פתיחת התפריט הראשי

חוק פִילִיפִּי הוא חוק בבלשנות היסטורית הקובע כי תנועת i הקדומה[1], המתבטאת בצורות המוכרות בימינו כחיריק מלא וצירי[2], ברבות הימים[3] עברה תהליך שבו היא הפכה לתנועת - a (פתח)[4] כאשר התנועה i הייתה הברה סגורה המוטעמת טעם ראשי בשם או בפועל, או בהברה סגורה מוטעמת טעם משני - בו ההברה הסופית בהטעמה היא בצורת הנסמך בשם.[5].

דוגמאות לחוק פיליפיעריכה

לפי כלל זה הקובע כי תנועת i הקדומה בהברה הסגורה המוטעמת טעם ראשי - הפכה לתנועת a, נמצא כי בתחילה הייתה הצורה יָשֵׁנְתִּי, ולאחר מכן הפכה ל- יָשַׁנְתִּי, כלומר: יָשֵׁן> יָשֵׁנְתִּי> יָשַׁנְתִּי. אותו התהליך אירע גם ל- סִפֵּר > סִפֵּרְתִּי > סִפַּרְתִּי דוגמה נוספת: . הִלְבִּישׁ> הִלְבִּישׁתִּי> הִלְבַּשְׁתִּי.

לפי כלל זה הקובע גם כי תנועת i הקדומה[6] בהברה הסגורה המוטעמת טעם משני[7] הופכת לתנועת - a (פתח), נמצא כי בתחילה הייתה צורת הנסמך של זקן העדה מנוקדת בצירי: זָקֵן- העדה, לאחר מכן הפכה ל-זְקַן העדה (זָקֵן- העדה > זְקַן- העדה). דוגמה נוספת לכך: חָצֵר המלך> חֲצַר המלך.

יוצאים מן הכללעריכה

ישנם מקרים היוצאים מן הכלל בהם חוק פיליפי אינו נכון ופורסמו בספרים שונים[8] עד כדי כך שמספר חוקרים קבעו כי כלל זה שגוי[9]. כמו כן, במסורת השומרונית לא חל חוק פיליפי[10] אלישע קמרון, פרופסור במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר-יועץ של האקדמיה ללשון העברית, היה מהראשונים שיצאו נגד "חוק פיליפי" וקבעו כי הוא שגוי[11].

פרופ' עזי ארנן כתב:

ניסוח חוקי מעתק אחרים בתחום התנועות ובייחוד במה שנוגע ליחסי התנועות i ו-a הקצרות, הידועים בשם 'חוק פיליפי' ו'חוק ההידלדלות', נתקל בקשיי קשיים. חוקים אלה טעונים כל כך הרבה הסתייגויות ונימוקים לאי תחולה, ששוב למעשה אין להם תוקף של חוק[12]

המנסח הראשון של החוקעריכה

חוק פיליפי קרוי על שם מפרסמו: פ"ו פיליפי, מדקדק גרמני במאה ה-19, שפרסם בהרחבה את החוק לראשונה[13] בשנת 1878. למרות זאת, פיליפי לא היה הראשון שניסח את חוק מעתק ההגאים הנ"ל[14] שכן כבר קדמו לו אחרים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דוד אסף, דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, ירושלים, י״ז־כ״ה מנחם אב, תשמ״ה, 4–12 באוגוסט 1985, כרך 4, חלק 1
  • א. קמרון, 'חילופי צירי/פתח בעברית המקראית', לשוננו נ (תשמ״ו), עמודים 102-77. הוספות למאמר זה התפרסמו בלשוננו כרך נ', עמודים: 247-249.
  • רפאל ניר, רבקה ירקוני, הלשון המקראית (יחידה 1) עמוד 43, אוניברסיטה הפתוחה, 2004
  • חנה מגיד, מושגי יסוד בתורת ההגה ובתורת הצורות, בית דביר, 1984, עמוד 39.
  • יהושע בלאו, עיונים בבלשנות עברית, מאגנס - האוניברסיטה העברית, 1996, עמוד 14 ואילך.
  • יהושע בלאו, משה בר אשר, גד בן עמי צרפתי, אסופות ומבואות בלשון, האקדמיה ללשון העברית, 2010, עמודים 114-115.
  • רבקה גלעדי, לקסיקון לידיעת הלשון העברית, הוצאת ש.זק, 1989, ערך חוק פיליפי.
  • האם פעל 'חוק פיליפי' בעברית של השומרונים? דברי הכינוס הראשון של החברה לחקר השומרונות (בעריכת א' טל ומ' פלורנטין), תל–אביב, עמ' 17-13
  • חילופי צירי פתח וחוק פיליפי, לשוננו נו, עמ' 115-111

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תנועה קצרה.
  2. ^ ראו גם אורה שורצולד, פרקים במורפולוגיה עברית, כרך 3, אונ' פתוחה, עמוד 97.
  3. ^ בקרב הבלשנים מקובל כי תארוך חוק פיליפי הוא בין: 1300 ל-300 לספירה. ראו לשוננו כרך 61: "תארוך חוק פיליפי: בין 1300 ל־300 לפנה״ס... הוא חולק על המקדימים מאוד (כגון פיליפי, שעל שמו נקרא החוק אף שלא היה הראשון שניסחו) ועל המאחרים מאוד (סראו)..." .
  4. ^ תנועה קצרה.
  5. ^ ראו: יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות, 1986, עמוד 69.
  6. ^ ר' לעיל.
  7. ^ טעם משני= טעם שאינו מוטעם במקומו בעקבות היותו נסמך לסומך, שאז ההטעמה עוברת לסומך.
  8. ^ ראו תורת ההגה של העברית המקראית, האוניברסיטה העברית, החוג ללשון העברית, 1970, עמוד 18. לשוננו כרכים 29-30 עמוד 143 "לא קל לנסח את חוק פליפי בצורה שתכלול את כל המקרים..."
  9. ^ ראו ויקיפדיה, ערך אלישע קמרון, בפיסקה שכותרתה: "התנהגות תנועת פתח בהברה סגורה מוטעמת".
  10. ^ ראו, משה בר אשר, אוניברסיטה העברית, ירושלים, 1996, "במסורת שומרון שלא חל בה חוק פיליפי ולא חוק ההידקקות נשתמרה צורת מקטלת; במסורת בבל שחוק פיליפי חל בה אך חוק ההידקקות לא חל בה..."
  11. ^ ראו ערך אלישע קמרון
  12. ^ מתוך עוזי ארנן, המילה האחרונה, עמוד 63.
  13. ^ ראו יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות, 1986, עמוד 69. וראו הערה הבאה.
  14. ^ ראו יהושע בלאו, עיונים בבלשנות עברית, מאגנס - האוניברסיטה העברית, 1996, עמוד 12. וראו ציטוט לעיל מכרך לשוננו 61.