חטיבה 14
חטיבה 14 (חטיבת המחץ, או בכינויה "חטיבת הביזון") היא חטיבת שריון שפורקה ואוחדה מחדש מספר פעמים. בעבר החטיבה הורכבה בחלקה מכוח סדיר ובחלקה מכוח מילואים. היא נודעה בעיקר בזכות השתתפותה בקרב אום-כתף במלחמת ששת הימים, באבדות הרבות שספגה במלחמת יום הכיפורים בעת שנשאה בנטל העיקרי של בלימת הכוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ, ובכיבוש החווה הסינית בקרב שאיפשר את צליחת התעלה והכרעת חזית הדרום.
 | |
| תג היחידה של החטיבה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
חיל השריון  |
| סוג | חטיבת שריון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1958–הווה (כ־65 שנים) |
| מלחמות |
 מלחמת ששת הימים  מלחמת יום כיפור  מלחמת לבנון הראשונהמלחמת חרבות ברזל |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 עוצבת סיני |
| מפקדים | ראו בהמשך |
  | |
בשנת 2014, למטרת שימור מורשת החטיבה שנסגרה, מספר החטיבה (14) ומספרי הגדודים (79, 87, 184), הועברו וניתנו לחטיבת מילואים 278.
היסטוריה עריכה
במקור התבססה חטיבה 14 על חטיבה 6 ("עציוני") ההיסטורית ממלחמת העצמאות, חטיבה שפורקה בשנת 1949.
ב-1955 הוקמה חטיבה 6 מחדש כחטיבת חי"ר במילואים הכפופה לפיקוד המרכז. החטיבה לא נטלה חלק במלחמת סיני. בספטמבר 1958 שונה שמה לחטיבה 14, וממאי 1959 הוכפפה לפיקוד הדרום. בראשית שנות ה-60 עברה החטיבה הסבה לחטיבה ממוכנת. שני גדודי חי"ר הוסבו לגדודי חרמ"ש במילואים. בשנת 1965 לאחר הקמת גדוד המגח 79 בחטיבה 7, הועבר גדוד 52 לחטיבה 14 - כגדוד טנקים סדיר שכלל טנקי סופר שרמן ו-AMX-13.[1]
מלחמת ששת הימים עריכה
חטיבה 14 הייתה חטיבת החוד באוגדה שפעלה בציר המרכזי בפיקודו של אריק שרון. מפקד החטיבה היה מרדכי ציפורי. באותה עת כללה החטיבה את גדוד הטנקים הסדיר 52 בפיקוד של ששון יצחקי (שכלל שתי פלוגות טנקי שרמן M50 ו-M51 ופלוגת טנקי AMX-13 שצורפה לסיירת שקד), ואת גדודי החרמ"ש במילואים 58 ו-83. לחטיבה סופח גדוד 63 בפיקודו של נתק'ה ניר (סמג"ד יצחק בן שהם) - גדוד טנקי צנטוריון שהופעלו על ידי בית ספר לשריון (ביסל"ש), וגש"פ (גדוד שריון פיקודי) 226.
קרב ההבקעה העיקרי בגזרה המרכזית היה על מתחמי אום-כתף. בשלב ראשון נכבש תוך שעתיים על ידי כוחות החטיבה מוצב החוץ - טראת אום בסיס. פריצה זו נועדה לסלול את הדרך לכיבוש מתחמי אבו עגילה.
כסיוע לקרב המשולב הוסקו בליל ה-6 ביוני כוחות צנחנים מחטיבה 80 בעורף מתחם אום-כתף במטרה לפגוע בסוללות התותחים ולזרוע בלבול בכוח המצרי. את קרב הפריצה המשוריין עצמו ניהל ששון יצחקי, מפקד גדוד 52. פריצת הטנקים את הקו הראשון לפנות בוקר התאפשרה לאחר שכוחות נח"ל וחי"ר של חטיבה 99 בפיקוד יקותיאל אדם החלו בכיבוש היעד המצרי המבוצר, שכלל תעלות בטון ארוכות ומצדיות רבות. כשכוחות החי"ר הצה"לי הגיעו לציר המרכזי בתוך היעד המבוצר החלה פריצת השריון. עם אור בוקר ה-6 ביוני הסתיים כיבוש היעד כולו על ידי החי"ר הצה"לי. כוחות חטיבה 14 נעו מערבה בתוך היעד תוך ניהול אש מול השריון המצרי שהתרכז במתחם אום-כתף ובמתחם אום שיחאן. במקביל, נכבשה אבו עגילה על ידי גדוד 63 בפיקוד נתן ניר, שנע בציר אוגף מצפון דרך הדיונות.
