חיים מקובי
חיים מקובי (Hyam Maccoby; 1924–2004) היה ספרן יהודי בריטי, ומחזאי, שהתמחה בחקר המסורת הדתית היהודית והנוצרית.
 | |
| לידה |
20 במרץ 1924 סנדרלנד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה | 2 במאי 2004 (בגיל 80) |
| ענף מדעי | היסטוריה |
| עיסוק | ספרן |
| מקום לימודים | בייליול קולג' |
| מוסדות | קולג' לאו בק, אוניברסיטת לידס |
| תרומות עיקריות | |
| חקר ראשית הנצרות | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חיים מקובי נולד ב-20 במרץ 1924 לרב אפרים מאיר[1] ולחנה לבית דוידוביץ[2] בסנדרלנד, ולמד לימודים קלאסיים בבייליול קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת ב"אותות המלכותיים". מקובי היה ספרן בקולג' לאו בק בלונדון. כשיצא לפנסיה עבר ללידס, שם מילא תפקיד אקדמי במרכז למדעי היהדות באוניברסיטת לידס.[3]
מקובי השתתף בתוכנית קורפוס קריסטי ששודרה בערוץ ארטה ב-1997.
מקובי נפטר ב-2 במאי 2004.
סבו של מקובי היה רבי חיים זונדל מכבי, ה"מגיד מקמניץ", ציוני דתי נלהב, תומך בצמחונות ורווחת בעלי חיים.
התיאוריות של מקובי על ישו ההיסטורי עריכה
מקובי טען שהתיאור של ישו שניתן בבשורות הקנוניות ובהיסטוריה של הכנסייה הקדומה ובספר מעשי השליחים מעוותת מאוד ומלאה במסורות מאוחרות יותר, אך טען שניתן לשחזר מתוכם תיאור היסטורי מדויק למדי של חייו של ישו.
מקובי טען שישו האמיתי לא היה מורד בההלכה היהודית, אלא טוען לכתר המשיחי- יהודי שחייו ומשנתו היו בתוך הזרם המרכזי של היהדות של המאה הראשונה. הוא האמין שישו הוצא להורג כמורד נגד הכיבוש הרומי של יהודה . עם זאת, הוא לא טען שישוע היה מנהיג של מרד מזוין בפועל. במקום זאת, ישו וחסידיו, בהשראת הכתבים הנבואיים של התנ"ך או הברית הישנה, ציפולהתערבות אלוהית על טבעית שתסיים את השלטון הרומי, תחזיר את ממלכת דוד עם ישו כמלך המשיח האלוהי, ותחנוך את העידן המשיחי של שלום ושגשוג. לכל העולם. ציפיות אלו לא התגשמו, וישוע נעצר והוצא להורג על ידי הרומאים.
לפי מקובי, בראבא - "בן האב" המוזכר בברית החדשה, התייחס במקור לישו עצמו, שנקרא כך ממנהגו לפנות אל האל בתור אבא.
רבים מתלמידיו של ישוע לא איבדו את תקוותיהם, בהאמינו שישוע יקום בקרוב לתחייה בנס על ידי אלוהים, והמשיכו לחיות בציפייה לביאתו השנייה. אחוותם המשיכה להתקיים בירושלים ככת יהודית אורתודוקסית למהדרין בהנהגתו של ג'יימס הצדיק .
בשנת 2012 כתב הרב שמואל בוטח את הספר ישו כשר בו הוא התבסס על יצירתו של מקובי בעבר.[4]
התיאוריות של מקובי על פאולוס עריכה
לפי מקובי, ייסוד הנצרות כדת נפרדת מהיהדות היה כולו פרי עבודתו של פאולוס מטרסוס,[5][6]
מקובי טען כי פאולוס היה מתייוון גר צדק או אולי אפילו גוי, אשר הגיע מרקע שבו הוא נחשף להשפעת הגנוסיס ודתות פגגאניות אחרות, לפי מקובי, היו הצורות הדתיות השלטות בעולם ההלניסטי של אותה תקופה והשפיעו מאוד על הפסיכולוגיה המיתולוגית של פאולוס. מקובי שאב חלקית את התיאוריה הזו מקטעי כתביהם של מתנגדי האביון, ובמיוחד מהחיבור על כפירה מאת אפיפניוס מסלמיס .
מקובי ראה בטענותיו של פאולוס על חינוך יהודי פרושים- אורתודוקסים כשגויות, וטען כי בעוד שרבים מכתביו של פאולוס נשמעים אותנטיים למי שלא מודע, הם למעשה מסגירים בורות בכתבי הקודש העבריים המקוריים ובדקויות ההלכה היהודית. מקובי טען שבדיקה של הברית החדשה מצביעה על כך שפול לא ידע עברית כלל, והסתמך לחלוטין על טקסטים יווניים שאף פרוש בפועל לא ישתמש בהם משום שהם לא תורגמו כראוי מהמקורות העבריים.
