תקיפת בני אדם על ידי בעלי חיים

(הופנה מהדף חיות תוקפות)
אייל קנדי מתנפל על תיירת בגרנד קניון
אדם מופיע מול קוברה מונוקלית בתאילנד. הקוברות יכולות לתקוף בעוצמה קטלנית במקרים בהם המאמן הקרב אליהם אינו מיומן דיו. בנוסף הם מסתובבים בבתים רבים בחיפוש טרף. הם הורגות מאות אנשים באסיה כל שנה.

בעלי חיים תוקפים בני אדם מכל מיני סיבות. חלקם תוקפים להגנתם על עצמם או על צאצאיהם או משפחתם. אחרים הם טורפים, אשר יכולים לטרוף אנשים או למען חטיפת מזון. כמה חיות יתקפו אדם שחודר לשטחם עד שייצא ממנו ומספר בעלי חיים תוקפים בטעות (למשל מדוזות). כמו כן מחלות כמו הכלבת יגרמו לבעלי חיים לתקוף ללא סיבה אמיתית, מלבד העובדה שהם חולים. אצל פילים ישנו מצב המכונה "מוסט", בו זכרים יתקפו בעלי חיים ואנשים בשל ההורמונים שלהם.

לא רק חיות בר תוקפות אנשים אלא גם ובעיקר חיות בית כמו כלבים או פרים וכן חיות מחמד שונות כמו חתולים, חמוסים ואף ארנבונים. תדירות המתקפות משתנה בהתאם למקום הגאוגרפי. בארצות הברית הסיכוי להינשך על ידי כלב גבוה מהסיכוי למות ממכת ברק, לפי המועצה הלאומית לביטחון[1] כאשר 5 מיליון ננשכים בשנה.

מתקפת בעלי חיים היא סכנה גדולה על בריאות הציבור כשמתקפות רבות בכל שנה מסתיימות במוות. מרבית המתקפות קורות בידי יצורים ארסיים או תוקפניים ביותר וכן בידי כלבים. בארצות הברית כל נסיבות המוות ממתקפות חיות מגיעות למרכזים לבקרת מחלות ומניעתן שבמשרד הבריאות האמריקאי. ארגון הבריאות העולמי גם הוא משתדל לאסוף נתונים, אך איסוף המידע שמגיע ממדינות עולם שלישי לקוי ברובו כשתקיפות רבות לא מדווחות.

בעבר מתקפות של בעלי חיים טורפים כמו טיגריסים, אריות או תנינים וכן בעלי חיים ארסיים שונים היוו סכנה גדולה על גורל האנושות. במשך הזמן, הפיתוח הטכנולוגי איפשר לאדם לנצח ולהקטין את הסיכוי להיפגע ולמות וכן פיתוח של נסיוב נגד ארס עוזר להציל חיים רבים כל שנה. רק חיות מעטות (ביניהם אריות וטיגריסים חלשים) צדים באופן מכוון אנשים. למרות זאת, מתקפות עדיין מערערות את הביטחון האנושי וגורמות לדימוי שלילי למינים רבים.

דוגמאותעריכה

 
ביטיס מתנפח, הקטלני שבנחשי אפריקה
 
כלבים החולים בכלבת הורגים אנשים רבים כל שנה. בתמונה כלב מתאמן בתרגיל של צבא ארצות הברית
 
תנין היאור, התנין הקטלני בעולם והוא הורג מאות אנשים כל שנה באפריקה
 
פיל אפריקני. הורג בערך 500 אנשים כל שנה בעימותים
 
פוחלצי אריות צאבו אוכלי אדם מטנזניה
 
עמלץ לבן, מהקטלניים בכרישים
 
דוב גריזלי. דובי גריזלי הורגים אנשים רבים בכל שנה, אם כי בדרך כלל יתרחקו מבני אדם

יונקיםעריכה

חתולייםעריכה

חתולים גדולים כמו אריה (אנ'), נמר (אנ') וטיגריס (אנ') יתקפו אנשים למאכל כאשר הם מזדקנים ומתקשים לטרוף חיות בר. מרבית המתקפות מתרחשות במדינות עולם שלישי בהם האנשים חיים בקרבת הטבע ובנוסף קשה לתעד נתונים מהמתקפות בהם. מתקפות נוספות יכולות לקרות מיגוארים ופומות אך התקריות נדירות יותר (אנ'). אין מידע מדויק על מתקפות אך אריות הורגים 250 אנשים בשנה וטיגריסים בערך אנשים[2].

מספר חתולים כמו אריות צאבו או טיגריס צ'אמפאווט (אנ') נודעו כאוכלי אדם, אשר הרגו מאות אנשים.

אפילו חתול הבית (אנ') המשמש כחיית מחמד נפוצה, לעתים עשוי להיות אגרסיבי כלפי בעליו, במיוחד כאשר הוא מרגיש מאוים, או כאשר הוא נגוע בכלבת. מלבד הכלבת, פגיעת החתול עשויה להעביר מחלות קשות, לדוגמא מחלת שריטת החתול.

כלבייםעריכה

  ערך מורחב – נשיכת כלב

כלבים רבים ובייחוד זנים של כלבי בעלי לסתות חזקות כמו האמסטף והרוטוויילר יכולים להרוג באמצעות נשיכה קטלנית והם בעלי אופי אגרסיבי. בנוסף הם לא חוששים מהאדם, לצידו הם חיים. הנשיכות של הכלב יכולות לגרום לחורים מדממים בעור, ולזיהומים שונים, ביניהם כלבת, שהיא מחלה קטלנית. כ-17 אלף אנשים בשנה (נתוני 2015) נהרגים מכלבת כל שנה.[3] כחלק מהמאבק בתקיפות נחקק בישראל חוק להסדרת הפיקוח על כלבים.

כלבי בר כמו זאבים (אנ'), קויוטים (אנ') ודינגו (אנ') יימנעו בדרך כלל מתקיפת אנשים ויעדיפו הריגה של יונקים אחרים כמו פרסתנים. עם זאת זאבים גדולים החולים בכלבת יתקפו בדומה לכלבי בית וקויוטים לא יתקפו כלל אנשים (חוץ מילדים), למעט קויוטים חולי כלבת או קויוטים מזרחיים. בנוסף זאבים בכמה אזורים בהודו צדים ילדים ואנשים חלשים, הנקרים בדרכם. למרות הדימוי הרווח בספרות של הזאבים כתוקפניים הם יימנעו ממתקפות. רק 10 מתקפות של זאבים נגמרים במוות[4].

דובייםעריכה

הדובים (אנ') הם יצורים תוקפניים בעלי כפות עם טפרים ענקים ולסתות חזקות מאוד והם יכולים לתקוף אם יתגרו בהם או אם הם רעבים ביותר. באזורים מסוימים אנשים נאלצים להישאר בבתים כדי שלא יותקפו בידי דובים. הדובים הקטלניים ביותר הם: דוב חום ובייחוד הגריזלי, דוב שחור אמריקאי, דוב שחור אסייתי, דוב שפתני ודוב הקוטב, אשר רואה באדם טרף. הסכנה עם מרבית המפגשים עם דובים היא היותם בלתי צפויים.

היפופוטםעריכה

היפופוטמים תוקפים באפריקה כל שנה אלפי אנשים אשר מתקרבים אליהם או עוברים בתוך שטחם. עוצמת הנשיכה החזקה של ההיפופוטם ואופיו התוקפני גורמת לו להרוג בקלות אנשים, הן בתוך המים והן מחוצה להם. ככל הנראה 500 אנשים נהרגים מהיפופוטמים בכל שנה[5].

פילייםעריכה

הפילים - האפריקני והאסייתי בעלי אופי תוקפני ולעיתים הם נמצאים בתחרות ישירה עם ילידים השומרים על גידוליהם החלקאיים ומסלקים אותם באלימות. התנהגות זו יכולה לגרום לפילים להיות עוינים לאדם ולתקוף אף ללא התגרות. הפיל יכול להשתמש בחטיו העצומים או בחדקו להרוג מיד או למחוץ למוות אנשים תוך דהרה לעברם, כפי שארע במקרה המפורסם של הפילה טייק.

דו"ח של נשיונל ג'יאוגרפיק מ-2005 מדווח על 500 הרוגים כל שנה מעימותים עם פילים.

תאו אפריקניעריכה

תאואים יכולים להיות תוקפניים ביותר כאשר הם חשים באויבים, למשל צייד עם רובה. בעזרת קרניהם הענקיות הם יכולים לגרום לפצעים קשים ביותר. הסכנה הגדולה בהם היא המתקפה בקבוצה גדולה, תוך שחלק מהפרטים מגיחים לעבר האדם המתקרב אליהם מאחור והורגים אותו.

