חיים הירשנזון

רב ישראלי

הרב חיים הירשנזון (בכתיב יידי: הירשענזאהן; י"א באלול תרי"ז - י"ז באלול ה'תרצ"ה, 31 באוגוסט 1857 - 15 בספטמבר 1935) היה רב והוגה דעות, מן ההוגים המוקדמים של הציונות הדתית. שימש כרבה של העיר הובוקן שבניו ג'רזי.

חיים הירשנזון
Hirschenzon.jpg
לידה 31 באוגוסט 1857
צפת, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בספטמבר 1935 (בגיל 78)
הובוקן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים חצר הירשנזון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 15 בספטמבר 1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו מלכּי בקודש
צאצאים
  • תמר דה סולה פול
  • נחמה אדלרבלום
  • תהילה ליכטנשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

הירשנזון נולד בצפת לרב יעקב מרדכי ושרה ביילא, הוריו עלו לארץ ישראל מפינסק בשנת 1848. בנערותו, משפחתו קנתה את חצר הירשנזון והתיישבה בה. שם ערך והוציא לאור את כתב-העת "המסדרונה"[1], שהיה מחלוצי כתבי-העת העבריים שיצאו בארץ.
לימד בבית הספר היהודי "למל", והיה ממקימי "בית הספרים מדרש אברבנאל" בירושלים - ספרייה שהייתה גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית. היה חבר באגודה שפה ברורה ובוועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית).

בעקבות חרם מצד יהודים חרדים, עבר לאיסטנבול (כנראה בשנת 1901 (תרס"א)[2] ) שם ניהל בית ספר בשפה העברית בשם 'תפארת צבי' על שם הברון הירש. בבית ספר זה הכין תוכניות לימוד בשפה העברית במקצועות שונים. באוגוסט 1903 הירשנזון השתתף בקונגרס הציוני בבזל, כציר מאיסנטבול. בסוף שנת תרס"ג עבר להתגורר בארצות הברית ושירת כרב בעיר הובוקן שבניו ג'רזי. היה נשוי לחוה, ואב לשני בנים וארבע בנות.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[3]

השקפת עולמו והגותו ההלכתית והתורניתעריכה

הירשנזון היה בין הרבנים הבודדים בתקופתו שהתייחסו בגישה חיובית, מנקודת מבט הלכתית, לתמורות שפקדו את היהודים באותה תקופה. בין הנושאים אתם התמודד תוך מחויבות עמוקה להלכה, היו תהליכי החילון, התחייה הלאומית היהודית, תמורות חברתיות וכלכליות, ותמורות בתחום מדעי היהדות, במיוחד ביקורת המקרא. גישתו לסוגיות מודרניות כגון דמוקרטיה, מעמד האישה, אינדיבידואליזם ורציונליות הייתה פרוגרסיבית, מה שעורר עליו התנגדות רבתי בקרב חכמי דורו. בכלל מתנגדי גישתו החיובית לתרבות האירופאית בסוגיות הללו, ניתן למנות את הרב אברהם יצחק קוק, שכתב לו מספר אגרות (למשל, ח"ד סי' תתקצד), ובהן אהבה גלויה ותוכחה מסותרת על 'הכניעה הרוחנית לתרבות המערב'. יצירתו התורנית הגדולה היא ששת ספרי השו"ת "שאלות ותשובות מלכי בקודש". בספרים הוא עוסק בשאלות פרקטיות הנוגעות לסוגיות של דת ומדינה.

הירשנזון היה איש תנועת המזרחי מימיה המוקדמים, אם כי מעולם לא הגיע לעמדת הנהגה בתוכה, והשפעת הפילוסופיה שלו עליה הייתה מועטה[4]. הוא סבר כי ישנה זהות מוחלטת בין הדת היהודית ובין הלאום היהודי. לאחר שעזב לארצות הברית חל שינוי בהשקפת עולמו. הוא הגיע למסקנה כי החילונים אינם מתי מעט בעם היהודי, והזהות המוחלטת שיצר בין הדת היהודית והעם היהודי מוציאה חלקים גדולים מהעם היהודי. הרב אברהם יצחק הכהן קוק פתר דילמה זו על ידי פיתוחה של תאולוגיה שהפכה את החילונים לשותפים בתהליך אלוהי בעל כורחם. הראי"ה, בין השאר על בסיס תורת הסוד, ציפה שהתנועה הלאומית תוביל לתנועת שיבה לדת היהודית. הירשנזון, לעומתו, ביקש להתייחס אל המציאות הקונקרטית, ולא מתוך נקודת מבט על היסטורית ועל-טבעית. הוא סבר ש"האמת היא כי דת ישראל הוא דת לאומית, אך אין לאומיות ישראל רק לאומיות דתית". אמירתו זו מקפלת בתוכה את התמורה המחשבתית אותה עבר, מזהות מוחלטת של הדת היהודית והלאום היהודי, להכרה במציאות בה הדת היהודית היא רק אחד מהמאפיינים של הלאומיות היהודית. הלאומיות איננה תלויה בדת היהודית ויכולה להבדל ממנה.

תפיסת הלאומיות היהודית של הירשנזון לא הייתה סוגיה פילוסופית-תאולוגית גרידא, כי אם בסיס לפסיקה הלכתית. כך, למשל, פסק כי אין דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי, והסביר שמימרא זו נועדה להדגיש את חשיבותה של השבת, אולם למעשה חילול שבת איננו מוציא אדם מכלל ישראל, בדומה לפסקם של אחרונים רבים בדורות האחרונים.

כמו כן הרב הירשנזון כתב שנוהגים באמריקה לגייר גרים שלא ישמרו שבת, והוא מציע לכך הסבר: עיקר הגיור הוא כניסה לברית כפי המקובל בקרב היהודים באותו מקום, ולכן כיון שרוב היהודים בארצות הברית אינם שומרים שבת - אי שמירת שבת על ידי הגר אינה פוגמת בגיור.[5]

הירשנזון כתב למעלה מ-40 ספרים, וזכה להערכה רבה בקרב חכמי ההלכה בתקופתו, כגון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב קוק הרב צבי פסח פרנק, והרב הלל פוסק, שכינה אותו: "ידיד נפשי הגאון המפורסם חיים הירשענזאן שליט"א"[6]. ולמרות ההתנגדות שעוררו דעותיו, לא יצאו נגדו בפומבי. כמו כן כתב ערכים רבים לאנציקלופדיה אוצר ישראל. כמה מחוקרי מחשבת ישראל באקדמיה, רואים במשנתו זרם אלטרנטיבי להגות הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק[7]. בין השאר חקרו את משנתו אליעזר שביד ודוד זוהר.

מספריועריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מספריו וכתביו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המסדרונה: קונטרס הכתוב לחיים
  2. ^ בתוך ביוגרפיה של ביתו, נחמה
  3. ^ ארכיון חיים הירשנזון, אתר הספרייה הלאומית
  4. ^ גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית. הוצאת י"ל מאגנס, תשס"א, עמ' 149.
  5. ^ אלה דברי הברית, חלק ג, סימן כא, סעיף א' (עמוד 140)
  6. ^ דברי הלל, כרך ב, עמ' מא
  7. ^ יאיר שלג, לא מספיק לקנות דירה לחגים בירושלים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007
  8. ^ הספר להורדה, באתר נאמני תורה ועבודה
  9. ^ ביקורת: יוסי טרנר, ‏ציונות, דת ומודרניות, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 164-160.