על פי מקובי, פאולוס איחד את הסיפור ההיסטורי של צליבתו של ישו עם אלמנטים של דתות מסתוריות עכשוויות וגנוסטיקה, ופיתח רעיונות מיתיים לא-יהודיים חדשים כמו השילוש והסעודה האחרונה. פאולוס גם עשה ניסיון למצוא הצדקה נבואית למיתוס החדש שנוצר בברית הישנה. פאולוס בא להציג את ישו כאל מושיע גוסס ועולה בדומה לאלו מפולחני המסתורין ההלניסטיים, שהתמזגו עם אילן היוחסין ההיסטורי של היהדות, ובכך הוליד מיתוס חדש ורב עוצמה שהטפתו קנתה לו קהל חסידים גדול. כאשר הקבוצה הירושלמית של תלמידיו המקוריים של ישוע התוודעה בהדרגה לתורתו של פאולוס, נוצרה ביניהם עוינות מרה.
מקובי פירש קטעים מסוימים ב ברית החדשה (למשל תיאורו של פאולוס על מריבה עם פטרוס בתקרית באנטיוכיה) כשרידים של תיאורים אותנטיים של עוינות זו. עם זאת, המרד היהודי בין השנים 66–70 הביא עד מהרה לסיום אלים לכת הירושלמית, והכנסייה הגויים שייסד פאולוס התגלתה כמנצחת כברירת מחדל. מקובי ראה בספר מעשי השליחים ניסיון מאוחר יותר של הכנסייה הפאולינית להציג את היחסים בין פאולוס לתלמידי ירושלים כהרמוניים, ובכך הציג את הכנסייה הפאולינית כבעלת לגיטימציה בשרשרת הירושה השליחית המגיעה חזרה לתלמידיו המקוריים של ישו. מקובי גם שיער שייתכן שהכת היהודית-נוצרית של האביוניטים הייתה שלוחה אותנטית של הקהילה הירושלמית המקורית.
המחלוקת עריכה
המחזה "הוויכוח" של מקובי הוא שחזור של ויכוח ברצלונה, ויכוח דתי בין הרמב"ן לבין המומר פבלו כריסטיאני, לפני מלך אראגון ג'יימס הראשון בשנת. 1263. חלק ניכר מהמחזה שאוב מסיפורו של הרמב"ן על המחלוקת. המחזה מתרכז בקינג ג'יימס, המצטייר כנפש מורכבת וטרודה שבאה לקבל את רעיונותיו של הרב. המחזה זכה לביצועים רבים, ושודר בערוץ 4 בכיכובם של כריסטופר לי, בוב פק, ואלן דובי.[7]
ביקורת עריכה
היחס למחקריו של מקובי על פאולוס הוא בדרך כלל שלילי,[8] ג'ון גאגר(אנ') מאוניברסיטת פרינסטון פרסם ב-JQR מאמר ביקורת על ספריו, ותיאר חלק מהתזה של מקובי כ"קריאה שגויה ומעוותת" וסיים "לפיכך אני חייב להסיק שספרו של מקובי אינו היסטוריה טובה, אפילו לא היסטוריה כלל."[9] אוסקר סקרסאונה(אנ') התייחס לעבודתו של מקובי ולתיאוריה לפיה פאולוס מייצג נצרות שונה לחלוטין מזו של הקהילה המוקדמת בירושלים, וכתב כי "מעשי השליחים אינם מספקים ראיות לבסס תיאוריה זו".[10] גיימס דאן(אנ') מתאר את התאוריה של מקובי אשר לפיה פאולוס היה גוי כ"חזרה מצערת לפולמוסים ישנים יותר".[11] כממשיך של טענות היינריך גרץ מציין גם לנגטון (2009), שעומד בניגוד לגישתו של מקובי עם חסידי ההשקפה הרפורמית, כמו אייזק מאייר וייז, ג'וזף קראוסקופף וקלוד מונטיפיורי, גם אם חלקו כמה פרטים על הביקורת הפולמוסית. של פול.[12]
חיבוריו עריכה
כל כתבי מקובי נכתבו באנגלית ואף אחד מהם לא תורגם לעברית.[13]
- היום שאלוהים צחק: אמרות, אגדות ובידור של חכמי היהודים (עם וולף מנקוביץ, 1973)
- מהפכה ביהודה: ישו וההתנגדות היהודית (1973)
- יהדות במשפט: מחלוקות יהודיות-נוצריות בימי הביניים (1981)
- התליין הקדוש: הקרבת אדם ומורשת האשמה (1983)
- יוצר המיתוסים: פול והמצאת הנצרות (1987)
- כתבים רבנים מוקדמים (1988)
- היהדות במאה הראשונה (1989)
- פול והלניזם (1991)
- יהודה איש קריות והמיתוס של הרוע היהודי (1992)
- עם פאריה: אנתרופולוגיה של אנטישמיות (1996)
- טקס ומוסר: מערכת הטהרה הטקסית ומקומה ביהדות (1999) [14]
- הפילוסופיה של התלמוד (2002)
- ישו הפרוש, לונדון, (2003) [15]
- מקובי תרם חיבור ב"העולם היהודי: התגלות, נבואה והיסטוריה" בעריכת אלי כדורי (2003)
- אנטישמיות ומודרניות: חדשנות והמשכיות (2004)
קישורים חיצוניים עריכה
- מיכל לברטוב, לונדון, יהודי בחושך, באתר הארץ, 25 ביולי 2001
- אלברט פרידלנדר, "הספד על פרופסור חיים מקובי", ה"אינדיפנדנט", 3 במאי 2004
- לורנס ג'ופה, "הספד על חיים מקובי", הגרדיאן, 31 ביולי 2004
- חיים מקובי בעמוד של פיטר קירבי "תיאוריות של ישו ההיסטורי" - מכיל קישורים לספרים של מקובי באמזון
- קטע ארוך מתוך המהפכה ביהודה
- קטע ארוך מתוך "יוצר המיתוסים".
- עוד קטע מתוך "יוצר המיתוסים".
הערות שוליים עריכה
- ^ מחבר ספר קול אפרים על קהלת
- ^ בת הרב דוד דוידוביץ רבה של סנדרלנד
- ^ לורנס יופה, חיים מקובי, מלומד יהודי מאתגר מיתוסים נוצריים, באתר הגארדיאן, 6 ביוני 2004
- ^ רוזן, ג'רמי (22 בדצמבר 2011). "סקירת הספר: ישו כשר". The Algemeiner. נבדק ב-28 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ לנגטון, דניאל ר' (2010). השליח פאולוס בדימיון היהודי. הוצאה לאור, אוניברסיטת קיימברידג'. pp. 116–118.
- ^ ג'יי לואי מרטין. נושאים תאולוגיים במכתביו של פאולוס/ נספח לפרק 4 סקירה של יוצר המיתוסים: פאולוס והמצאת הנצרות מאת חיים מקובי (ניו יורק: Harper & Row, 1986) עמ' 72-73
- ^
The Disputation | המחלוקת, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:02:53)
- ^ סטיבן ט. כץ השואה בהקשר היסטורי: השואה והמוות ההמוני לפני העידן המודרני 1994: "עבודתו האחרונה של מקובי נסקרה בצורה הרסנית, ובאופן נכון, על ידי ג'ון גאגר, "מקובי - יוצר המיתוסים", JQR 79.2–3 (אוקטובר – ינואר 1989), 248–250; על כך השיב מקובי ב"פאולוס וברית המילה - תגובה", גם כן בJQR
- ^ שם, עמודים 248-250
- ^ Oskar Skarsaune, "בצל המקדש: השפעות יהודיות על הנצרות הקדומה" "יש חוקרים המדברים על פאולוס כמייסד הנצרות השני, או לפעמים אפילו היחיד. 3 הם מרמזים שפאולוס מייצג נצרות שונה לחלוטין מזו של הקדומה. קהילה בירושלים. אומרים כי פאולוס הוא תוצר של היהדות ההלניסטית והנצרות ההלניסטית, בעל מגע מינימלי עם הקהילה דוברת הארמית בירושלים ומתעלם מהתאולוגיה והסמכות שלה.4 | 4 הצהרה עדכנית של דעה זו היא: חיים מקובי, "מיתוסים: פאולוס והמצאת הנצרות"| מעשי השליחים לא מספקים ראיות לביסוס תיאוריה זו"
- ^ James D. G. Dunn התאולוגיה של השליח פאולוס, 2006, עמוד 6. בניגוד לטיעון של חיים מקובי ב"מחולל המיתוסים, פאולוס ופיתוח הנצרות"
- ^ דניאל ר. לנגטון השליח פאולוס בדמיון היהודי: מחקר ביחסי יהודים-נוצרים מודרניים (9780521517409) 2009 עמ' 76-79
- ^ חלק מכתביו תורגמו לגרמנית
- ^ RBL review by Michael Satlow, published 7/20/2000
- ^ RBL סקירת הספר בידי מישל מאריי, 7/10/2004
