חטיפת אירופה (טיציאן)
חטיפת אירופה (באיטלקית: Ratto di Europa) הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר טיציאן שצויר בין השנים 1560–1562. היצירה מוצגת במוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון, מסצ'וסטס.[1]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | טיציאן |
| תאריך יצירה | 1560–1562 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
205 ס״מ  |
| גובה |
185 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
האסכולה הוונציאנית |
| מספר יצירה |
P26e1 (Isabella Stewart Gardner Museum) |
| מיקום |
מוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בוסטון, מסצ'וסטס שבארצות הברית |
  | |
הסיפור המיתולוגי עריכה
ערך מורחב – אירופה (מיתולוגיה)
סיפור חטיפת אירופה מתואר בגרסאות רבות בספרות הקלאסית. לפי רוב הגרסאות, זאוס (או יופיטר בגרסה הרומית), הוקסם מאירופה, בת המלך הפיניקי אגנור, והחליט לפתות אותה או לאנוס אותה. הוא הפך את עצמו לפר (או שור בר) יפהפה והתערב בעדרי אביה. כאשר אירופה ירדה לחוף בקרבת העדרים, היא ראתה את השור היפה, החלה ללטף אותו וכשראתה שהוא צייתן טיפסה על גבו. זאוס ניצל את ההזדמנות, דהר אל הים וכשהיא על גבו, ועבר מעליו אל האי כרתים. שם הוא התגלה בדמותו האמיתית שכב עם אירופה, ואחר כך היא התחתנה עם מלך כרתים. מסיפור זה נטבע הפתגם המודרני מה שמותר ליופיטר אסור לשור.
תולדות הציור עריכה
בסביבות 1550 קיבל טיציאן הזמנה מפליפה השני, מלך ספרד, עבור סדרה בת שישה ציורים על בסיס מטמורפוזות. הסדרה כונתה על ידי טיציאן "poesie" ("פיוטים").[2] "חטיפת אירופה" הוא הציור האחרון בסדרה וסופק בין השנים 1560–1562. ציור זה הוא אחד משלושת הציורים בסדרה (שני האחרים הם דיאנה וקליסטו ודיאנה ואקטיון), שהעניק פליפה החמישי, מלך ספרד לשגריר צרפת, הדוכס גרמונט, אשר בתורו הציג אותם בפני פיליפ השני, הדוכס מאורליאנס, שהעבירו לאוסף אורליאנס בפריז שם שהה לאורך מרבית המאה השמונה עשרה. הציור נרכש על ידי ברנרד ברנסון עבור אספנית האמנות איזבלה סטיוארט גרדנר בשנת 1896.
תיאור היצירה עריכה
הציור מתאר את הרגע בסיפור שבו זאוס, המחופש לשור בר לבן, דוהר אל הים, כאשר אירופה על גבו. טיציאן הוא חד משמעי לגבי העובדה שמדובר בחטיפה: אירופה שרועה על גבה חסרת אונים, בגדיה פזורים והיא מנסה להימלט מהבהמה. תנוחתה ובגדיה נותנים דינמיות רבה לציור.
אירופה אוחזת באחת מקרני השור ומנופפת אריג משי אדום, תוך כדי התבוננות מעבר לכתפה לעבר קו החוף, כדי למשוך תשומת לב. בני הלוויה שלה מגיבים בסימנים תזזיתיים משלהם (שימו לב אל עדר הפרות שעדיין לוחך עשב משמאלם). טיציאן מחדד את סכנת הטביעה המיידית שלה על ידי הצבת מפלצת ים מאיימת בקדמת התמונה. בקרבתה, קופידון רכוב על דולפין רודף אחריה, התנוחה שלו מחקה את שלה, כאילו מצוקתה גורמת לו הנאה.[1]
ציור זה שייך לתקופה האחרונה של טיציאן. הוא צויר במכחול גס שלעיתים קרובות לא תיאר את הפרטים היטב.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Europa". Isabells Stewart Gardner Museum. (באנגלית)
- ^ "Titian's 'poesie': The commission". The National Gallary.