פתיחת התפריט הראשי

חיים אשד (נולד ב-1933[2]) הוא איש ביטחון ישראלי. עמד בראש מנהלת תוכנית החלל בתוך המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון האחראית על תוכנית החלל הביטחונית של ישראל.

חיים אשד
חיים אשד
אשד, 2008
לידה 1933 (בן 86 בערך)
טורקיה
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים צבאיים
שירת ביחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין[1]
עיטורים
צל"ש הרמטכ"ל  צל"ש הרמטכ"ל
פרס ביטחון ישראל  פרס ביטחון ישראל (3)
תפקידים אזרחיים
ראש מנהלת החלל במשרד הביטחון

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

אשד (במקור אשכנזי) נולד בטורקיה ועלה עם הוריו לארץ ישראל בגיל שנה. גדל בדרום תל אביב, למד בבית הספר מקס פיין. בעל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה מהטכניון, תואר שני בחקר ביצועים ודוקטורט בהנדסת אווירונאוטיקה.

בשנת 1965 שירת ביחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין של צה"ל בתפקידי מחקר ופיתוח לאחר שנבחר על ידי אברהם ארנן מתוך קבוצה של סטודנטים בטכניון.[1]

בשנת 1965 קיבל פרס ביטחון ישראל על פיתוח פורץ דרך. היה זה הראשון מבין שלושה פרסי ביטחון ישראל שקיבל במהלך חייו. הפיתוחים עליהם זכה לא פורסמו מסיבות ביטחוניות.

בשנת 1967 הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל בנימוק:

"רב"ט א.ח. גילה כושר טכני מעולה הראוי לשבח ותרם תרומה חשובה ביותר לכוננותו של צה"ל"

ב-1969 נשלח אשד מטעם אמ"ן ללימודי דוקטורט בהנדסת אווירונאוטיקה בארצות הברית.[1] כשחזר מונה לראש מחלקת מחקר ופיתוח בחיל המודיעין. בשחרורו היה בדרגת תת-אלוף. בתום שירותו הצבאי הוא הועסק בדרגת פרופסור במכון אשר לחקר החלל של הטכניון, ובשנת 1981 הקים והיה למנהל הראשון של מנהלת תוכנית אתגר, יחידה של המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון האחראית על פרויקטי לווין. באוקטובר 2011 פרש מתפקידו במשרד הביטחון, במסגרתו היה אחראי לשיגורם של 20 לוויינים.

קריירה ביטחונית ומדעיתעריכה

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח ובדיקת עובדות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פרופסור חיים אשד יזם את תוכנית החלל הישראלית, שתחילתה משיקולים ביטחוניים, בתפקידו כראש מחלקת מחקר ופיתוח באגף במודיעין ובמפקדת קצין מודיעין ראשי.

היוזמה נוצרה בעקבות נאום הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בכנסת והצעתו לחוזה שלום עם מדינת ישראל, שהיה מותנה בפינוי חצי האי סיני מכוחות צה"ל.

במסגרת חוזה השלום, לא ניתן היה להמשיך ולצלם את האזור ממטוסי קרב, ונדרש למצוא אמצעי אחר, כדי לפקח על אזורי הגבול בין מצריים לחצי האי סיני, ולוודא שהמצרים אינם מעבירים אליו כוחות בחשאי.

בעקבות זאת, המטה הכללי התבקש על ידי הממשלה להציע חלופות לטיסות הצילום וראש אגף המודיעין, הטיל את המשימה על מחלקת מחקר ופיתוח שחיים אשד עמד בראשה בשנת 1978 בדרגת אלוף-משנה.

באותה שנה (1978), הובילו את נושא החלל שתי המעצמות: ארצות הברית וברית-המועצות, במסגרת המלחמה הקרה ביניהן. מדינות אירופה השתרכו בחלל מאחור, כאשר צרפת השתדלה להוביל במערכות תצפית בחלל.

בדיונים פנימיים שהתנהלו בראשותו של אל"ם חיים אשד עם הגופים השונים במערכת הביטחון ועם התעשייה והאקדמיה, בוצעו שורה של מחקרים לאפשרות של תצפית מהחלל והוכיחו שהמדינה מסוגלת תוך תקופה סבירה להקים תשתיות לבניית לווין תצפית וגם משגר לשגר אותו לחלל.

שר הביטחון, באותה תקופה, האלוף (מיל.) עזר ויצמן דרש לבצע שלושה צעדים מוקדמים:                   

       א.      בדיקה קפדנית של אפשרות ביצוע על ידי מי שהיה המדען הראשי למערכת הביטחון ד"ר עמנואל פרת (מאבות הקמת הכור בדימונה)

       ב.      מכתבי אישור מאנשי אקדמיה מובילים במדינה, שיש לנו יכולת להקים תשתית אקדמית וכוח אדם מתאים במשאבים שמדינת ישראל יכלה להקצות באותה תקופה.

       ג.       השתתפות כספית של התעשיות המובילות בבדיקות והקמת התשתית הנדרשת לחלל ורק לאחר מכן הממשלה תחליט, מתי וכמה להשקיע.

שלושת התנאים הנ"ל, בוצעו על ידי אל"ם חיים אשד בשנת 1981, לאחר בדיקה קפדנית וממושכת, שלאחריה  ד"ר פרת אישר את היתכנות תוכנית החלל שהוצעה.

כמו כן פרופ. יובל נאמן, נשיא אוניברסיטת תל אביב ומכון סאקלר ללימודים מתקדמים, בדק גם הוא ואישר שניתן לבנות תוכנית חלל כפי שהוצעה וגם התעשייה האווירית ורפא"ל תרמו כל אחת את הסכום הנדרש להוכחת התוכנית לתצפית מהחלל.

כשהנושא הועלה לאישור הממשלה בשנת 1981, היה ראש הממשלה מנחם בגין גם שר הביטחון, ובדיון שהתקיים אצלו, בכירים במטה הכללי העלו ספקות באשר לעלות העצומה של תוכנית חלל, בהינתן צרכים נוספים לצה"ל. 

למרות הסתייגויות אלה ראש הממשלה אישר את תוכנית החלל, וגם את האפשרות לצרף שותף אסטרטגי, שיממן את מרבית העלויות של הקמת תשתית החלל, פיזית תעשייתית ואקדמית.

מנהלת החלל בראשות אל"ם חיים אשד הוקמה עם אישור הממשלה, במחצית השנייה של 1981 ותוך שש שנים, הוקמו התשתיות שנדרשו, גם בתעשייה וגם באקדמיה לבניית הלוויינים וגם המשגרים.  

הלוויין ראשון אופק 1 שוגר בשנת 1988, עם המשגר "שביט" שפותח במיוחד" בהצלחה רבה, והדהים את עולם החלל. בעקבות כך מדינת ישראל הצטרפה למועדון היוקרתי של 7 מדינות בעולם עם יכולת פיתוח ושיגור לוויינים לחלל.

במסגרת הקמת תשתיות החלל במדינה, הוקמו גם סוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע, (בשנת 1983) וחיים אשד הצטרף כפרופסור אורח למכון סאקלר באוניברסיטת תל אביב. סוכנות החלל הישראלית יצרה שורה של שיתופי פעולה עם מדינות נוספות מתקדמות בתוכניות חלל. בשנת 1984 הוקם המכון לחקר החלל בטכניון, שהכשיר מהנדסים וחוקרים לתעשיות החלל וגם לאקדמיה, ופרופ. חיים אשד עבר ממכון סאקלר באוניברסיטת ת"א למכון לחקר החלל בטכניון.

בעקבות הצלחת שיגור הלוויינים אופק 1 (בשנת 1988) ואופק 2 (בשנת 1990), הציע האלוף (מיל.) מאיר עמית לבנות לווין תקשורת תוך התייעצות עם פרופ. חיים אשד. ולווין התקשורת עמוס 1 יצא לדרך ושוגר בהצלחה (1995) ופעל בהצלחה רבה, עד להחלפתו בלוויני עמוס שבאו אחריו.

פרופ. חיים אשד פרש מתוכנית החלל הביטחונית לאחר שעמד בראשה למעלה משלושים שנה, וכעת הוא מתמסר לחינוך הדור הצעיר בחטיבות הביניים ובתי ספר תיכוניים בפריפריה ובמרכז כמשימה לאומית. בחמש שנים האחרונות משמש פרופ. אשד כיועץ מדעי למרכז המדעים הרצליה בהקמת מרכזים מדעיים, בהם לומדים תלמידים מאוכלוסיות שונות: תלמידי מרכז ותלמידים מיישובים סמוכי גדר (כדוגמת שער הנגב), תלמידים מן החינוך הממלכתי ובנות אולפנה מן החינוך הממלכתי דתי, ואף תלמידים מצטיינים מהמגזר הבדואי.

ב-2016 החלה לפעול תוכנית מדעית-חינוכית בהנחייתו של פרופ, אשד לשיגור 70 לוויינים זעירים, על ידי עשרות בתי ספר, לציון 70 שנות עצמאות ישראל.[3]

ספריועריכה

  • חיים אשד, דורון שטרמן, לוויינים והחלל הקרוב, הוצאת אפי מלצר, 2014.
  • חיים אשד, ערן אורן, ניהול פרויקטים של חדשנות טכנולוגית, הוצאת אפי מלצר, 2018.
  • חיים אשד ודורון שטרמן, לוויינים והחלל החדש, הוצאת אפי מלצר, 2019

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה