חטיבת שומרון
חטיבת שומרון (ידועה גם כחטיבת שכם) היא חטיבה מרחבית (חטמ"ר) של צה"ל שתפקידה להשליט חוק וסדר בגזרת מרכז השומרון, העיר שכם וסביבותיה, ולמנוע פעילות חבלנית עוינת (פח"ע).
פרטים | |
---|---|
סוג | חטיבה מרחבית |
בסיס האם | מחנה חורון |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | אפריל 1988 – הווה (כ־36 שנים) |
מקים היחידה | יצחק שגב |
מלחמות | |
פיקוד | |
יחידת אם | אוגדת אזור יהודה ושומרון |
יחידות בת |
|
דרגת המפקד | אלוף-משנה |
מפקד נוכחי | אל״מ אריאל גונן |
מפקדים | מפקדי החטיבה |
היסטוריה
עריכהחטיבת שומרון הוקמה ב-4 בנובמבר 1981 בשם "מרחב שומרון", כאשר הממשל הצבאי הישראלי בשטחים, שהיה אמון הן על ההיבט הביטחוני והן על הטיפול באוכלוסייה האזרחית, פוצל. הוקם המנהל האזרחי שאחריותו לדאוג לצרכים האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית שבשליטת ישראל. המושלים הצבאיים בכל נפה הפכו לקציני המנהל האזרחי, סמכויותיהם צומצמו והם איבדו את השליטה על הנושא הביטחוני. במקביל, הוקמו שלושה מרחבים: יהודה, בנימין ושומרון, שמפקדיהם, קצין בדרגת סגן אלוף, עוסקים בביטחון שוטף וכפופים למפקד יהודה ושומרון בדרגת אלוף-משנה[1].
לאחר האינתיפדה הראשונה, הורחבה פריסת צה"ל והוקמה אוגדת אזור יהודה ושומרון (במקום חטיבת יהודה ושומרון) "מרחב שומרון" הפך ל"חטיבת שומרון" בראשות אלוף-משנה ובמקביל הוקמה 'חטיבת אפרים' האחראית על גזרת נפות טול-כרם וקלקיליה. שנה מאוחר יותר פוצלה גם חטיבת מנשה מחטיבת שומרון. חטיבת מנשה קיבלה את האחריות על אזור צפון השומרון (ג'נין).
במהלך האינתיפאדה השנייה, הייתה שכם מרכז הטרור בשומרון וממנה בוצעו פיגועים רבים. כתוצאה מכך, כותרה שכם באופן מלא מכל עבריה. הכתר הוסר רק לאחר השגת רגיעה ביטחונית באזור. כתוצאה מהסרת הסגר, שוקמה העיר שכם וכיום כלכלתה משגשגת כאשר היא מרכז הבורסה של הרשות הפלסטינית, וכספים רבים עוברים דרכה. היא מספקת שירותים, הן לתושבי העיר שכם, והן לערים סמוכות ובכללן קלקיליה וטולכרם.
מפקדת החטיבה
עריכהמפקדת החטיבה (המפח"ט) ממוקמת במחנה חורון, ליד מחסום חווארה. בעבר שכן במחנה זה בה"ד 3, ששימש כבית הספר למפקדי כיתות ובסיס ההכשרה של חיל התותחנים. קודם להסכמי אוסלו שכנה מפקדת החטיבה בתוך שכם.
החטיבה זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות לשנת 2003[2].
ייעוד ומבנה
עריכההחטיבה אחראית על העיר שכם, על הכפרים ומחנות הפליטים הסובבים אותה, השטחים השולטים עליה ועל היישובים היהודיים שבגזרתה. תחת פיקוד החטמ"ר מספר גדודי לוחמים אשר מתחלפים כל מספר חודשים. נקודה חשובה בגזרת החטיבה היא קבר יוסף הנמצא בלב העיר שכם. החטיבה אחראית למנוע כניסה בלתי מתואמת אל הקבר על אבטחה ותיאום של כניסות אליו.
בשונה משאר החטיבות המרחביות באוגדת אזור יהודה ושומרון זו החטיבה היחידה שגובלת רק בחטיבות מרחביות אחרות אין ממנה גישה ישירה אל הקו הירוק או גדר ההפרדה.
