פתיחת התפריט הראשי

חיה סנקובסקי-שרון

שחקנית תיאטרון ישראלית
חיה שרון בהצגת "אמדה", 1964

חיה (חיה'לה) סנקובסקי-שרון (1907, גוֹלטָה,[1] האימפריה הרוסית – 1998, תל אביב) הייתה שחקנית תיאטרון האֹהל מראשיתו ועד לסגירתו ב-1969.

קורות חייה ופועלהעריכה

חיה סנקובסקי נולדה ברוסיה להוריה אהרון ובילה (לבית גורביץ). עלתה ארצה ב-1925, למדה במסגרת "הסטודיה הדרמטית"[2] של הבמאי משה הלוי ושיחקה בתיאטרון האֹהל עד לפירוקו ב-1969.[3]

חיה סנקובסקי-שרון השתתפה בהצגות רבות, ובהן: יעקב ורחל (1928), בשפל (1933), ליליאום (1935), יושה עגל (1937), האחים אשכנזי (1938), פישקה החיגר (1939), גם הוא באצילים (1940), שלמה המלך ושלמי הסנדלר (1943), נשי וינדזור העליזות (1946), גיבורים (1946; חייל השוקולדה), שורשים עמוקים (1948), פרוורי ניו יורק (1948), ארבעת הגדולים (1949), עת הזמיר (1950; מאחרוני הגטו), פינה נידחת (1951), אגדת חורף (1952), חבורה על התמזה (1952), ד"ר קנוק (1953), החולה המדומה (1953), דרך הטבק (1953), תה וסימפתיה (1955), דונה גרציה (1956), קערת העץ (הפקת 1957), אסירה מס' 27 (1958), הידועה בציבור (1960; פילומנה), הכתובה (1961), המחרשה והכוכבים (1962), אמדה (1963; כיצד להיפטר מזה?), לילה של טעויות (1964), הצמא והרעב (1966), קומדיה שחורה ושקרים לבנים (1967), חופרי הזהב או אוצרו של נפוליון (1968), החלום האמריקאי (1969).

נישאה לאדריכל אריה שרון,[4] ובני הזוג היו הורים לאלדר ולאורי.

לקריאה נוספתעריכה

  • חיה שרון, מן הבמה ומן האולם: זכרונות, תל אביב, 1988

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברוסית: Голта; כיום חלק מהעיר פרבומייסק (מחוז מיקולאייב) באוקראינה
  2. ^ על יד ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית
  3. ^ בזיכרונותיה ("מן הבמה ומן האולם", 1988, עמ' 23–24) סיפרה על כך: "התיאטרון נסגר ועם כיבוי אורות הבמה ירד עלי החושך – – – הפצע היה עמוק, ורק לאחר שנים הגליד."
  4. ^ שרון תיכנן את בניין תיאטרון "אהל" ("בית ארלוזורוב") בעורפה של כיכר צינה דיזנגוף