חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה

מטוס נוסעים שנחטף ב-23 ביולי 1968

חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה אירעה בלילה שבין 22-23 ביולי 1968. מטוס נוסעים של חברת אל על בטיסה 426 מרומא לנמל התעופה לוד, נחטף על ידי מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין כשעל סיפונו 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות והונחת באלג'יריה. חטופי המטוס שוחררו לאחר משא ומתן בין ממשלות ישראל ואלג'יריה ולאחר שישראל שחררה 24 מחבלים "ללא דם על הידיים". זה היה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיחיד שבו הושגו מטרות החוטפים.

חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה
Boeing 707-458, El Al Israel Airlines AN0692227.jpg
מטוס אל על ברישום 4X-ATA מדגם בואינג 707 אשר נחטף לאלג'יריה
תאריך 22 ביולי עד 13 באוגוסט 1968
מיקום אלג'יריהאלג'יריה  אלג'יריה
גורם החזית העממית לשחרור פלסטין
הרוגים אין
פצועים אין
ניצולים 48
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס בואינג 707
מוצא הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת נמל התעופה לונדון הית'רו
יעד ישראלישראל נמל התעופה לוד
חניות ביניים איטליהאיטליה נמל התעופה לאונרדו דה וינצי-פיומיצ'ינו
מפעיל ישראלישראל אל על
נוסעים 38
אנשי צוות 10

רקעעריכה

  ערך מורחב – החזית העממית לשחרור פלסטין

ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין נוסד על ידי ד"ר ג'ורג' חבש וד"ר ודיע חדאד ב-11 בדצמבר 1967. מטרתו המוצהרת של הארגון הייתה "שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית". לשם כך אימן הארגון מספר אלפי לוחמים במימון סוריה וברית המועצות וגורמים אנטי ישראליים אחרים.

בשנת 1968, החליטו חבש וחדאד יושבי ראש הארגון, להעצים את פעילותו באמצעות פעולת טרור ראוותנית - "לדחוף את הבעיה הפלסטינית לגרונו של העולם" על פי הגדרתם.

חטיפת המטוסעריכה

מטוס אל על מדגם בואינג 707 שהגיע מנמל התעופה הית'רו בלונדון נחת בנמל התעופה לאונרדו דה וינצי-פיומיצ'ינו הסמוך לרומא והמריא לאחר מכן בשעה 23:07, כמתוכנן, אל נמל התעופה לוד.

כעשרים דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס הגיע לגובה 33,000 רגל, פרץ לתא הטייס אחד משלושת המחבלים. הטייסים, שחשבו שמדובר בנוסע שיכור, ביקשו מהדיילת להוציאו מהתא. בעת הניסיון להוציאו התנגד המחבל ושלף אקדח. הקצין הראשון, מעוז פורז, שישב בצד החבוי של תא הטייס הכה על ידו של המחבל במטרה להפיל את האקדח. בתגובה הכה המחבל את פורז בראשו בקת האקדח ופצע אותו. ולאחר מכן ירה לכיוון ראשו אך החטיא ופגע במנורה שבתא הטייס. המחבל ניסה לירות בפורז בשנית אך נתקל במעצור באקדח. בשלב זה ניסה המחבל לשלוף את הנצרה מרימון יד שהחזיק בידו השנייה. קברניט המטוס, עודד אברבנאל, ביקש להרגיע את המחבל ואמר לו שינחית את המטוס בכל מקום שיתבקש.

בתוך כך פנה הקצין הראשון למהנדס הטיסה וביקש ממנו שיעלה את המטוס לגובה רב עד שהכרת הנוסעים תתערפל מחוסר בחמצן ואילו הטייסים ישתמשו במסיכות החמצן כך שיוכלו להשתלט על האירוע. המחבל מנע זאת ואיים על פורז כשהוא מצמיד את קנה האקדח לעורפו של הקצין הראשון. מאוחר יותר נכנס מחבל אחר לתא הטייס והודיע במכשיר הקשר לבקר טיסה: "זהו אינו מטוס אל-על. זהו אל-אספה 707, קיבלנו הוראה לטוס לאלג'יר".

המטוס נחת באלג'יריה בשעה 00:35. לאחר הנחיתה שוחררו כל הנוסעים שאינם ישראלים. לאחר ארבעה ימים שוחררו עשר הנשים והילדים הישראלים שהיו על המטוס והוטסו במטוס של חברת סוויסאייר לישראל.[1] לאחר שחרורם של הזרים, הנשים והילדים, הוחזקו שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים במעצר בבסיס של משטרת הביטחון האלג'ירית, סמוך לשדה התעופה.

דרישות המחבליםעריכה

במסיבת עיתונאים שקיימו החוטפים, בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג'ירים, הם דרשו שישראל תשחרר אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל. תחילה סירבה ישראל להיענות לדרישות החוטפים ודרשה מאלג'יריה לשחרר ללא דיחוי את המטוס ואת החטופים, אולם בהמשך נאלצה לנהל משא ומתן עם החוטפים ועם שלטונות אלג'יריה, בתיווכה של ממשלת איטליה. מדינות העולם הפעילו לחץ לשחרור החטופים וב-13 באוגוסט 1968, הטיל איגוד הטייסים הבינלאומי חרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג'יריה, בשל סיועה לחוטפים.

במהלך המשא ומתן תרגל צה"ל מבצע מוסק לשחרור החטופים, אך משה דיין לא אישר את הוצאתו לפועל. לבסוף הודיעה אלג'יריה שתסכים לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תשחרר מחבלים שמרצים כעת עונש מאסר. ישראל נענתה לדרישה ושחררה, באמצעות הצלב האדום, 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה. החטופים שוחררו ונחתו בישראל 39 ימים לאחר החטיפה. המטוס שוחרר מאוחר יותר באותו יום והוטס על ידי צוות צרפתי לרומא ומשם על ידי צוות ישראלי לשדה התעופה לוד.

אחרית דברעריכה

מטרות החטיפה של המחבלים הושגו במלואן: מטוס ישראלי נחטף למדינת ערב ללא מחבלים נפגעים, החטיפה נסקרה באינטנסיביות באמצעי התקשורת בעולם וכך גם הבעיה הפלסטינית וישראל ניהלה משא ומתן עם ארגון טרור ושחררה מחבלים בתוך תקופת ריצוי עונשם. לאחר שהצליחו לחטוף מטוס ולהשיג על ידי כך את דרישותיהם, יזמו ארגוני הטרור פעולות טרור נוספות, חלקן הגדול כנגד התעבורה האווירית לישראל וממנה.

פעולות אלה הביאו את ממשלת ישראל להגיב באמצעים שונים כמו מבצע תשורה - פיצוץ מטוסי נוסעים בשדה התעופה של ביירות, זאת משום שהמחבלים שחטפו את המטוס יצאו מלבנון ובידיעת ממשלתה.

בנוסף, החטיפה וסדרת אירועי טרור כנגד מטוסי אל על שלאחריה, הביאו את ישראל לבצע בידוק ביטחוני ואמצעי ביטחון נוספים, מהקפדניים בעולם, לטיסות מסחריות. כמו כן, הוקמה "יחידת האבטחה של התעופה האזרחית", שהופעלה על ידי שרות הביטחון הכללי והחלו להתגבש כללים לניהול משא ומתן עם מחבלים והערכות למתארי חילוץ והשתלטות על אירועי טרור על ידי יחידות מיוחדות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה