פתיחת התפריט הראשי

חיים טפר (י"ח בתמוז תרכ"ד 1864 - 1960). איש העלייה הראשונה, קבלן בניין אשר פעל בעיקר בבניית מבני ציבור ובניינים בנס ציונה ובמקומות נוספים.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נעוריו ועלייתו ארצהעריכה

טפר נולד בסמיאטיץ, פלך גרודנה בפולין, בי"ח תמוז תרכ"ד (1864). אביו אברהם היה בנאי, ולאחר שנתן לבנו חינוך ראשון בחדר, העבירו למלאכה ולימד את מקצוע הבניה. בתרמ"ט, בימי הפרעות ברוסיה, היגר לאנגליה ועסק שם במלאכת הבנאות, אך כעבור זמן קצר חזר לעיירתו.

בשנת 1888, כאשר המושבות פתח תקווה, עקרון וגדרה עמדו על תילן, החליט טפר לעלות ארצה ולסלול את הדרך לעליית משפחתו העניפה. בעוברו את אודיסה ביקר אצל משה לייב ליליינבלום וביקשו לתת לו המלצה מתאימה כדי שיוכל להסתדר במקצועו בארץ. חובבי ציון חששו אז מעלייה מבוהלת, ולכן ניסה לילינבלום לשדלו שיחזור בו. משנוכח כי לא יזיזו מהחלטתו, נתן לו מכתב המלצה לפפימייסטר, המהנדס שבנה את בית הכנסת הגדול בראשון לציון ואת בית הממשלה ביפו.

בבואו ארצה עלה לירושלים ושם הצטרף לבנאים העבריים המעטים. כעבור חודשים אחדים הגיעו לארץ גם הוריו ובני משפחתו, וכולם יחד עברו לרמלה, בה התגוררו מספר פועלים יהודיים, מהם כאלה שעבדו קודם בבית החרושת לשמנים מייסודו של יוסף פיינברג. חמש שנים גר בשכונה מוסקוביה ברמלה, משם היה מגיע מדי יום לעבודתו בראשון לציון, רחובות וואדי חנין (נס ציונה). הוא בנה את הבית הראשון שנמסר לבנייה על ידי פקידות הברון רוטשילד - בית האדמיניסטרציה.

בתרנ"ה קנה חלקת אדמה על יד הכפר ואדי חנין (במקום שנוסדה לאחר מכן נס ציונה). חלקתו לא נתנה לו מחיה, ולכן המשיך לעבוד במקצוע הבניין. השתתף בבניית היקבים בראשון לציון וזכרון יעקב. יזם את בניית בית הכנסת הגדול בנס ציונה. בידיים ריקות ובלי כל אמצעים ניגש לעבודה והדביק בהתלהבותו את האחרים. ביוזמתו סודר ושופר בית עלמין המקומי.

בנס ציונהעריכה

לנס ציונה הגיע טפר ב-1893 והתגורר בצריף. ב-1897 רכש חמישה דונם אדמה, עזב את הבית המשותף ובנה את ביתו על אדמה זו. היה זה הבית הראשון שנבנה מחוץ לבית המשותף. לימים הפך הרחוב בו נבנה הבית - לרחוב רוטשילד ונוספו תושבים שבנו ביתם ברחוב זה.

חיים טפר היה קבלן לחפירת בארות בכל הארץ מטעם הצבא הטורקי. הוא חפר באר גם ליד ביתו וסיפק מים לכל דיירי הסביבה. אדמת המושבה נראתה באותם ימים כחצי קשת. טפר טען, כי יש רק להושיט רגל וכבר אתה נמצא על אדמה ערבית, לכן הפנה את כל מרצו לרכוש 600 דונם אדמה שתהפוך את נס-ציונה לגוש אחד: מהקשת עד הכביש הראשי (רח' ויצמן). הוא החל לנהל משא ומתן עם הערבים בעלי הקרקע שדרשו סכום גבוה של 30 אלף פרנק, שלא היה לבני המושבה. טפר פנה ל"חברת גאולה" אלא שאף לחברה זו, שעסקה בגאולת קרקע, נראה הסכום גדול ביותר. טפר נתן 4,000 פרנק ויורושובסקי ידידו נתן 2,000 פרנק וכשראתה חברת "גאולה" שהעניין רציני, נרתמה אף היא למשימה והקרקע נקנתה ב-1905. על אדמה זו שנקנתה וחולקה למגרשים נבנה רחוב תל אביב בטרם נבנתה העיר תל אביב.

בשנת 1912 בנה טפר את "בית העם". בעיני רוחו ראה בית זה ביסוד לבנין בית הכנסת הגדול. טפר היה המתכנן, המהנדס והבנאי של בית הכנסת[1]. כשהחל לבנותו ב-1922 מכספו הפרטי, עדיין לא ידעו מהיכן ימצא הכסף להרים בניין בגודל זה. ועד המושבה התקשה לגייס כספים כיוון שצעירי המושבה טענו כי בית כנסת איננו בניין ציבורי ולכן לא עליהם החובה לתרום כסף לבניתו[2]. רק ב-1924 הצליח הוועד להטיל מס לבניית בית הכנסת על כל התושבים והבניה החלה לקבל תאוצה. כל הזמן הזה המשיך טפר בבניה, גם כשנדרש לשלם בכספו. הוא עבד עם פועליו מדי יום ביומו ואחרי העבודה, היה יוצא לגייס כספים. כשאזל הכסף, ולא ניתן עוד להמשיך בבניה, נסעו ידידיו לנציג הברון רוטשילד, ביקשו סיוע וקיבלו 800 פרנק. ב-1926, אחרי ארבע שנים של עבודה מאומצת, עמד בית הכנסת על תילו ואפשר היה לחוג את חנוכת הבית. טפר בנה גם מדרגות רחבות להקל על העלייה לבית הכנסת. כך בנה גם מדרגות להקל על העלייה ל"גבעת האהבה".

טפר שילם לפועליו מדי יום ביומו. הוא יזם עם בני המושבה הקמת בית עלמין וטיפח אותו במשך כל חייו. הגן ליד ביתו, עם בריכת דגים בתוכו, נחשב בזמנו לאחד הגנים היפים בארץ. בני המושבה באו לברכה זו לקיים מצוות "תשליך". את בימת בית הכנסת תרם טפר לזכר בנו ובנה בימה זו באהבה רבה ובתשומת לב מיוחדת.

בני המושבה נהגו לבוא לביתו של טפר להרים כוסית מיינותיו מעשה ידיו. כנראה שהיה ראשון גם בהקמת יקב ביתו. הוא שלח את יינותיו לתערוכה בלונדון ואף קיבל פרס על אחד מהיינות הללו.[3].

טפר הקים קרן גמילות חסדים, שנקראה חד"ש[4] על שם התורמים: חיים טפר, דוד פניק, שלמה פולונסקי. כשהגיע טפר לגבורות, חגגה המושבה את חגו ברוב עם[5] והובטח חגיגית לכנות אחד מרחובות המושבה בשם: "שדרות חיים טפר".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יובלו של איש אדמה, הבוקר, 9 באוגוסט 1944
  2. ^ על פי הפרוטוקולים של ועד המושבה המצויים בבית ראשונים
  3. ^ התעודה על פרס זה נמצאה בעיזבונותיו
  4. ^ מינהל מחוז מרכז, שערים, 6 ביוני 1957
  5. ^ כפר עברי חוגג יובלו של איכר, הבוקר, 10 באוגוסט 1944