כ-200 אנשים נהרגים בשנה מתאואים.

זוחליםעריכה

נחשיםעריכה

  ערך מורחב – הכשת נחש

נחשים ארסיים מהווים סכנה בכל מקום בו הם נמצאים, כולל בים מנחשי ים. לנחשים רבים מאפיינים שונים של אגרסיביות, עוצמת ארס וכמות הכשות ממוצעת. במדינות רבות קשה לאסוף נתונים על הכשות אך מדובר באחוז גבוה של הרוגים כל שנה, ייתכן שמעל 50 אלף[5] ויש המניחים שמעל 100 אלף.

בהודו ידועים ארבעת הנחשים הקטלניים ביותר בשם "4 הגדולים": קוברה הודית, צפע ראסל, קרייט מצוי ואפעה קריני. באוסטרליה ישנם מינים רבים של נחשים ארסיים ממשפחת הפתניים, היכולים להרוג בקלות ובראשם הטאיפן (אם כי פתן חום מזרחי הורג יותר מכולם). באפריקה בולטים נחשי הקוברה והממבה למיניהם וכן המינים ביטיס גבוני וביטיס מתנפח, הקטלני מכולם.

גם נחשי חנק כמו האנקונדה ונחשי פיתון כמו הפיתון הבורמזי, פיתון סלעים אפריקני או פיתון מרושת יכולים לפגוע קשה. כוחם הברוטלי עוזר להם למעוך ולסחוט את ריאותיו של טרפם; נחשים כאלו עשויים לבלוע אדם בוגר בשלמותו[6]. עם זאת המתקפות שלהם נדירות בהרבה מאלה של הנחשים הארסיים.

תנינאיםעריכה

התנינים למיניהם הם טורפים שבזכות גודלם יכולים להרוג גם אנשים למאכל (אנ'). הם בעלי עוצמת נשיכה חזקה ורובם מתקיפים מתחת למים. בנוסף הם יתקיפו אנשים המתקרבים לביציהם או צאצאיהם. באזורים רבים בעולם, אנשים נאלצים להשתמש במים בהם שורצים תנינים, מה שמוביל לאסון שלא תמיד מדווח בזמן. המינים הקטלניים ביותר הם תנין היאור, תנין הים ותנין אמריקאי. תנינים הורגים כל שנה בערך 1,000 איש[5].

האליגטורים תוקפים הרבה פחות אנשים כל שנה, אך עדיין לא יהססו להרוג אנשים המהווים טרף קל (אנ').

פרוקי רגלייםעריכה

עקרביםעריכה

עקרבים תוקפים (אנ') בדומה לנחשים להגנה. חלק מהעקרבים, בייחוד אלה ממשפחת העקצניים בעלי בלוטות ארס מוגדלות היכולות להרוג אדם שנוגע בהם. לאחרות כמו העבידיים ארס חלש יותר והם משתמשים בצבתותיהם להרג ולמגננה. עקיצות עקרבים באזורים רבים לא מדווחת, אך מעריכים שמעל 3,250 אנשים נהרגים מעקיצות[2].

שני עקרבים הורגים יותר מכל עקרב אחר: עקצן צהוב, המצוי בישראל ועקרב צהוב ברזילאי, שניהם ממשפחת העקצניים.

עכבישיםעריכה

כמעט כל מיני העכבישאים הם ארסיים, ולרוב משתמשים בארסם כדי לשתק, או להרוג, את טרפם. אמנם עכבישים ארסיים לרוב לא יתקפו יצורים גדולים מהם כבני אדם לצורך מטרה זו, אולם הם בהחלט עלולים לעקוץ אדם שמהווה עליהם איום לצורך הגנה עצמית (אנ'). הקטלניים ביותר מבין מיני העכבישים הם עכביש המשפך של סידני ועכביש נודד ברזילאי, אשר גורמים לקורבנות רבים כל שנה. גם מינים נוספים כמו האלמנה השחורה והארסן החום, הנפוצים בישראל, עשויים לגרום לפגיעות שונות באדם, ברמות שונות של חומרה ולעתים גם למוות[7]. לעומת זאת עכבישים מפורסמים כמו הטרנטולה אינם בעלי עקיצה גרועה משל דבורה.

