה (קנסות, מאסרים). עם זאת, עדיין בכל אחת מארבע המדינות ישנו "שוק שחור" של סחר באיברים (מן החי ומן המת) ולרוב האיברים מגיעים לשוק ממדינות עולם שלישי (אשר לרוב נמצאות ביבשת אפריקה)[9]

קישורים חיצונייםעריכה

  חוק תרומת איברים, בספר החוקים הפתוח

הערות שולייםעריכה