בלילה שבין ה-6 ל-7 ביוני, נכנסה האוגדה למתחם בו היה אמור להימצא כוח שריון מיוחד מצרי, שרוכז במגמה לנתק את הנגב הדרומי ולכבוש את אילת. תחת זאת נתקלה החטיבה בג'בל חרים ב"מתחם רפאים" מוקף שדות מוקשים. החדירה לשדה המוקשים בלילה גבתה קורבנות מפלוגת הסיור. האוגדה המשיכה בתנועה מהירה לכיוון דרום מערב לעבר מצודת נח'ל כאשר חטיבה 14 מובילה. עם התקרבותה לנח'ל, נערכה החטיבה במארב עם שתי זרועות תוך המתנה לכוחות הדיוויזיה השישית המצרית בפיקודו של גנרל שאזלי, שנסוגו מאזור תמד מערבה תוך ניסיון להתחמק מניתוק וכיתור. שני גדודי החטיבה בסיוע אווירי נטרלו תוך הפתעה את יחידות השריון של הדיוויזיה השישית.
עם סיום הקרב יצאה החטיבה במסע מהיר למיתלה תוך השמדת כוחות שונים. כיבוש נח'ל ושליטה על הציר נח'ל - מעבר המיתלה היוו את אקורד הסיום במלחמת ששת הימים של החטיבה עם מספר אבדות קטן יחסית.
הסבת החטיבה לחטיבה סדירה עריכה
לאחר המלחמה אורגנה החטיבה מחדש. בתחילה הוקם גדוד חרמ"ש 195. מגדודי החרמ"ש במילואים 58 ו-83 הוקמה חטיבת מרכבות הברזל. בנובמבר 1967 הוסב גדוד 52 לטנקי מגח, גדוד 184 הוקם כגדוד טנקי מגח שני, גדוד 195 הועבר לחטיבה 401 ובתמורה קיבלה החטיבה את גדוד החרמ"ש 9.
מלחמת ההתשה עריכה
בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ובין מלחמת יום הכיפורים החזיקה החטיבה לסירוגין, יחד עם חטיבה 401, את קו התעלה, שהשתרע לאורך 160 קילומטרים.
החטיבה כללה שני גדודי טנקים - גדוד 52 וגדוד 184, וכן גדוד חרמ"ש 9. בשנת 1970 הוסב גדוד 9 לגדוד טנקים, בדומה לגדוד 195 בחטיבה 401.
מלחמת יום הכיפורים עריכה
ערך מורחב – חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתה החטיבה, בפיקודו של אמנון רשף, מוצבת בגזרת תעלת סואץ. הייתה זו חטיבת השריון היחידה שהייתה בקרבת התעלה בפרוץ הקרבות.[2] החטיבה נפרסה לאורך כ-200 ק"מ וכללה 5 פלוגות טנקים – 56 טנקים, פלוגת סיור ופלוגת חרמ"ש. עם פרוץ המלחמה, משיקולי פריסה ומיקום, הועבר גדוד 52 לחטיבה 401. בהתאמה, העבירה חטיבה 401 את גדוד 79, בפיקוד סא"ל מוני ניצני, לחטיבה 14. גדוד 9 היה כפוף מבחינה מבצעית לחטיבה המרחבית 275 שישבה בבלוזה בפיקודו של אל"ם פנחס נוי (אלוש) ולחם במסגרת זו. בנוסף לשני גדודים אלה, ניצב מול המצרים גדוד 184, שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים, ואשר מנה שתי פלוגות שריון ופלוגת חרמ"ש. עם צליחת המצרים את התעלה נלחמה החטיבה ב-4 דיוויזיות מצריות (למעלה מ-30,000 חיילים מצריים), שכללו מאות טנקי אויב נשק אנטי-טנקי רב, ולוו בהפגזה של 1,100 קני ארטילריה וגיחות מטוסים.
ביממה הראשונה נפלו בחטיבה 90 לוחמים, 15 מהם - בתקרית בה נשלחו בטעות לתוך מארב קומנדו מצרי, שהיה ידוע לפיקוד. כל אנשי הקבוצה, למעט שניים, נהרגו. הפצועים נרצחו גם הם על ידי המצרים בדם קר כאשר אזלה תחמושתם וניסו להיכנע. גדוד 79 נשחק לחלוטין, ובתשעה לחודש אוחדו שרידיו עם גדוד 196 מבית הספר לשריון. הגדוד המאוחד, בפיקוד סא"ל עמרם מצנע, נקרא גדוד 79, ופעל במסגרת החטיבה בהמשך ימי הלחימה. גדוד 9 התפרק לגמרי ושרידיו, לרבות המג"ד סא"ל יום טוב תמיר, הצטרפו ליחידות אחרות ולחמו במסגרתן.[3] גדוד 52 בפיקוד סא"ל עמנואל סקל, השתייך לחטיבה 401, וסבל אבדות קשות.
החטיבה השתתפה בכל קרבות הבלימה, אך צורת הלחימה שנבחרה, פגעה ביכולת העמידה וההישרדות שלה: ראשית, אף על פי שהיה ידוע בשלב מסוים לפיקוד שכל המעוזים על שפת תעלת סואץ נשטפו בתקיפה המצרית המסיבית, כולל חוליות סאגרים קטלניות, הוחלט להמשיך ולנסות לחלץ את אנשי המעוזים. שנית, במקום לקבץ יחד כוח גדול יחסית, אגרוף שריון, הטנקים שנשלחו לסייע למעוזים, נעו ביחידות קטנות של 2–3 טנקים ונגמ"שים ובנתיבים צרים בין הביצות באזור התעלה - ועל כן היוו מטרה קלה לחוליות הסאגרים המצריות. ב-9 באוקטובר הצליח מג"ד 184, סא"ל שאול שלו לחלץ תחת אש ממתחם בשליטה מצרית על סיפון הטנק שלו את 33 לוחמי מוצב "פורקן". מספר שעות אחר כך נהרג שלו בהתקפה על מעוז "טלוויזיה". קודמו בתפקיד, סא"ל אברהם אלמוג מונה במקומו. החטיבה השתתפה בקרב השריון הגדול ב-14 באוקטובר והשמידה חטיבת טנקים של האויב.
בהמשך המלחמה השתתפה החטיבה בקרב החווה הסינית. אוגדת שרון קיבלה את משימת כיבוש החווה הסינית וצליחת התעלה. בליל 14 באוקטובר מפקדת האוגדה הטילה את משימת כיבוש החווה הסינית על חטיבה 14. החטיבה כבשה מחדש את הגדה המזרחית של התעלה ואת אזור "החווה הסינית" בקרב אכזרי ומתמשך ובכך איפשרה את הצליחה וההכרעה במלחמה. החטיבה מנתה ארבעה גדודי טנקים ושלושה גדודי חי"ר: יחידה 424 – סיירת שקד, "כוח שמוליק", בפיקוד רס"ן שמואל ארד, שכלל שתי פלוגות צנחנים,[4] פלוגת צוערי חי"ר מבה"ד 1 בפיקוד רס"ן יצחק זמיר, וגדוד צנחנים במילואים 582 בפיקודו של נתן שונרי. בליל דמים זה איבדה החטיבה 122 מלוחמיה ומתוך 95 טנקים, החטיבה נותרה עם 41 טנקים כשירים.
משה דיין ביקר בשדה הקרב ב-17 באוקטובר ובספרו אבני דרך,[5] מתאר את התופת שנגלתה לעיניו:
"שטח החווה הסינית חרוץ תעלות השקיה עמוקות. פזורים בו כמה בניינים, אחד מהם של שתי קומות. החווה היא ממזרח לתעלה, בין האגם המר לאסמעיליה. לא רק אריק [שרון] ואמנון [רשף], שעשו כאן את המלחמה בגופם, גם אני לא יכולתי להסתיר את רגשותיי. מאות כלי רכב קרבי פגועים ושרופים, קצתם עדיין מעלים עשן. טנקים ישראלים ומצריים בלולים אלה באלה, עשרות מטרים בלבד מפרידים ביניהם. מכוניות משא נטושות, פגזים וציוד אישי שנדרדרו מרכב בורח. ובתווך – סוללות סאם-2 וסאם-3. במרכז כל סוללה משגר מחופר בקרקע, וסביבו מכוניות עמוסות טילים – קצתם שלמים וקצתם פגועים, ואיזה נוזל צהוב מטפטף מהם. כל טנק שהתקרבנו אליו - קיוויתי שלא נגלה, מתחת לשחור השרפה, סימני צה"ל. הלב נצבט. הם לא היו מעטים. אינני טירון במלחמה ובמראותיה. אך כתמונה הזו לא ראיתי. לא במציאות, לא בציור ואף לא בסרטי קולנוע. שדה קטל עצום, משתרע לכל עבר, כמה שהעין משגת. הגוויות (חיילים מצריים) לא היו רבות. אבל הטנקים, הנגמ"שים, התותחים ומכוניות התחמושת, שרופים, פגועים, הפוכים ומעלים עשן, העידו על קרב האימים שהתחולל כאן".
החטיבה המשיכה להילחם ואיבטחה את הצליחה עד ה-19 באוקטובר יום בו היא צלחה את תעלת סואץ, כבשה את מערך "אורחה" והרגה 300 לוחמי קומנדו מצריים בלחימה בתעלות ובבונקרים שנמשכה יממה.
החטיבה נלחמה בקרבות העיקריים של המלחמה בחזית הדרום, ולמרות אבדותיה, חזרה והשתקמה, תוך כדי הלחימה, ותרמה לניצחון הצבאי במלחמת יום הכיפורים.
לאחר מלחמת יום הכיפורים עריכה
עם פרוץ מלחמת יום כיפור התחלפו גדוד 52 וגדוד 79 מחטיבה 401 בשייכותם החטיבתית. לאחר הנסיגה לקו המייצרים נפרשו גדודי החטיבה בגזרה המרכזית בסיני ומפקדתה התמקמה בג'בל אום מחצ'ה.
מלחמת לבנון ולאחריה עריכה
למלחמת לבנון הראשונה יצאה החטיבה מבסיסה החדש בבקעת סיירים אליו עברה במסגרת הנסיגה מסיני ב-1982. במלחמת לבנון לחמה החטיבה במסגרת אוגדה 90, נגד כוחות מחבלים לאורך רכס כפר משכי, ובהמשך נגד כוחות סוריים. החטיבה מנתה אז שני גדודי פטון סדירים - גדוד 184 בפיקוד משה עברי סוקניק וגדוד 79 בפיקוד יעקב סטודניק, גדוד 8576 פטון במילואים בפיקוד ישי וקסלר וגדוד חיר”ם סדיר, שהורכב מצוערי חי”ר בבה"ד 1 בפיקוד גיורא איילנד. לאחר מכן נשארה החטיבה בלבנון, החזיקה את הקו בחזית המזרחית תחת פיקוד אוגדה 252, וכן הוקם גדוד פטון סדיר נוסף (78). בתחילת 1985 (לקראת הנסיגה לקו הסגול) החליפה את חטיבה 500 בגזרה המזרחית וביצעה את הנסיגה במסגרת מבצע טבלה סובבת. ב-1985 פורקה החטיבה במסגרת צמצום מערך השריון.