דבוריםעריכה

הדבורים הם חרקים חברתיים המגוננים כגוף אחד על כוורת שלמה בעזרת עוקץ מלא בארס (אנ'). עקיצה של דבורה בודדה יכולה להכאיב אך לא להרוג, אלא אם כן הקורבן לוקה באלרגיה לארס. לרוב, עוקץ הדבורה "נקרע" מגופה בשעה שהיא עוקצת, מה שגורם למותה, ומונע אפשרות של עקיצה חוזרת.

התוקפנית ביותר מבין הדבורים הוא זן שפותח במעבדה מדבורי דבש ודבורים אפריקניות ומכונה דבורה קטלנית. דבורים שכאלו תוקפניות בעיקר כשתוקפים את הכוורת, אך גם תזוזה סתמית בקרבת הכוורת מרגיזה את הדבורה הקטלנית. דבורים קטלניות עשויות לרדוף שעות רבות ולמרחק של עד כ-30 קילומטרים אחרי הקורבן ולעקוץ אותו בכמויות רבות, זאת למרות שארסם חלש יחסית.

מעל 1,000 אנשים נהרגו במתקפות אלה. דבורים רגילות הורגות 53 אנשים בשנה, כשהמוות נובע מהלם אנפילקטי.

צרעותעריכה

בניגוד לדבורים, עוקץ הצרעה נועד לא רק להגנה עצמית, אלא גם לתקיפה ולהריגה של טרפן. לרוב הארס אינו קטלני לבעלי חיים גדולים לרבות האדם, אולם עקיצה מידי צרעה נחשבת ליותר כואבת מעקיצת הדבורה כיוון שהארס מכיל 5% יותר אצטילכולין מארס הדבורה. עוקץ הצרעה לא "נקרע" מגופה, כמו אצל הדבורים, אלא נשאר במקומו ועל כן צרעה יכולה לעקוץ אדם שוב ושוב.

הצרעה המסוכנת ביותר, ואחד החרקים המסוכנים ביותר בעולם כולו, היא צרעת ענק אסייתית הנפוצה במזרח אסיה. צרעה זו גדולה במיוחד: אורכה עשוי להגיע למעל 5 סנטימטרים. עקיצתן מכילה רעל עצבי חזק, ועקיצות רבות יכולות לגרום להלם אנפילקטי, אי-ספיקת כליות ואף לדום לב ולמוות. כמות ההרוגים ביפן מהעקיצות של צרעות רבות מגיע ל-30–40 כל שנה. בסין המספרים גבוהים אף יותר[8]. גם עקיצת צרעות אחרות (כמו צרעה מזרחית או גרמנית) יכולות להיות מסוכנת לאנשים אלרגיים.

חיות מיםעריכה

כרישיםעריכה

כרישים יכולים לגרום לפגיעות קשות בעזרת לסתותיהם החזקות ושיניהם המחודדות (אנ'). ארבעה מינים קטלניים יותר מכל השאר: כריש ארך-גף, כריש שורי, כריש טיגרי והקטלני מכולם - עמלץ לבן. כרישים נוספים יתקפו אנשים בנסיבות שונות. המתקפות יכולים לנבוע כתוצאה מנשיכה לטעימת מזון חדש, עם תוצאות קטלניות או אולי לטריפה בפועל. מתקפות רבות מסתיימות במוות או בתלישת איברים.

למרות זאת כרישים הורגים רק 6 אנשים בשנה.

פיראנותעריכה

דגי הפיראנה, יתקפו רק לעיתים נדירות (בעיקר כשהמים רדודים והמזון נדיר) יתקפו הפיראנות אדם בריא המסוגל לנוע[9]. בכל זאת, תועדו מקרים של פיראניות הטורפות אדם חי[10].

מדוזותעריכה

מדוזות הם יצורים שקופים חסרי עמוד שדרה שאינם בעלי עצבים. אך הם בעלי תאים צורבים שלעיתים יכולות להיות קטלניות. המסוכנת מכולם היא מדוזה קובייתית אוסטרלית, החיה בחופי אוסטרליה וגורמת לכאבים עזים ולמוות. עם זאת היא איננה מתקיפה את הקורבן אלא "נתקלת" בו. מדוזות הורגות כ-40 איש בשנה, אך מתקפות של תאי הארס שלהם מתרחשות יותר[2].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה