חטיבה 14

חטיבת שריון בצה"ל

חטיבה 14 (חטיבת המחץ, או בכינויה "חטיבת הביזון") היא חטיבת שריון מילואים, שפורקה וחודשה מספר פעמים. בעבר החטיבה הורכבה בחלקה מכוח סדיר ובחלקה מכוח מילואים. היא נודעה בעיקר בזכות השתתפותה בקרב אום-כתף במלחמת ששת הימים, באבדות הרבות שספגה במלחמת יום הכיפורים בעת שנשאה בנטל העיקרי של בלימת הכוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ, ובכיבוש החווה הסינית בקרב שאיפשר את צליחת התעלה והכרעת חזית הדרום.

חטיבה 14
תג היחידה של החטיבה
תג היחידה של החטיבה
תג היחידה של החטיבה
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צבא ההגנה לישראל
סוג חטיבת שריון
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1958–הווה (כ־66 שנים)
מלחמות מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום כיפור  מלחמת יום כיפור
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד
יחידת אם עוצבת סיני
יחידות בת
  • גדוד 79
  • גדוד 87
  • גדוד 184
  • פלס"ר 5440
  • גדחה"ן 271
מפקדים ראו בהמשך

בשנת 2014 מוזגה החטיבה עם חטיבה 278, כאשר למטרת שימור המורשת, הוחלט כי החטיבה הממוזגת תיקרא 14. גם מספרי הגדודים (79, 87, 184) נשמרו.

החטיבה היא תחת אוגדה 252 וכוללת בתוכה גדודי שריון, גדוד ח''יר, גדוד הנדסה קרבית ופלוגת סיור.

היסטוריה

עריכה

במקור התבססה חטיבה 14 על חטיבה 6 ("עציוני") ההיסטורית ממלחמת העצמאות, חטיבה שפורקה בשנת 1949.

ב-1955 הוקמה חטיבה 6 מחדש כחטיבת חי"ר במילואים הכפופה לפיקוד המרכז. החטיבה לא נטלה חלק במלחמת סיני. בספטמבר 1958 שונה שמה לחטיבה 14, וממאי 1959 הוכפפה לפיקוד הדרום. בראשית שנות ה-60 עברה החטיבה הסבה לחטיבה ממוכנת. שני גדודי חי"ר הוסבו לגדודי חרמ"ש במילואים. בשנת 1965 לאחר הקמת גדוד המגח 79 בחטיבה 7, הועבר גדוד 52 לחטיבה 14 - כגדוד טנקים סדיר שכלל טנקי סופר שרמן ו-AMX-13.[1]

מלחמת ששת הימים

עריכה
 
טנקים של חטיבה 14 בהתקדמות על ציר ארגמן (דרומית לאבו עגילה), 5 ביוני 1967

חטיבה 14 הייתה חטיבת החוד באוגדה, שפעלה בציר המרכזי בפיקודו של אריק שרון. מפקד החטיבה היה מרדכי ציפורי. באותה עת כללה החטיבה את גדוד הטנקים הסדיר 52 בפיקוד של ששון יצחקי (שכלל שתי פלוגות טנקי שרמן M50 ו-M51 ופלוגת טנקי AMX-13 שצורפה לסיירת שקד), ואת גדודי החרמ"ש במילואים 58 ו-83. לחטיבה סופח גדוד 63 בפיקודו של נתק'ה ניר (סמג"ד יצחק בן שהם) - גדוד טנקי צנטוריון שהופעלו על ידי בית ספר לשריון (ביסל"ש), וגש"פ (גדוד שריון פיקודי) 226.

קרב ההבקעה העיקרי בגזרה המרכזית היה על מתחמי אום-כתף. בשלב ראשון נכבש תוך שעתיים על ידי כוחות החטיבה מוצב החוץ - טראת אום בסיס. פריצה זו נועדה לסלול את הדרך לכיבוש מתחמי אבו עגילה.

כסיוע לקרב המשולב הוסקו בליל ה-6 ביוני כוחות צנחנים מחטיבה 80 בעורף מתחם אום-כתף במטרה לפגוע בסוללות התותחים ולזרוע בלבול בכוח המצרי. את קרב הפריצה המשוריין עצמו ניהל ששון יצחקי, מפקד גדוד 52. פריצת הטנקים את הקו הראשון לפנות בוקר התאפשרה לאחר שכוחות נח"ל וחי"ר של חטיבה 99 בפיקוד יקותיאל אדם החלו בכיבוש היעד המצרי המבוצר, שכלל תעלות בטון ארוכות ומצדיות רבות. כשכוחות החי"ר הצה"לי הגיעו לציר המרכזי בתוך היעד המבוצר החלה פריצת השריון. עם אור בוקר ה-6 ביוני הסתיים כיבוש היעד כולו על ידי החי"ר הצה"לי. כוחות חטיבה 14 נעו מערבה בתוך היעד תוך ניהול אש מול השריון המצרי שהתרכז במתחם אום-כתף ובמתחם אום שיחאן. במקביל, נכבשה אבו עגילה על ידי גדוד 63 בפיקוד נתן ניר, שנע בציר אוגף מצפון דרך הדיונות.

