חיטין
חִיטִין (בערבית: حطّين) היה כפר ערבי במורדותיו הצפוניים של הר קרני חיטין, ממערב לטבריה, ששכן על שרידי העיירה התלמודית כפר חיטיא. במהלך מלחמת העצמאות עזבוהו תושביו, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. במקום הוקמו המושבים ארבל וכפר זיתים, והורחב מתחם הקדוש הדרוזי נבי שועייב, ששכן בעבר בתוך שטח הכפר, וכיום מתקיימות בו חגיגות חג נבי שועייב.
המסגד בחיטין, יולי 2007 | |
טריטוריה | המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | הגליל |
נפה | טבריה |
שפה רשמית | ערבית |
תאריך ייסוד | האלף הרביעי לפנה"ס[1] |
שטח | 22,764 דונם עות'מאני (1945) |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | 17 ביולי 1948 |
יישובים יורשים | ארבל, כפר זיתים |
דת | מוסלמים |
אוכלוסייה | |
‑ ביישוב לשעבר | 1,300 (1948) |
קואורדינטות | 32°48′27″N 35°27′14″E / 32.80758°N 35.45382°E |
אזור זמן | UTC +2 |
ההיסטוריה
עריכהההיסטוריה של היישוב במקום מגיעה ככל הנראה עד לתקופה הכלקוליתית[2]. ייתכן שבתקופה הכנענית נקרא המקום "כפר אסידים" (כמו השם הנזכר בספר יהושע, יט לה)[דרוש מקור].
במאה השלישית לפנה"ס נודע היישוב בשם "כפר חיטין", כלומר כפר החיטה[דרוש מקור].
היישוב נזכר רבות אצל חז"ל בשם "כפר חיטיא". כך, נזכר רבי יעקב איש כפר חיטייא[3], ומצוין כי ריש לקיש התגורר במקום[4].
חז"ל זיהו את היישוב עם העיר המקראית הצידים, הנזכרת בספר יהושע (יט, ל"ה) בנחלת נפתלי[5].
בשנת 1596 התגוררו בכפר 605 תושבים, שפרנסתם הייתה על יבול חקלאי וגידול צאן. במאה ה-19 התגוררו במקום כ-400 תושבים. מסוף המאה ה-19 גדלה חיטין ושגשגה.
בתחילת המאה ה-20 נמכרו חלק מקרקעות הכפר, בצידה המזרחי של בקעת ארבל, למתיישבים יהודים שהקימו את מצפה (1910) ואת חיטין (1924). בשנת 1929, בעת מאורעות תרפ"ט, שיתפו פורעים ערביים פעולה עם הערבים מחיטין ותקפו את יהודי חיטין – התקפה שנכשלה בזכות עזרתה של המשטרה הבריטית. היישוב היהודי בחיטין ננטש בשנת 1933, ובשנת 1936 הוקם מחדש ונקרא כפר חיטים. בעקבות הטבח בטבריה באוקטובר 1938 ערכו פלוגות הלילה בהוראת ברידן, סגנו של אורד וינגייט, פעולת תגמול בכפר ובכפר הסמוך לוביה. על הפעולה בחיטין מספר לוחם הפו"ם דב גולדמן: "תפסתי...כ-20 ערבים-גיבורים, הכנסתי אותם לבית, סגרתי אותם ופוצצתי אותם ברימונים"[6].
בשנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר בכ-1,190 נפש, ושטחו עמד על יותר מ-20,000 דונם.
ב-1948, בעת מלחמת העצמאות, נערך קרב כיבוש על הכפר לוביה, לאחר שתושביו התנכלו לתנועת היהודים בכביש המוביל לטבריה. בעת הקרב, השתתפו צלפי מיליציה מחיטין בהגנה על לוביה ופתחו באש לעבר יחידת השריון הישראלית שנסוגה מלוביה ב-9 ביוני לאחר מתקפה כושלת. התקפה ישראלית ישירה על הכפר נהדפה אף היא לאחר קרב קשה, שבו נהרגו 21 לוחמי גולני. ב-16 ביולי, לאחר נפילת נצרת, נמלטו תושבי חיטין מבתיהם. רובם הסתתרו במשך כחודש בוואדי סלאמה (נחל צלמון) הסמוך, בתקווה לשוב לביתם. הפליטים לא הורשו לשוב לכפרם גם עם שוך הקרבות, ורובם המשיכו במסע עד ללבנון[דרוש מקור]. חלק קטן מהפליטים מצאו מקומם ביישובים סמוכים כמו עראבה, עילבון, כפר כנא ושפרעם.
ב-1949 הוקם על אדמות הכפר המושב ארבל, וב-1950 הוקם המושב כפר זיתים.[7] חלק ממטעי הזיתים של כפר חיטין מצויים בשטח כפר זיתים[דרוש מקור]. בשנות ה-50 הופקדו קבר יתרו (נבי שועייב) ומאה דונמים סביבו בידי הדרוזים. כיום הרוסים כל מבני הכפר, מלבד המסגד, שעומד מוזנח ומט לנפול. במקום נותר גם בית הקברות של הכפר.
גלריה
עריכה-
תאי שירותים בחצר המסגד
-
צריח המסגד
-
רחבת הכניסה למסגד
לקריאה נוספת
עריכהKhalidi, Walid. All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington DC: Institute for Palestine Studies, 1992
- הקרב על הכפר לוביה (אורכב 10.10.2013 בארכיון Wayback Machine), מתוך מרכז ההנצחה, קריית טבעון.
קישורים חיצוניים
עריכה- שאלתיאל, י., רוזנטל, ע. ושפר, י., מסגד חיטין: תיעוד וסקר, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2014.
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בשרידי כפר חיטין, באתר 'חלון אחורי', 21 במאי 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ ככל הנראה יישוב היה קיים במקום עוד בתקופה הכלקוליתית.
- ^ גצוב, נמרוד (2007). "חיטין". חדשות ארכאולוגיות 119..
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה', עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ב', הלכה א'.
- ^ ציטוט באתר מכללת הרצוג
- ^ מושב כפר זיתים, גליל תחתון, באתר הרשות לפיתוח הגליל