חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קובע את סמכויות בתי הדין הרבניים בקשר לנישואין, גירושין ועניינים נלווים של בני זוג ששניהם יהודים. החוק קובע כי רק בית הדין הרבני מוסמך לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה. בעקבות תיקון משנת 2018, לבית הדין סמכות לדון בגירושין גם כאשר רק אחד מבני הזוג נמצא בישראל, וזאת בכפוף לתנאים הקבועים בחוק, בתי הדין פוסקים על פי ההלכה היהודית שהיא שיטת משפט שונה מהמשפט הישראלי האזרחי.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)
פרטי החוק
תאריך חקיקה 4 בספטמבר 1953
תאריך חקיקה עברי כ"ד באלול תשי"ג
גוף מחוקק הכנסת השנייה
חוברת פרסום ספר החוקים 134, עמ' 165
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה המשרד לשירותי דת
מספר תיקונים 4
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החוק חוקק בשנת 1953, בתקופתם של שר הפנים חיים משה שפירא ושל משה שרת, שהיה ממלא מקום ראש הממשלה.

תוכן החוק עריכה

סעיפי החוק האלה מתחלקים לשלושה נושאים עיקריים:

  1. מעמד אישי ומשפחה - נישואין וגירושין
  2. מעמד אישי ומשפחה - בתי דין רבניים
  3. בתי משפט וסדרי דין - בתי משפט ובתי דין רבניים.

החוק קובע באיזה מצבים יש לבתי הדין סמכות בלעדית, באיזה מצבים אין סמכות כזו ובאיזה מצבים הסמכות מתחלקת בין בתי הדין הרבניים ובתי הדין לענייני משפחה. סעיף 1 מגדיר במפורש כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". גם עריכת נישואין וגירושין המוגדרת בסעיף 2 ניתנת כולה בסמכות בית הדין הרבני לאמור: "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". סעיף 3 הוא סעיף מותנה הדן במצב של שיפוט אגב גירושין. הסעיף הזה מדגיש את המצב של הקדמת הפנייה לבתי הדין הרבניים באומרו: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג." סעיף 4 נוגע לאפשרות של אישה הנשואה ליהודי להגיש תביעה למזונות ללא תביעת גירושין.

חליצה עריכה

בסעיפים 5 ו-7 מתייחסים למנהג החליצה. בעוד סעיף 5 מתייחס לסמכות השיפוט הייחודית של בית הדין הרבני- "תבעה אשה מיבמה בבית דין רבני מתן חליצה, יהא לבית הדין הרבני שיפוט ייחודי בעניין התביעה, לרבות מזונות לאשה עד יום מתן החליצה", הרי סעיף 7 מתייחס על הכפייה הקיימת של צו החליצה והעברתו למעשה לבית המשפט המחוזי. "ציווה בית דין רבני בפסק דין סופי לכפות איש לתת חליצה לאלמנת אחיו, רשאי בית משפט מחוזי, כתום שלושה חדשים מיום מתן הצו, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לכפות במאסר לציית לצו." סעיף 7 הוא סופי - וסעיף 8 קובע זאת: "לצורך הסעיפים 6 ו-7 יראו פסק דין כסופי כשאין עוד ערעור עליו."

כפייה על מתן גט עריכה

סעיף 8 של סופיות הדיון חל גם על סעיף 6 הדן בכפייה על מתן גט וקבלתו הסעיף עבר תיקון ב-1955 ומאז לא שונה. גם הסעיף הזה מטיל על בית המשפט המחוזי את הסמכות לבצע את החלטות בית הדין הרבני, למעשה ללא כל שיקול דעת.

סמכות מבחינה בינלאומית לתביעות גירושין עריכה

החוק עבר הרחבה ותיקון בשנת 2005 ולסעיף 4 הוספו 3 תתי סעיפים מפורטים. מטרת הסעיפים האלה הייתה להסדיר את המצב של בני זוג שאינם באותה עת בישראל - ולקבוע את הסמכות הניתנת לבית הדין הרבני גם באותם מקרים שבן הזוג אינו תושב המדינה. אבל החוק מדגיש כי אין זו הקניית סמכות לבית הדין הרבני. אחת ממטרות ההרחבה הייתה להסדיר את הגירושין אצל בני הזוג כאשר הבעל אינו תושב ישראל וחלק מהדיונים נעשים בבתי הדין במקום מגוריו.

בשולי החוק עריכה

על החוק יש ביקורת נוכח היעדר חופש דמוקרטי ואי-עמידה בתנאי הזמן. חוקים נוספים מסדירים את המעמד של הנשים במקרים מיוחדים ואת הסמכות הבינלאומית שנובעת מכך. יש אי בהירות בחלוקת הסמכויות בין בית הדין הרבני לבין בתי המשפט האזרחיים לגבי חלק מהנושאים המוסדרים בחוק.

קישורים חיצוניים עריכה