ב-1990 הוקמה מחדש כחטיבת מילואים של טנקי פטון על ידי שינוי שם חטיבה 330 (עוצבת אורנים) מאוגדה 252.[6] ב-2004 פורקה החטיבה שוב, אך בעקבות בקשתו של אמנון רשף, שמה ומורשתה הועברו לחטיבת מילואים 896 (עוצבת כוכבי האש) מאוגדה 252.[7] ב-2014 במסגרת צמצום כוחות השריון וסגירת מערך טנקי המגח ומרכבה סימן 1, מוזגה החטיבה עם חטיבה 278 (עוצבת קרני ראם) מאוגדה 252.[8] גדודי החטיבה הוסבו למספריהם של גדודי החטיבה במלחמת יום הכיפורים - 184, 79 ו-87.
מלחמת חרבות ברזל עריכה
במלחמת חרבות ברזל השתתפה החטיבה בלחימה בצפון רצועת עזה[9]. בין היתר, החטיבה כבשה את "מוצב "פלסטין"" ששימש את חמאס כבסיס אימונים לפעילויות טרור. במוצב נחשפו מנהרות טרור, מטענים ומוקשים הנועדו לפגוע בלוחמי צה"ל במהלך הקרבות ההשתלטות.[10][11]
יחידות החטיבה עריכה
גדוד 184 עריכה
הגדוד הוקם במסגרת חטיבה 14 בסוף 1967, לאחר מלחמת ששת הימים. לוחמיו תפסו את קו המעוזים לנוכח תעלת סואץ במלחמת ההתשה והשתתפו בקרבות מראשית מלחמת יום הכיפורים. בהמשך המלחמה נטלו חלק עיקרי במבצע האוגדתי לצליחת תעלת סואץ. הגדוד, שכלל עם פרוץ הקרבות שתי פלוגות טנקים ופלוגת חרמ"ש אחת, חנה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, ועל לוחמיו הוטל להשתתף בבלימת העוצבות המצריות אשר צלחו את התעלה וחדרו לסיני. למרות ההפתעה ועל אף תנאי הפתיחה הנוראים של הקרבות, הצליחו לוחמי הגדוד לבלום את הכוחות המצריים, כבשו את ה"חווה הסינית" מידיהם וצלחו את התעלה מערבה. שמונים מחיילי הגדוד נפלו במלחמה הקשה.
מפקדי גדוד 184 עריכה
| שם | תקופה | הערות |
| יואל גונן | 1967-1968 | |
| ישראל סער | מפקד הגדוד במלחמת ההתשה | |
| גלעד אבירם | 1969-1970 | |
| ג'קי חזקיה | 1971-1972 | |
| אברהם אלמוג | 1972-1973 | |
| שאול שלו | 1973 | נהרג במלחמת יום הכיפורים |
| אברהם אלמוג | 1973 | החליף את שאול שלו שנהרג |
| בני טרן | 1973-1975 | |
| אלי מלמד | 1975-1976 | |
| גיל דוד | 1976-1977 | |
| בועז עמיר | 1977-1978 | |
| יעקב כץ | 1979-1980 | |
| מיכאלי אליעזר | 1980-1981 | |
| משה סוקניק | 1981-1982 | |
| גידי לבנון | 1982-1983 | |
| עמיר נאור | 1983-1984 | |
| אלי הדר (קוסקס) | 1984-1985 | עד פירוק חטיבה 14 הסדירה |
| גדוד מילואים | ||
| אייל פלד | 1997-1999 | |
| רועי אסף | 2002-2003 | |
| אלון קסלר | 2003-2010 | |
| צביקה ירום | 2010-2013 | |
| אלון ברוך | 2013-2015 | |
| אבי שחר | 2015-2020 | |
| יעקב רייס | 2020 - | |
גדוד 79 עריכה
גדוד המגח הראשון בצה"ל, הוקם ב 1965 בחטיבה 7, ותחתיה לחם במלחמת ששת הימים. במסגרת ארגון חטיבות השריון לפי סוגי טנקים, הועבר הגדוד בשנת 1968 לחטיבה 401, חטיבת המגח הראשונה. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, משיקולי מיקום ופריסת כוחות, הועבר הגדוד לפיקוד חטיבה 14 (שבהתאם העבירה את גדוד 52 לחטיבה 401). הגדוד כלל שתי פלוגות טנקים – פלוגה ו’ בפיקודו של זאב פרל, ופלוגה ח’ בפיקודו של עמוס וינטרוב. הגדוד השתתף בלחימה לבלימת הכוחות המצריים הצולחים. מאוחר יותר תוגבר הגדוד בפלוגת טנקים נוספת ז’, בפיקודו של אברהם שמיר שהיוותה אוסף של אנשי צוות מבית הספר לשריון שלחמה עם הסמג”ד יעקב יעבץ.
עד ל-9 באוקטובר נפגע קשה צוות הפיקוד. הסמג”ד יעקב יעבץ ומ”פ ח’ עמוס וינטרוב נהרגו. מ”פ ו’ זאב פרל ומ”פ ז’ אברהם שמיר נפצעו. ב-7 באוקטובר נפצע קשה ופונה המג"ד מוני ניצני. הגדוד חדל לתפקד כיחידה תחת סד"כ חטיבה 14, והלוחמים שנותרו צורפו לגדודים 184 ו-196.
ב-9 באוקטובר שונה שמו של גדוד 196 - במקור מבית הספר לשריון בפיקוד עמרם מצנע, לגדוד 79.
במקביל, פלוגות אחרות קובצו תחת גדוד חדש בפיקוד יעקב לפידות, שקיבל את המספר 196.
גדוד 79 המשיך ונטל חלק בקרב השריון ב-14 בחודש, במבצע אבירי לב, קרב החווה הסינית, באבטחת ‘מסדרון הצליחה’ ובקרבות בצד המערבי של תעלת סואץ.
לאחר המלחמה פעל הגדוד במסגרת חטיבה 14. עד מלחמת לבנון הראשונה נשאר עם החטיבה בסיני. לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים עבר לבקעת סיירים.
במלחמת לבנון הראשונה לחם כגדוד סדיר במסגרת חטיבה 14 לאורך רכס כפר משכי, ובהמשך נגד כוחות סוריים. לאחר המלחמה נשאר עם החטיבה בלבנון, ונטל חלק בהחזקת הקו בחזית המזרחית.
מפקדי גדוד 79 (ת"פ חטיבה 14) עריכה
| תקופה | שם | הערות |
|---|---|---|
| 1972 - 1973 | שלמה ניצני | פיקד על הגדוד במלחמת יום כיפור, עד לפציעתו. |
| 1973 - 1973 | עמרם מצנע | פיקד על הגדוד המאוחד 196/79, בהמשך מלחמת יום כיפור, עד לפציעתו. לימים אלוף. |
| 1973 - 1974 | נתן בן ארי | החליף את עמרם מצנע במהלך מלחמת יום כיפור |
| 1976 - 1975 | אברהם בן-ארצי | |
| 1977 - 1976 | נחמן ריבקין | |
| 1981 - 1982 | יעקב סטודניק | מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה |
| 2007 - 2010 | אשר דגן | |
| 2010 - 2017 | עדו גנות | |
| 2017 - 2022 | אמיר עפרי | |
| 2022 - הווה | אליחן זרין |
פלס"ר 14 עריכה
לחטיבה קיימת פלוגת סיור שיריון המשמשת ככח מנתב, תצפית, חפ"ק, שינוע ועוד[12][13].
חטיבות שקיבלו את השם, המספר והסמל של חטיבה 14 עריכה
מפקדי החטיבה עריכה
מפקדיה בתקופת הראשונה כחטיבה 6:
| שם | תקופת כהונה | הערות |
| אלוף דוד שאלתיאל | 1948 | |
| סגן-אלוף משה דיין | 1948–1949 | לימים הרמטכ"ל ה-4 |
| סגן-אלוף יצחק פונדק | 1949 |
מפקדיה כחטיבה 14:
הנצחה ומורשת עריכה
- אנדרטת חטיבה 14 בפארק עוצבות השריון בלטרון. האנדרטה נחנכה ב-30 בדצמבר 2018, בשנת ה-60 להקמת החטיבה. האנדרטה תוכננה ע״י יהודה יהב ונבנתה על ידי חן וינקלר.
- אנדרטת גדוד 184, אבירי לב ביער צרעה.
לקריאה נוספת עריכה
- אמנון רשף, "לא נחדל! - חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר, 2013.
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 376 - 434.
- מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמודים 354–383.
- עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011.
- אילן כפיר, "אחי גיבורי התעלה", הוצאת ידיעות ספרים, 2003.
- אהוד מיכלסון, אבירי לב - גדוד 184, תל אביב: משרד הביטחון, 2003.
- רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור – זמן אמת, הוצאת משכל, 2004.
- אילן כפיר, "החווה הסינית: קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום כיפור", תל אביב הוצאת ספרית מעריב, 2012.
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר הבית של החטיבה
- אלוף (מיל') אמנון רשף, "לא נחדל! - חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר, 2013
- יומן הקרב על מתחם "אורחה" באתר חטיבה 14
- סא"ל דוד, הקרב על מתחם "אורחה", מערכות גיליון 253, דצמבר 1976, עמ' 22–28.
- עודד מגידו, "החווה הסינית": ערפל קרב, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012 ביקורת על ספרו של כפיר אודות הקרב בחווה הסינית שבו השתתפה החטיבה
- עדות אמנון רשף, מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון(הקישור אינו פעיל, 26.10.2021)
- יוסי מלמן, "הדירו אותנו מההיסטוריה": לוחמי הגדוד הנעלם ממלחמת יום כיפור נחשפים, באתר מעריב אונליין, 1 באוקטובר 2017
- גדוד 79 באתר חטיבה 14
- גדוד 184 באתר חטיבה 14
- קבוצת פייסבוק - גדוד 184, אבירי לב
הערות שוליים עריכה
- ^ החטיבה מראשיתה ועד היום, באתר חטיבה 14
- ^ למרות הכוננות שהוכרזה ב-3 באוקטובר, החטיבה השנייה של אוגדת סיני - חטיבה 401, לא הועברה לכיוון התעלה, אלא ישבה בקו רפידים-ביר תמדה ונעה לכוון התעלה רק כמה שעות לפני פתיחת המלחמה - על שרשראותיה.
- ^ ספר חללי גדוד 9, מלחמת יום הכיפורים, בעריכת אנשי הגדוד, ספרית הפועלים, תשל"ט-1979
- ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 119, "בשעה 22:00 הורה רשף לרס"ן שמוליק [ארד]- מפקד כוח חי"ר מובחר, שכלל שתי פלוגות צנחנים צעירות, ושכונה על שמו- לנוע צפונה ולסייע בחילוץ נפגעים".
- ^ משה דיין, אבני דרך: אוטוביוגרפיה, (בהוצאת עידנים דביר, 1982), כרך שני, עמ' 652.
- ^ אורי אגמון בהיותו מח"ט 330 פעל עם מח"טים של החטיבה לשמר את שמה ואת סמלה. לאחר התמנותו למפקד אוגדה 252 מימש זאת - ראו פרק "פירוקים והקמות של החטיבה" באתר חטיבה 14
- ^ אמנון רשף,איך שרדה חטיבה 14 שינויים בצה"ל..., אתר חטיבה 14
- ^ שאול נגר, חטיבה 14 - מותג ומורשת שריונאית שיוסיפו להתקיים, אתר יד לשריון
- ^ יואב זיתון, מכאן יצאו מחבלים לפיגועים: חטיבת המילואים השתלטה על מוצב "פלסטין", באתר ynet, 15 בנובמבר 2023
- ^
לוחמי חטיבת המילואים 14 השתלטו על מוצב פלסטין של חמאס. תיעוד, באתר צה"ל, 15 בנובמבר 2023
- ^ יואב זיתון, מכאן יצאו מחבלים לפיגועים: חטיבת המילואים השתלטה על מוצב "פלסטין" | תיעוד, באתר ynet, 15 בנובמבר 2023
- ^ ערב מורשת למלחמת יום הכיפורים של פלוגת הסיור בחטיבה 14, באתר צה"ל, 2 באוגוסט 2023
- ^ https://www.hativa14.com/category/אתרים-גדודיים-ויחידות/פלסר-67
- ^ ביטאון עמותת יד לשריון, גיליון 58, עמ' 33