בלילה שבין ה-6 ל-7 ביוני, נכנסה האוגדה למתחם בו היה אמור להימצא כוח שריון מיוחד מצרי, שרוכז במגמה לנתק את הנגב הדרומי ולכבוש את אילת. תחת זאת נתקלה החטיבה בג'בל חרים ב"מתחם רפאים" מוקף שדות מוקשים. החדירה לשדה המוקשים בלילה גבתה קורבנות מפלוגת הסיור. האוגדה המשיכה בתנועה מהירה לכיוון דרום מערב לעבר מצודת נח'ל כאשר חטיבה 14 מובילה. עם התקרבותה לנח'ל, נערכה החטיבה במארב עם שתי זרועות תוך המתנה לכוחות הדיוויזיה השישית המצרית בפיקודו של גנרל שאזלי, שנסוגו מאזור תמד מערבה תוך ניסיון להתחמק מניתוק וכיתור. שני גדודי החטיבה בסיוע אווירי נטרלו תוך הפתעה את יחידות השריון של הדיוויזיה השישית.

עם סיום הקרב יצאה החטיבה במסע מהיר למיתלה תוך השמדת כוחות שונים. כיבוש נח'ל ושליטה על הציר נח'ל - מעבר המיתלה היוו את אקורד הסיום במלחמת ששת הימים של החטיבה עם מספר אבדות קטן יחסית.

הסבת החטיבה לחטיבה סדירה

עריכה

לאחר המלחמה אורגנה החטיבה מחדש. בתחילה הוקם גדוד חרמ"ש 195. מגדודי החרמ"ש במילואים 58 ו-83 הוקמה חטיבת מרכבות הברזל. בנובמבר 1967 הוסב גדוד 52 לטנקי מגח, גדוד 184 הוקם כגדוד טנקי מגח שני, גדוד 195 הועבר לחטיבה 401 ובתמורה קיבלה החטיבה את גדוד החרמ"ש 9.

מלחמת ההתשה

עריכה

בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ובין מלחמת יום הכיפורים החזיקה החטיבה לסירוגין, יחד עם חטיבה 401, את קו התעלה, שהשתרע לאורך 160 קילומטרים.

החטיבה כללה שני גדודי טנקים - גדוד 52 וגדוד 184, וכן גדוד חרמ"ש 9. בשנת 1970 הוסב גדוד 9 לגדוד טנקים, בדומה לגדוד 195 בחטיבה 401.

מלחמת יום הכיפורים

עריכה
  ערך מורחב – חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתה החטיבה, בפיקודו של אל"ם אמנון רשף, מוצבת בגזרת תעלת סואץ. הייתה זו חטיבת השריון היחידה שהייתה בקרבת התעלה בפרוץ הקרבות.[2] החטיבה הייתה אחראית על הגזרות המרכזית והדרומית של חזית סיני, נפרסה לאורך כ-200 ק"מ וכללה 5 פלוגות טנקים – 56 טנקים, פלוגת סיור ופלוגת חרמ"ש. במוצאי יום הכיפורים, קיבלה חטיבה 401 את האחריות על הגזרה הדרומית של חזית סיני וגדוד 52 הועבר תחת פיקודה. בהתאמה, העבירה חטיבה 401 את גדוד 79, בפיקוד סא"ל מוני ניצני, לחטיבה 14. גדוד 9 (33 טנקים) היה כפוף מבחינה מבצעית לחטיבה המרחבית 275 שישבה בבלוזה בפיקודו של אל"ם פנחס נוי (אלוש) ולחם במסגרת זו. בנוסף לשני גדודים אלה, ניצב מול המצרים גדוד 184, שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים, ואשר מנה שתי פלוגות שריון ופלוגת חרמ"ש. עם צליחת המצרים את התעלה נלחמה החטיבה ב-4 דיוויזיות מצריות (למעלה מ-80,000 חיילים מצריים), שכללו מאות טנקי אויב נשק אנטי-טנקי רב, ולוו בהפגזה של כ- 2,400 תותחי ארטילריה וגיחות מטוסים.

ביממה הראשונה נפלו בחטיבה 94 לוחמים, 15 מהם - בתקרית בה נשלחו בטעות לתוך מארב קומנדו מצרי, שהיה ידוע לפיקוד. כל אנשי הקבוצה, למעט שניים, נהרגו. הפצועים נרצחו גם הם על ידי המצרים בדם קר כאשר אזלה תחמושתם וניסו להיכנע. גדוד 79 נשחק לחלוטין, ובתשעה לחודש אוחדו שרידיו עם גדוד 196 מבית הספר לשריון. הגדוד המאוחד, בפיקוד סא"ל עמרם מצנע, נקרא גדוד 79, ופעל במסגרת החטיבה בהמשך ימי הלחימה. גדוד 9 התפרק לגמרי ושרידיו, לרבות המג"ד סא"ל יום טוב תמיר, הצטרפו ליחידות אחרות ולחמו במסגרתן.[3] גדוד 52 בפיקוד סא"ל עמנואל סקל, השתייך לחטיבה 401, וסבל אבדות קשות.

החטיבה השתתפה בכל קרבות הבלימה, אך היעדר תוכנית הגנה פיקודית/אוגדתית נאלצה החטיבה לפצל את כוחותיה, בניגוד לעקרונות המלחמה ותורת הלחימה הצה"לית. מצב זה, פגע ביכולת העמידה וההישרדות שלה: ראשית, אף על פי שהיה ידוע בשלב מסוים לפיקוד שכל המעוזים על שפת תעלת סואץ נשטפו בתקיפה המצרית המסיבית, כולל חוליות סאגרים קטלניות, הוחלט להמשיך ולנסות לחלץ את אנשי המעוזים. שנית, במקום לקבץ יחד כוח גדול יחסית, אגרוף שריון, הטנקים שנשלחו לסייע למעוזים, נעו ביחידות קטנות של 2–3 טנקים ונגמ"שים ובנתיבים צרים בין הביצות באזור התעלה - ועל כן היוו מטרה קלה לחוליות הסאגרים המצריות. ב-9 באוקטובר הצליח מג"ד 184, סא"ל שאול שלו לחלץ תחת אש ממתחם בשליטה מצרית על סיפון הטנק שלו את 33 לוחמי מוצב "פורקן". מספר שעות אחר כך נהרג שלו בהתקפה על מעוז "טלוויזיה". קודמו בתפקיד, סא"ל אברהם אלמוג מונה במקומו. החטיבה השתתפה בקרב השריון הגדול ב-14 באוקטובר והשמידה חטיבת טנקים של האויב.

בהמשך המלחמה השתתפה החטיבה בקרב החווה הסינית. אוגדת שרון קיבלה את משימת כיבוש החווה הסינית וצליחת התעלה. בליל 14 באוקטובר מפקדת האוגדה הטילה את משימת כיבוש החווה הסינית על חטיבה 14. החטיבה כבשה מחדש את הגדה המזרחית של התעלה ואת אזור "החווה הסינית" בקרב אכזרי ומתמשך ובכך איפשרה את הצליחה וההכרעה במלחמה. החטיבה מנתה ארבעה גדודי טנקים ושלושה גדודי חי"ר: יחידה 424 – סיירת שקד, "כוח שמוליק", בפיקוד רס"ן שמואל ארד, שכלל שתי פלוגות צנחנים,[4] פלוגת צוערי חי"ר מבה"ד 1 בפיקוד רס"ן יצחק זמיר, וגדוד צנחנים במילואים 582 בפיקודו של נתן שונרי. בליל דמים זה איבדה החטיבה 122 מלוחמיה ומתוך 93 טנקים, החטיבה נותרה עם 36 טנקים כשירים.

משה דיין ביקר בשדה הקרב ב-17 באוקטובר ובספרו אבני דרך,[5] מתאר את התופת שנגלתה לעיניו:

"שטח החווה הסינית חרוץ תעלות השקיה עמוקות. פזורים בו כמה בניינים, אחד מהם של שתי קומות. החווה היא ממזרח לתעלה, בין האגם המר לאסמעיליה. לא רק אריק [שרון] ואמנון [רשף], שעשו כאן את המלחמה בגופם, גם אני לא יכולתי להסתיר את רגשותיי. מאות כלי רכב קרבי פגועים ושרופים, קצתם עדיין מעלים עשן. טנקים ישראלים ומצריים בלולים אלה באלה, עשרות מטרים בלבד מפרידים ביניהם. מכוניות משא נטושות, פגזים וציוד אישי שנדרדרו מרכב בורח. ובתווך – סוללות סאם-2 וסאם-3. במרכז כל סוללה משגר מחופר בקרקע, וסביבו מכוניות עמוסות טילים – קצתם שלמים וקצתם פגועים, ואיזה נוזל צהוב מטפטף מהם. כל טנק שהתקרבנו אליו - קיוויתי שלא נגלה, מתחת לשחור השרפה, סימני צה"ל. הלב נצבט. הם לא היו מעטים. אינני טירון במלחמה ובמראותיה. אך כתמונה הזו לא ראיתי. לא במציאות, לא בציור ואף לא בסרטי קולנוע. שדה קטל עצום, משתרע לכל עבר, כמה שהעין משגת. הגוויות (חיילים מצריים) לא היו רבות. אבל הטנקים, הנגמ"שים, התותחים ומכוניות התחמושת, שרופים, פגועים, הפוכים ומעלים עשן, העידו על קרב האימים שהתחולל כאן".

החטיבה המשיכה להילחם ואיבטחה את הצליחה עד ה-19 באוקטובר יום בו היא צלחה את תעלת סואץ, כבשה את מערך "אורחה" והרגה 300 לוחמי קומנדו מצריים בלחימה בתעלות ובבונקרים שנמשכה יממה.

במסגרת החטיבה נפלו 302 חללים ו-88 מלוחמי החטיבה (גדודים 9, 52 ו-184) נפלו שלא במסגרת החטיבה, כך שסה"כ הנופלים בחטיבה עומד על 390 חללים.

החטיבה נלחמה בקרבות העיקריים של המלחמה בחזית הדרום, ולמרות אבדותיה, חזרה והשתקמה, תוך כדי הלחימה, ותרמה לניצחון הצבאי במלחמת יום הכיפורים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים

עריכה

עם פרוץ מלחמת יום כיפור התחלפו גדוד 52 וגדוד 79 מחטיבה 401 בשייכותם החטיבתית. לאחר הנסיגה לקו המייצרים נפרשו גדודי החטיבה בגזרה המרכזית בסיני ומפקדתה התמקמה בג'בל אום מחצ'ה.

מלחמת לבנון ולאחריה

עריכה

למלחמת לבנון הראשונה יצאה החטיבה מבסיסה החדש בבקעת סיירים אליו עברה במסגרת הנסיגה מסיני ב-1982. במלחמת לבנון לחמה החטיבה במסגרת אוגדה 90, נגד כוחות מחבלים לאורך רכס כפר משכי, ובהמשך נגד כוחות סוריים. החטיבה מנתה אז שני גדודי פטון סדירים - גדוד 184 בפיקוד משה עברי סוקניק וגדוד 79 בפיקוד יעקב סטודניק, גדוד 8576 פטון במילואים בפיקוד ישי וקסלר וגדוד חיר”ם סדיר, שהורכב מצוערי חי”ר בבה"ד 1 בפיקוד גיורא איילנד. לאחר מכן נשארה החטיבה בלבנון, החזיקה את הקו בחזית המזרחית תחת פיקוד אוגדה 252, וכן הוקם גדוד פטון סדיר נוסף (78). בתחילת 1985 (לקראת הנסיגה לקו הסגול) החליפה את חטיבה 500, חטיבה 500 עם אוגדה 162 שהו בלבנון שנה רציפה בגזרה המזרחית וביצעה את הנסיגה במסגרת מבצע טבלה סובבת. ב-1985 פורקה החטיבה במסגרת צמצום מערך השריון.

ב-1990 הוקמה מחדש כחטיבת מילואים של טנקי פטון על ידי שינוי שם חטיבה 330 (עוצבת אורנים) מאוגדה 252.[6] ב-2004 פורקה החטיבה שוב, אך בעקבות בקשתו של אמנון רשף, שמה ומורשתה הועברו לחטיבת מילואים 896 (עוצבת כוכבי האש) מאוגדה 252.[7] ב-2014 במסגרת צמצום כוחות השריון וסגירת מערך טנקי המגח ומרכבה סימן 1, מוזגה החטיבה עם חטיבה 278 (עוצבת קרני ראם) מאוגדה 252.[8] גדודי החטיבה הושארו במספריהם של גדודי החטיבה במלחמת יום הכיפורים - 184, 79 ו-87.

מלחמת חרבות ברזל

עריכה

עם תחילת מתקפת הפתע גוייסה החטיבה, וכוחותיה נכנסו ללחימה במלחמת חרבות ברזל. בשלב ההגנה וטיהור המרחב החליפה החטיבה את גדוד 77 בהגנה וטיהור העוטף.

בשלב היציאה לתמרון הקרקעי ברצועה נלחמה החטיבה במסגרת אוגדה 252. בין היתר, החטיבה כבשה את "מוצב פלסטין" ששימש את חמאס כבסיס אימונים לפעילויות טרור. במוצב נחשפו מנהרות טרור, מטענים ומוקשים הנועדו לפגוע בלוחמי צה"ל במהלך הקרבות ההשתלטות.[9][10] בקרב זה נהרג סרן (במיל') יובל זילבר[11].

בשלב הבא עברה החטיבה למרחב בית חאנון ולקחה חלק יחד עם חטיבה 551 וחטיבה 12 בקרבות במרחב הקסבה של בית חאנון.[12].

בשלב האחרון לחמה החטיבה במסגרת אוגדה 162, בגזרת העיר עזה, בשכונת שיח' רדואן, ובמחנה הפליטים שאטי, כשתחתיה פעל גם גדוד 697 מעוצבת חצי האש.[13] בפעילות זו פגעה בפעילי חמאס, איתרה והשמידה אמצעי לחימה ותשתיות טרור. החטיבה איתרה מנהרות והשמידה אותן, ומצאה אמצעי לחימה רבים וגם מודיעין רב.[14] בין ההישגים הבולטים של החטיבה בעיר עזה היה השמדת רשת מנהרות מרכזית שהתחילה מדירת מסתור של יחיא סינוואר[15][16], וכן השתלטות על מלון הבלו ביץ' ששימש כמתחם התארגנות של החמאס, תוך גילוי פירי מנהרות[17].

בדצמבר 2023 חשפו כוחות יהל"ם, שייטת 13 וצק"ח 14 רשת מנהרות טרור ארוכה ומסועפת מתחת לבית החולים א-רנתיסי, ובה תשתיות חמאס אסטרטגיות ופירים רבים. המנהרה חיברה את בית החולים למספר אזורים ברחבי עזה. ב-27 בדצמבר 2023, אחרי מיפוי המנהרות על ידי לוחמי סמו"ר, פוצצו כוחות חיל ההנדסה הקרבית את מנהרות הטרור.[18][19]

בסוף שנת 2023 החטיבה סיימה את לחימתה בעזה.[20][21][22]

גדודים אחרים של החטיבה - הגדודים 87 וגדוד ההנדסה 271 פעלו תחילה בבית חאנון שבצפון הרצועה, ולאחר מכן הצטרפו לאוגדה 98 ופעלו בח'אן יונס, ובח'ירבת ח'וזאעה. גם לאחר יציאת החטיבה, גדודים 271 ו-87 המשיכו במשימותיהם במסגרת חטיבות אחרות.

במהלך המלחמה נהרגו לחטיבה בצוותי הקרב השונים, שבעה חיילים.[23][24]

יחידות החטיבה

עריכה

גדוד 184

עריכה

הגדוד הוקם במסגרת חטיבה 14 בסוף 1967, לאחר מלחמת ששת הימים. לוחמיו תפסו את קו המעוזים לנוכח תעלת סואץ במלחמת ההתשה והשתתפו בקרבות מראשית מלחמת יום הכיפורים. בהמשך המלחמה נטלו חלק עיקרי במבצע האוגדתי לצליחת תעלת סואץ. הגדוד, שכלל עם פרוץ הקרבות שתי פלוגות טנקים ופלוגת חרמ"ש אחת, חנה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, ועל לוחמיו הוטל להשתתף בבלימת העוצבות המצריות אשר צלחו את התעלה וחדרו לסיני. למרות ההפתעה ועל אף תנאי הפתיחה הנוראים של הקרבות, הצליחו לוחמי הגדוד לבלום את הכוחות המצריים, כבשו את ה"חווה הסינית" מידיהם וצלחו את התעלה מערבה. שמונים מחיילי הגדוד נפלו במלחמה הקשה.

מפקדי גדוד 184

עריכה
שם תקופה הערות
יואל גונן 1967-1968
ישראל סער מפקד הגדוד במלחמת ההתשה
גלעד אבירם 1969-1970
ג'קי חזקיה 1971-1972
אברהם אלמוג 1972-1973
שאול שלו 1973 נהרג במלחמת יום הכיפורים
אברהם אלמוג 1973 החליף את שאול שלו שנהרג
בני טרן 1973-1975
אלי מלמד 1975-1976
גיל דוד 1976-1977
בועז עמיר 1977-1978
יעקב כץ 1979-1980
מיכאלי אליעזר 1980-1981
משה סוקניק 1981-1982
גידי לבנון 1982-1983
עמיר נאור 1983-1984
אלי הדר (קוסקס) 1984-1985 עד פירוק חטיבה 14 הסדירה
גדוד מילואים
אייל פלד 1997-1999
רועי אסף 2002-2003
אלון קסלר 2003-2010
צביקה ירום 2010-2013
אלון ברוך 2013-2015
אבי שחר 2015-2020
יעקב רייס 2020 - מפקד הגדוד בזמן מלחמת חרבות ברזל

גדוד 79

עריכה

גדוד המגח הראשון בצה"ל, הוקם ב 1965 בחטיבה 7, ותחתיה לחם במלחמת ששת הימים. במסגרת ארגון חטיבות השריון לפי סוגי טנקים, הועבר הגדוד בשנת 1968 לחטיבה 401, חטיבת המגח הראשונה. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, משיקולי מיקום ופריסת כוחות, הועבר הגדוד לפיקוד חטיבה 14 (שבהתאם העבירה את גדוד 52 לחטיבה 401). הגדוד כלל שתי פלוגות טנקים – פלוגה ו’ בפיקודו של זאב פרל, ופלוגה ח’ בפיקודו של עמוס וינטרוב. הגדוד השתתף בלחימה לבלימת הכוחות המצריים הצולחים. מאוחר יותר תוגבר הגדוד בפלוגת טנקים נוספת ז’, בפיקודו של אברהם שמיר שהיוותה אוסף של אנשי צוות מבית הספר לשריון שלחמה עם הסמג”ד יעקב יעבץ.

עד ל-9 באוקטובר נפגע קשה צוות הפיקוד. הסמג”ד יעקב יעבץ ומ”פ ח’ עמוס וינטרוב נהרגו. מ”פ ו’ זאב פרל ומ”פ ז’ אברהם שמיר נפצעו. ב-7 באוקטובר נפצע קשה ופונה המג"ד מוני ניצני. הגדוד חדל לתפקד כיחידה תחת סד"כ חטיבה 14, והלוחמים שנותרו צורפו לגדודים 184 ו-196.

ב-9 באוקטובר שונה שמו של גדוד 196 - במקור מבית הספר לשריון בפיקוד עמרם מצנע, לגדוד 79.

במקביל, פלוגות אחרות קובצו תחת גדוד חדש בפיקוד יעקב לפידות, שקיבל את המספר 196.

גדוד 79 המשיך ונטל חלק בקרב השריון ב-14 בחודש, במבצע אבירי לב, קרב החווה הסינית, באבטחת ‘מסדרון הצליחה’ ובקרבות בצד המערבי של תעלת סואץ.

לאחר המלחמה פעל הגדוד במסגרת חטיבה 14. עד מלחמת לבנון הראשונה נשאר עם החטיבה בסיני. לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים עבר לבקעת סיירים.

במלחמת לבנון הראשונה לחם כגדוד סדיר במסגרת חטיבה 14 לאורך רכס כפר משכי, ובהמשך נגד כוחות סוריים. לאחר המלחמה נשאר עם החטיבה בלבנון, ונטל חלק בהחזקת הקו בחזית המזרחית.

מפקדי גדוד 79 (ת"פ חטיבה 14)

עריכה
תקופה שם הערות
1972 - 1973 שלמה ניצני פיקד על הגדוד במלחמת יום כיפור, עד לפציעתו.
1973 - 1973 עמרם מצנע פיקד על הגדוד המאוחד 196/79, בהמשך מלחמת יום כיפור, עד לפציעתו. לימים אלוף.
1973 - 1974 נתן בן ארי החליף את עמרם מצנע במהלך מלחמת יום כיפור
1976 - 1975 אברהם בן-ארצי
1977 - 1976 נחמן ריבקין
1981 - 1982 יעקב סטודניק מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה
2006 - 2007 עופר ימיני
2007 - 2010 אשר דגן
2010 - 2017 עדו גנות
2017 - 2022 אמיר עפרי
2022 - הווה אליחן זרין מפקד הגדוד בזמן מלחמת חרבות ברזל

פלס"ר 14

עריכה
 
סמל פלס"ר שריון חטיבה 14. הסמל מורכב מעיצוב סיכת סייר שריון, ובתוכה הביזון של חטיבה 14.

תחת פיקוד החטיבה פלוגת סיור שיריון המשמשת ככח מנתב, תצפית, חפ"ק, שינוע ועוד[25][26]. במהלך מלחמת חרבות ברזל לקח הפלס"ר חלק בכל שלבי הקרב עד ליציאת החטיבה מעזה ב-31 בדצמבר.[27]. ארבעה צוותים של הפלס"ר פעלו במלחמה כצוותי תצפית והכוונה, חילוץ ופינוי, חפ"ק מח"ט וסמח"ט. צוות נוסף של חש"ל (חוליית שליטה) ניתב והוביל כוחות ושיירות לוגיסטיות.

גדוד 271

עריכה

גדוד 271 הוא גדוד הנדסה קרבית (גדחה"ן) המורכב מחיילים יוצאי הנדסה מגדודים שונים סדירים.

במסגרת מלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה, הגדוד שימש ככוח מסייע עם שאר כוחות האוגדה במשימות איתור וחיסול רשת מנהרות טרור, פירים, לחימה בשטח בנוי, מלכוד חבלה והשמדת מבני טרור, בתי פעילי מחבלים, אמל"ח ומשגרי רקטות, פתיחת ציר הנדסי וסיוע בתמרון לשאר כוחות החי"ר והשריון. הגדוד ופלוגותיו החלו את התקיפה בעיר בית חאנון תחת אוגדה 252 ולאחר מכן נלחמה בחאן יונס תחת אוגדה 98.

פלוגת הצמ״ה ופלוגות הפלסים של הגדוד פעלו רבות בלחימה. בתחילת מלחמת חרבות ברזל פלוגת הצמ״ה פוצלה למספר גזרות. חצי פלוגה פעלה באזור בית חאנון יחד עם חטיבה 551, וחצי פלוגה פעלה וכבשה את מוצב פלסטין יחד עם חטיבה 14. לאחר שמוצב פלסטין נכבש צוותי הצמה פעלו תחת אוגדה 162 באל-עטאטרה אשר בקו החוף. בהמשך, הפלוגה נלחמה במזרח חאן יונס ובבני סוהילה. כוחות פלוגות החבלה ופלוגות הצמ''ה לחמו יחד עם כוחות ח''יר ושריון. בהמשך, הגדוד הצטרף לתמרון בקרבות ברפיח ונכנס לאוגדה 162 והשתתף בפשיטות ולחימה אורבנית בשכונות העיר ברפיח.

גדוד 8114

עריכה

גדוד 8114 הוא גדוד חי״ר המורכב בעיקר מחיילים יוצאי חטיבת גבעתי מגדוד רותם.

בעברו הגדוד היה משויך לחטיבת הנגב והשתתף במבצע ״עופרת יצוקה״ וב״צוק איתן״ ברצועת עזה.

במסגרת מלחמת ״חרבות ברזל״ ברצועת עזה, השתלט הגדוד ביחד עם יתר גדודי החטיבה על מוצב פלסטין של החמאס בצפון רצועת עזה. המוצב שימש את חמאס כבסיס אימונים בו התאמנו המחבלים להוצאת פיגועים נגד אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. למרות שהוסווה כמתקן אימונים בלבד, מהמוצב יצאו מחבלים לפעילויות טרור.

מפקדי גדוד 8114 (ת"פ חטיבה 14)

עריכה
תקופה שם הערות
2017 - 2022 יוגב טביבי
2022 - הווה ניר סויסה מפקד הגדוד במלחמת ״חרבות ברזל״

חטיבות שקיבלו את השם, המספר והסמל של חטיבה 14

עריכה

מפקדי החטיבה

עריכה

מפקדיה בתקופת הראשונה כחטיבה 6:

שם תקופת כהונה הערות
אלוף דוד שאלתיאל 1948
סגן-אלוף משה דיין 19481949 לימים הרמטכ"ל ה-4
סגן-אלוף יצחק פונדק 1949

מפקדיה כחטיבה 14:

שם תקופת כהונה הערות
אל"ם ישראל טל (טליק) 19551956 מח"ט 6 (חי"ר מילואים). לימים סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם
סא"ל שמעיה בקנשטיין 19561959 במהלך פיקודו (בשנת 1958) שונה שם החטיבה ל 14 (חי"ר מילואים).
אל"ם ברוך בר-לב 19591962 במהלך פיקודו הפכה החטיבה לממוכנת (שני גדודים הוסבו לחרמ"ש).
אל"ם שלמה להט (צ'יץ) 19621965 לימים מפקד אוגדה 252, ראש אכ"א וראש עיריית תל אביב
אל"ם מוסה פלד 19651967 לימים מפקד גייסות השריון
אל"ם מרדכי ציפורי 19671968 קשנ"ר ביום כיפור, סגן שר הביטחון, שר התקשורת ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי
אל"ם קלמן מגן 19681969
אל"ם ברוך הראל 19691971
אל"ם מרדכי אביגד 19711972
אל"ם אמנון רשף 19721974 מלחמת יום כיפור. לימים מפקד גייסות השריון
אל"ם עמי רדיאן 19741975
אל"ם יעקב לפידות 19751976 לימים מפקד המכללה לביטחון לאומי
אל"ם עמיר יפה 19761977
אל"ם אברהם אלמוג 19771978
אל"ם יוסף אלדר 19781980 לימים קצין חינוך ראשי
אל"ם דני יתום 19801981 לימים ראש המוסד
אל"ם דוד שובל 19811982 מלחמת לבנון הראשונה
אל"ם מנשה ענבר 19821984
אל"ם יצחק בריק 19841985 לימים מפקד המכללות הצבאיות ונציב קבילות החיילים
אל"ם צביקה קן-תור 1985
אל"ם מנשה גולדבלט 19901997 מפקד אוגדה 78
אל"ם רוני בני 19971999 לימים קצין משטרה צבאית
אל"ם מוטי כידור 19992003 לימים מח"ט 401
אל"ם בן ציון גרובר 20042007
אל"ם יעקב בנג'ו 20072009 לימים ראש אגף התכנון
אל"ם צחי שגב 20092011 לימים רמ"ח אמל"ח בזרוע היבשה
אל"ם חיים עידו 20112013
אל"ם גרמן גילטמן 20132015 לימים נספח צה"ל ברוסיה
אל"ם מורן עומר 20152017 לימים מפקד עוצבת סיני
אל"ם ניר רוזנברג 20172019 לימים מפקד חטיבה 188
אל"ם דביר אדרי 20192021 לימים מפקד חטיבה 460
אל"ם אור וולוז'ינסקי[28] 20212023 מפקד חטיבה 188
אל"ם טל אלקובי 2023–הווה מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
 
אנדרטת חטיבה 14 בפארק עוצבות השריון בלטרון

הנצחה ומורשת

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חטיבה 14 בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ החטיבה מראשיתה ועד היום, באתר חטיבה 14
  2. ^ למרות הכוננות שהוכרזה ב-3 באוקטובר, החטיבה השנייה של אוגדת סיני - חטיבה 401, לא הועברה לכיוון התעלה, אלא ישבה בקו רפידים-ביר תמדה ונעה לכוון התעלה רק כמה שעות לפני פתיחת המלחמה - על שרשראותיה.
  3. ^ ספר חללי גדוד 9, מלחמת יום הכיפורים, בעריכת אנשי הגדוד, ספרית הפועלים, תשל"ט-1979
  4. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 119, "בשעה 22:00 הורה רשף לרס"ן שמוליק [ארד]- מפקד כוח חי"ר מובחר, שכלל שתי פלוגות צנחנים צעירות, ושכונה על שמו- לנוע צפונה ולסייע בחילוץ נפגעים".
  5. ^ משה דיין, אבני דרך: אוטוביוגרפיה, (בהוצאת עידנים דביר, 1982), כרך שני, עמ' 652.
  6. ^ אורי אגמון בהיותו מח"ט 330 פעל עם מח"טים של החטיבה לשמר את שמה ואת סמלה. לאחר התמנותו למפקד אוגדה 252 מימש זאת - ראו פרק "פירוקים והקמות של החטיבה" באתר חטיבה 14
  7. ^ אמנון רשף,איך שרדה חטיבה 14 שינויים בצה"ל..., אתר חטיבה 14
  8. ^ שאול נגר, חטיבה 14 - מותג ומורשת שריונאית שיוסיפו להתקיים, אתר יד לשריון
  9. ^   לוחמי חטיבת המילואים 14 השתלטו על מוצב פלסטין של חמאס. תיעוד, באתר צה"ל, 15 בנובמבר 2023
  10. ^ יואב זיתון, מכאן יצאו מחבלים לפיגועים: חטיבת המילואים השתלטה על מוצב "פלסטין" | תיעוד, באתר ynet, 15 בנובמבר 2023
  11. ^ ישראל מושקוביץ, "מוצב פלסטין" בעזה נכבש. השם החדש: "מוצב יובל", על שם הלוחם שנפל בקרב, באתר ynet, 17 בנובמבר 2023
  12. ^   יומן המלחמה - 23/11, באתר צה"ל, 23 בנובמבר 2023
  13. ^ גל פרל, "ייחודו הבולט של צה"ל, שהמפקדים הם סוד כוחו": לקחים מ־1982 ו־2023, מערכות, ‏ 11 באפריל 2024.
  14. ^ יואב זיתון, עינב חלבי, מטעני חבלה בגן ילדים, חיסול מחבלים מהאוויר: תיעוד מהרחבת פעילות צה"ל ברצועה, באתר ynet, 31 בדצמבר 2023
  15. ^ יואב זיתון, דירת מסתור של סינוואר אותרה: הובילה לרשת מנהרות ארוכה - שהושמדה | תיעוד, באתר ynet, 30 בדצמבר 2023
  16. ^   יהל"ם איתרו והשמידו את מנהרות המטה הכללי של חמאס בצפון עזה, באתר צה"ל, 29 בדצמבר 2023
  17. ^ ניר דבורי, ‏שבעה פירי מנהרות נחשפו בחדרי בית המלון - תשתית הטרור הושמדה, באתר ‏מאקו‏, 5 בינואר 2024
  18. ^   הושמדו 3 פירי מנהרת טרור של חמאס שהובילו לעיר עזה, באתר צה"ל, 27 בדצמבר 2023.
  19. ^ יואב זיתון, בפיצוץ אדיר: כוחות הנדסה השמידו רשת מנהרות מתחת לביה"ח רנתיסי | תיעוד, באתר ynet, 27 בדצמבר 2023.
  20. ^ אמיר בוחבוט‏, הרמטכ"ל החליט: צה"ל יוציא מעזה 4 חטיבות לוחמות, באתר וואלה‏, 31 בדצמבר 2023
  21. ^   סיפורי חטיבה 14 במלחמת 'חרבות ברזל׳., סרטון בערוץ "TOM SOLAN", באתר יוטיוב (אורך: 15:42) סרטון סיכום המלחמה 1
  22. ^   סיפורי חטיבה 14 במלחמת 'חרבות ברזל׳., סרטון בערוץ "TOM SOLAN", באתר יוטיוב (אורך: 15:42) סרטון סיכום המלחמה 2
  23. ^ https://youtu.be/wTJj82RUJos?si=wt2uhXd9YagluHrc&t=933
  24. ^   רס"ם (במיל') קובי דבש ז"ל, באתר צה"ל
      רס"ן (מיל') אריה ריין ז"ל, באתר צה"ל
      רס"ר (במיל') ניתאי מייזלס ז"ל, באתר צה"ל
      רס"ר (במיל') זכריה פסח הבר ז"ל, באתר צה"ל
      רס"ם (במיל') יאיר כץ ז"ל, באתר צה"ל
      סרן (במיל') יובל זילבר ז"ל, באתר צה"ל
      רס"ן (במיל') נצר שמחי ז"ל, באתר צה"ל
  25. ^   ערב מורשת למלחמת יום הכיפורים של פלוגת הסיור בחטיבה 14, באתר צה"ל, 2 באוגוסט 2023
  26. ^ https://www.hativa14.com/category/אתרים-גדודיים-ויחידות/פלסר-67
  27. ^   PALSAR 14 2023 MASTER CLIP 1 1 24 mix, סרטון בערוץ "Roy Cohen", באתר יוטיוב (אורך: 01:51)
  28. ^ ביטאון עמותת יד לשריון, גיליון 58, עמ' 33