הגזרה כוללת בתוכה:
- יישובים פלסטינים – עיר מרכזית אחת, שכם, וכ-55 כפרים, ביניהם חווארה, בלאטה, קליל, סאלם, רוג'ייב, ביתא, בית פוריכ, עסירה א-שמאליה ועסירה אל-קבלייה, דיר שרף, בורין, ג'ית, טלוזה, פארעה ומחנות הפליטים בלאטה ועסכר.
- יישובים ישראליים – תשעה יישובים ישראליים רשמיים: יצהר, הר ברכה, אלון מורה, איתמר, עינב, שבי שומרון, קדומים, כפר תפוח ומגדלים, ולצידם מספר מאחזים, שהגדול שבהם הוא חוות גלעד.
- יישוב של עדת השומרונים בהר גריזים.
- מוצבים שולטים בהר עיבל וב"תל א-רס" שבהר גריזים. וכן מוצב הסלע שלצד הכפר תל.
- נקודות חיכוך עיקריות: צומת תפוח, מעבר כביש 60 היום עוקף את הכפר חווארה, מחסום חווארה וקבר יוסף.
מבנה החטיבה
עריכהבמפקדת החטמ"ר יש פלוגה של חיל הקשר והתקשוב (פלחי"ק), ועוד 10 מחלקות: הגנה מרחבית (הגמ"ר), מודיעין, הנדסה, רפואה, שלישות, רבנות, לוגיסטיקה, טנ״א (טכנולוגיה ואחזקה), משטרה צבאית (מתקן המעצר לעצורים ביטחוניים), איסוף, וכן יחידת האג"ם, ומנהלת התיאום של המנהל האזרחי.
מפקדי החטיבה
עריכהשם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
יצחק שגב | 1988–1989 | לימים סגן מפקד אוגדת איו"ש וראש צוות כשירות וכוננות במשרד הביטחון בדרגת תא"ל |
עמוס בן חיים | 1989–1990 | |
אהרון זיו | 1990–1992 | |
טל רז | 1992–1994 | |
ניצן נוריאל | 1994–1996 | לימים ראש המטה ללוחמה בטרור |
יהודה שקד | 1997–2000 | התמנה לאחר אירועי מנהרת הכותל |
יוסי אדירי | 2000–2002 | לימים מפקד מרכז עורף והגמ"ר בפיקוד המרכז |
הראל כנפו[3] | 2002–2004 | לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה וראש מטה פיקוד הדרום |
יובל בזק | 2004–2006 | |
אמיר ברעם | 2006–2008 | לימים סגן הרמטכ"ל |
איציק בר[4] | 2008–2010 | לימים ראש מטה פיקוד העורף |
נמרוד אלוני[5] | 2010–2012 | לימים מפקד אוגדת עזה |
יואב ירום[6][7] | 2012–2014 | לימים סגן מפקד עוצבת געש |
שי קלפר | 2014–יוני 2016 | לימים מפקד עוצבת הגליל |
גלעד עמית | יוני 2016–יולי 2018 | לימים נספח זרוע היבשה בארצות הברית |
שגיב דהן | יולי 2018–יוני 2020 | לימים ראש מטה פיקוד הצפון |
רועי צוויג-לביא | יוני 2020–ספטמבר 2022 | לימים קצין אג"ם של פיקוד המרכז |
שמעון סיסו | ספטמבר 2022–אוגוסט 2024 | מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל |
אריאל גונן | אוגוסט 2024-הווה | מפקד החטיבה הנוכחי |
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ רפיק חלבי, הסתאבות המושלים הצבאיים, ישראל, 1983, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983
- ^ אביחי בקר, איפה מחיאות הכפיים, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2004
- ^ נופלים - ולא קמים, באתר גלובס, 12 ביולי 2004.
- ^ "על שכמו", נועה בן-אהרון, מגזין "ביבשה", ספטמבר 2009
- ^ יהושע בריינר, מח"ט שומרון היוצא: "רצח משפחת פוגל - כשלון שלי", באתר וואלה, 17 במאי 2012
- ^ אריאלה רינגל הופמן, מח"ט בערימת שחת, ידיעות אחרונות המוסף לשבת, 11 באפריל 2014, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ "איבד רגל, קיבל חטיבה", Israel Defense, 18 במאי 2012