חוק זכות ההצבעה (1965)
חוק זכות ההצבעה (באנגלית: Voting Rights Act) נחקק על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-6 באוגוסט 1965. מטרת החוק הייתה לתת כלים לאכיפת התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית, שכבר עיגן חוקתית את איסור האפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי ב-1870. מנגנון האכיפה המרכזי שנתן החוק לשלטון הפדרלי היה הליך ה-preclearance, שחייב את המדינות שביקשו לערוך שינוי בחוקי ההצבעה (מדינות דרום ארצות הברית) לקבל אישור מפורש לכך ממחלקה ייעודית לזכויות אזרח של משרד המשפטים של ארצות הברית. החוק היה ציון דרך חשוב בחקיקה האמריקנית כנגד ההפרדה הגזעית ברחבי ארצות הברית בין אזרחים לבנים לבין אזרחים אפרו-אמריקאים.
.svg) | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| גוף מחוקק |
89th United States Congress  |
| שטחים שעליהם חל החוק |
ארצות הברית |
  | |
הרקע לחקיקת החוק עריכה
למרות חקיקת התיקון ה-15 וקבלת מדינות הקונפדרציה חזרה לברית לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית על יסוד אשרורו, תיקנו מדינות בדרום ארצות הברית תקנות שמנעו למעשה קיום בחירות חופשיות ללא אפליה ומנעו בכך מאזרחיהן האפרו-אמריקאים לממש את זכות הבחירה. בין התקנות שתוקנו על ידי מדינות הדרום, היו למשל מילוי טפסים שונים (שחייבו ידיעת קרוא וכתוב), תשלום מס גולגולת על ראש המשפחה המצביע (כלומר ריבוי ילדים במשפחה הביא להגדלת המס), והוכחת בעלות על שטח או רכוש. תקנות כגון אלה גרמו להפחתת מספר המצביעים מבין העבדים המשוחררים וצאצאיהם, ובהמשך להפחתת מצביעים מבין אוכלוסיות המיעוטים.
החקיקה הפדרלית נעה תמיד על הקו הדק שבין אכיפת החוקה לשמירה על זכויות המדינות בארצות הברית, נשיאים מן המפלגה הרפובליקנית, שתמכו היסטורית במתן שוויון זכויות נרתעו מתגובה אלימה וקיצונית של הלבנים במדינות הדרום (כפי שקרה בתקופת השיקום). נשיאים חברי המפלגה הדמוקרטית הסתמכו על רוב מצביעים דרומיים בקונגרס וידיהם, גם אם רצו ליזום חקיקה בכיוון זה, היו כבולות פוליטית בקרב מפלגתם-שלהם.
תהליך החקיקה עריכה
את החקיקה הוביל תחילה נשיא ארצות הברית, ג'ון פיצג'רלד קנדי, לאחר תקופה של גאות בדרישות התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית והתחזקות כוחה בציבור, ששיאה במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. לאחר רצח קנדי המשיך במשימה יורשו, לינדון ג'ונסון.
החוק הוצג על ידי הנשיא ג'ונסון בנאומו ב-17 במרץ 1965, עבר בסנאט ב-26 במאי, למחרת סיומה של צעדת מחאה בת ארבעה ימים בהנהגת מרטין לותר קינג ו-25,000 צועדים מסלמה (Selma) למונטגומרי, ואושר על ידי בית הנבחרים ב-2 באוגוסט.
בשנת 2013, בפסיקת מחוז שלבי נגד הולדר (אנ'), ביטל בית המשפט העליון בארצות הברית את סעיף 4 בחוק, שהיה אחד הסעיפים החשובים בו, מאחר שהגדיר אילו מדינות זקוקות לאישור פדרלי כדי לערוך שינוי בחוקי ההצבעה שלהן.[1] ומאז נערכו באותן מדינות שורה של שינויים בחוק, שהיו עשויים לפגוע בעיקר ביכולתם של מיעוטים להגיע לקלפי ולהצביע.[2] בית המשפט לא ביטל את סעיף 5, אך הוא הפך לסעיף שאינו בר אכיפה.[3]
בשנת 2021, בפסיקת הוועדה הלאומית של ברנוביץ' נגד הוועדה הלאומית הדמוקרטית(אנ'), בית המשפט העליון פירש מחדש את סעיף 2 של חוק זכויות ההצבעה משנת 1965, והחליש אותו באופן משמעותי. פסק הדין פירש את לשון "מכלול הנסיבות" של סעיף 2 כך שהוא אינו אוסר בדרך כלל על כללי הצבעה שיש להם השפעה שונה על הקבוצות שעליהן ביקש להגן, לרבות כלל שנחסם על פי סעיף 5 לפני כן. בית המשפט השבית את הסעיף הזה במחוז שלבי נגד הולדר. בפרט, הפסיקה קבעה שחששות מהונאת בחירות יכולים להצדיק כללים כאלה, גם ללא ראיות לכך שהונאות כזו התרחשה בעבר או שהכלל החדש יהפוך את הבחירות לבטוחות יותר.[4][5]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ העליון בארצות הברית ביטל הגנה על מיעוטים בחוק זכויות ההצבעה, הארץ, 26.6.2013
- ^ בארה"ב כולם שווים בקלפי, אבל לא בדרך אליו, באתר Haaretz הארץ
- ^ Details on Shelby County v. Holder: In Plain English, SCOTUSblog, 2013-06-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ https://www.supremecourt.gov/opinions/20pdf/19-1257_g204.pdf
- ^ In Voting Rights Case, Supreme Court Upholds Arizona Restrictions : NPR, web.archive.org, 2021-12-26