פתיחת התפריט הראשי

חיילים אלמונים

שיר שמילותיו נכתבו בשנת 1932 על ידי אברהם שטרן (יאיר), המנון האצ"ל עד 1940 ולאחר מכן המנון הלח"י

חיילים אלמונים הוא מבין שיריו הראשונים של אברהם שטרן (יאיר), מייסד ומפקד הלח"י שמילותיו נכתבו בשנת 1932. את השיר הלחינו הוא ורעייתו, רוני. השיר הוצג לראשונה במסיבת הסיום של קורס הסגנים השני של האצ"ל שהתקיים בבית הספר שפיצר[1]. השיר היה להמנונה של תנועת האצ"ל עד שנת 1940, אז פרשה ממנו הלח"י והשיר היה להמנונה. בשיר באה לידי ביטוי נכונות ההקרבה הבלתי מתפשרת למען האומה.

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,
וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים:
מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

לֹא גֻיַּסְנוֹ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים,
כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ.
רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין!
חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ!

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

וּמִכָּל עֲבָרִים רִבֲבוֹת מִכְשׁוֹלִים
שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי עַל דַּרְכְּנוּ;
אַךְ אֹויְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי-אֲסוּרִים
לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

וְאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים,
וִיקַבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט,
בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים
לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

בְּדִמְעַת-אִמָּהוֹת שַׁכֻּלּוֹת מִבָּנִים,
וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים,
כְּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת-לִלְבֵנִים
וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים!

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

מספר שורות מהשיר צוטטו בשירה של רונה קינן "כשהקוצים היו קוצים", שנכלל באלבומה "שירים ליואל"[2].

מילות השיר שימשו גם כאחד ממקורות השראה לשמה של התנועה החברתית שורת המתנדבים.

השורה "מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת" חקוקה על קברו של שטרן, בבית הקברות נחלת יצחק.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עדה אמיכל-ייביןבארגמן, תל אביב: "הדר" הוצאת ספרים בע"מ, 1986, עמ' 63
  2. ^ מילות השיר "כשהקוצים היו קוצים", באתר שירונט
 
"חיילים אלמונים" באנדרטת לח"י בפתח תקווה