חורפן
חורפּן (משם העונָה חורף; mink) הוא כינויָם של שלושה מיני בעלי חיים ממשפחת הסמוריים. הם ידועים בעיקר בזכות פרוותם, שממנה מייצרים בגדים יוקרתיים. תעשייה זו גררה ציד או גידול שלהם אשר בתורם העמידו את חלקם בסכנת הכחדה.
 חורפן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | סמוריים |
| סוג: | חורפן |
| מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Lutreola
| |
| |
טקסונומיה עריכה
החורפנים שייכים למשפחת הסמוריים (הכוללת גם את הסמוריים, החמוסים והלוטרות) וכוללים את המינים הבאים:
- מהסוג חורפן (Neovison):
- חורפן אמריקאי (Neovison vison) - שרוב תפוצתו בצפון אמריקה
- חורפן ים (Neovison macrodon) - נכחד
- מהסוג סמור (Mustela):
- חורפן אירופאי (Mustela lutreola)
בעבר, קוטלג החורפן האמריקאי כמשתייך לסוג-"Mustela", אך לאחרונה הועבר לסוג נפרד (Neovison).
תכונות עריכה
לכל מיני החורפן פרווה כהה, ויכולת לשחות.
החורפן האמריקאי גדול יותר מהאירופאי. לחורפן האירופאי יש תמיד כתם לבן על שפתו העליונה, ולחורפן האמריקאי לפעמים אין.
תפוצה וגידול בידי האדם עריכה
בשל הביקוש הרב לשימוש בפרוות החורפן ליצירת אביזרי ביגוד ערכה הכספי גבוה. בעקבות כך לאורך השנים היה ציד החורפנים לצורך מכירת פרוותיהם פופולרי למדי. לאורך העשורים האחרונים דעך ציד החורפנים בעקבות ריבוי החוות בהן מגדלים חורפנים.
חורפנים אמריקאים רבים מצאו את דרכם חזרה לטבע בדרום אמריקה ובאירופה, על ידי פעילות של ארגוני צער בעלי חיים ופעילי זכויות בעלי חיים ששחררו אותם מחוות הגידול, או על ידי בריחה מחיי השבי.
שמן המיוצר מהחורפן מכונה "שמן מינק". הוא משמש בתעשיות הקוסמטיקה, הרפואה והבורסקאות. עבור בעלי החיים, השמן מעניק לפרווה זוהר וברק, מגן מפני קרני השמש המזיקות, מונע התייבשות, שרפה ושבירת הפרווה.
ב-17 ביולי 2020 פורסם כי רשויות הבריאות בספרד הורו להמית 93 אלף חורפנים בחווה במזרח המדינה, לאחר שהתברר כי רבים מהם הם נשאי נגיף הקורונה. המטרה בהמתה היא למנוע מבעלי החיים להדביק בני אדם בנגיף. בדנמרק ובהולנד הומתו חורפנים שהתבררו כנשאים של הנגיף. דנמרק היא היצרנית הגדולה ביותר של פרוות מחורפנים. למרות שהחורפנים לא פיתחו סימפטומים, הם הומתו על מנת למנוע הדבקה של בני אדם[1].
גידול בישראל עריכה
בתחילת 1961 הוחלט במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית לבצע גידול נסיוני של חורפנים בישראל, כענף פרנסה עבור יישובי פרוזדור ירושלים ההרריים[2]. באפריל 1961 הוחל בגידול נסיוני של חורפנים בחוות הלימוד, במטרה לבדוק האם הם יסתגלו למזג האוויר החם יחסית בישראל[3]. לקראת סוף 1961, בעקבות הצלחת הניסוי, הוחלט על הקמת שתי חוות לגידול חורפנים בפרוזדור ירושלים[4][5]. עם זאת, הופקו לקחים מטעויות שנעשו בתחילה בגידול החורפנים. התברר שהחזקתם בסככה ממוזגת ללא חשיפה לשמש הייתה בעוכריהם ומנעה מהנקבות להתעבר. בשנת 1963 הוקמה חוות גידול במבוא ביתר[6] ובשנת 1966 הוקמה חווה נסיונית נוספת בקבוצת יבנה, במטרה לנצל פגרי עופות מענף הלול של הקיבוץ[7]. בתחילת 1967 פרסם מבקר הסוכנות היהודית דו"ח ביקורת על ההשקעות בגידול חורפנים בו קרא לדיון מחודש בכדאיות הגידול בישראל[8][9]. גידול החורפנים לא נפסק ובשנת 1968 הוקמה חוות חורפנים ליד כפר חסידים[10].
בסוף שנות ה-60 הענף התבסס[11] ופרוות מינק היו לאחד ממוצרי הייצוא החקלאיים של ישראל[12]. גידול החורפנים בישראל נפסק בתחילת שנות השבעים, ובשנת 1973 כבר לא היו חורפנים לתעשייה בישראל.[13]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ בגלל הקורונה: ספרד תמית 93 אלף חורפנים, באתר ynet, 17 ביולי 2020
- ^ פרוות מינק ביישובי ההר, מעריב, 23 בינואר 1961
- ^ מנחם תלמי, החורפן בא לקיץ הישראלי, מעריב, 23 ביוני 1961
- ^ שתי חוות לגידול חורפנים יוקמו ביישובים הרריים, דבר, 30 בנובמבר 1961
- ^ חורפנים נוספים יובאו לארץ, הצופה, 27 בדצמבר 1961
- ^ 15 שנה למבואות ביתר, חרות, 18 ביוני 1965
- ^ אהרון פלורנקו, פרוות מ"ארץ החום" - לארצות הקור, מעריב, 9 במאי 1968
- ^ ייצור הפרוות הכזיב, מעריב, 2 בינואר 1967
- ^ סיפור החורפנים והצ'ינצ'ילות, על המשמר, 8 בינואר 1967
- ^ חורפנים ושועלים כחולים לייצוא, דבר, 30 באוקטובר 1968
- ^ 1100 פרוות מינק נמכרו השנה ע"י משקים בפרוזדור ירושלים, הצופה, 6 באוגוסט 1969
- ^ אגרקסקו החלה בייצוא פרוות מינק, דבר, 24 בפברואר 1971
- ^ ירון דרוקמן, "כשבישראל גידלו חורפנים, ynet, 13 בנובמבר 2020