פתיחת התפריט הראשי

חיים נבון

רב, סופר ופובליציסט

הרב חיים נבון (נולד ב-25 ביוני 1973 ברמת גן) הוא רב, סופר ופובליציסט ישראלי. במשך עשור (2006–2016) כיהן כרב קהילת השמשוני במודיעין.

הרב חיים נבון
הרב חיים נבון בכנס ירושלים תשע"ד
הרב חיים נבון בכנס ירושלים תשע"ד
לידה 25 ביוני 1973 (בן 46)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים סופר ופובליציסט
רבותיו הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד ברמת גן וגדל באלקנה שבשומרון. בתיכון למד באמי"ת בר-אילן ובשנת תשנ"א החל ללמוד בישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות, עד לשנת תשס"ד. במקביל ללימודיו בישיבה למד לתואר ראשון בחינוך במכללת הרצוג, ולאחר מכן לתואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרב נבון מעורב בפעילות תקשורתית מגוונת. בשנים 2001–2006 כתב טור פרשת השבוע בעיתון "מקור ראשון", ובו תובנות תורניות המשולבות באנקדוטות שמחוץ לעולם הדתי. משנת 2001 הוא כתב טור פובליציסטי בשם "טיפול נקודתי" בכתב העת "נקודה" והיה חבר מערכת העיתון. עם סגירתו של כתב העת בשנת 2010 החל הטור להתפרסם במתכונת חודשית בעיתון "מקור ראשון". בשנת 2014 החל נבון לכתוב טור שבועי במוסף התרבות "מוצש" של העיתון "מקור ראשון". הוא מופיע גם בבמות תקשורתיות נוספות.

הרב נבון משמש כר"מ במדרשת לינדנבאום, שם הוא מלמד תלמוד, הלכה ומחשבת ישראל. כמו כן, מלמד מחשבת ישראל גם בישיבת הר עציון, במכללת יעקב הרצוג ובמדרשת מגדל עוז. ראש בית המדרש החברתי במדרשת נשמת.[דרוש מקור]

הרב נבון הוא תלמידו של הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון. ערך עם אחרים את ספריו של הרב ליכטנשטיין על מסכתות טהרות, פסחים, ובבא בתרא, וכן היה עורך משנה של ספרו קדושת אביב. ב-2011 פרסם את הספר חוה לא אכלה תפוח העוסק ב-101 טעויות נפוצות בנושאי יהדות.[1]

ב-2012 השתתף בכנס היסוד של ארגון הרבנים "בית הלל" והיה פעיל בארגון בחודשים הראשונים לקיומו, עד שפרש מפעילות בו. משנת 2014 חבר ב"מועצת רבני צהר" - הגוף הרבני הגבוה של ארגון צהר.

נשוי לעורכת הדין יעל נבון (לבית פירר) ואב לשלושה בנים ולבת.

ספריו והגותועריכה

דעותיו של הרב נבון מתבססות על הגותו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, חותנו של הרב ליכטנשטיין. ספרו נאחז בסבך הוא מבוא להגותו של הרב סולובייצ'יק. בהשפעת הרב סולובייצ'יק, בולט במשנתו של הרב נבון דגש על ההלכה כמוטיב המרכזי ביהדות.

בניגוד לתפיסה הרווחת בציונות הדתית, הבאה לידי ביטוי בתפילה לשלום המדינה, מסתייג נבון מהגדרתה של המדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו". עם זאת הוא מסתייג גם מן ההתנכרות למדינה בזרם שהוא מכנה "פוסט ציונות דתית". לדעתו, גם אם מדינת ישראל אינה "אתחלתא דגאולה" היא עדיין "אתחלתא דתקווה" - תקוות העתיד של העם היהודי ושל היהדות.[2]

הרב נבון מצדד בעמדה פוליטית ימנית-שמרנית, ואף מציין את הזיקה בינה לבין אמונה דתית.[3] לצד זאת, הביע התנגדות עזה לפעולות "תג מחיר" ולספר תורת המלך.[4]

בספרו גשר בנות יעקב עוסק הרב נבון במעמד האישה בהלכה. הוא מתאר את גישתו כעמדת ביניים בין הגישה החרדית לבין הגישה הליברלית: "נקודת המוצא של החיים הדתיים היא ההמשכיות ולא השינוי... אך החיים מזמנים לנו התפתחויות חדשות, שדורשות לפעמים מענה חדש". בעזרת הפילוסופיה השמרנית של אדמונד ברק הוא מציע מודל לבחינת הצורך בשינויים באורח החיים הדתי. "החברה הדתית משתנה; אך היא משתנה כמו עץ, ולא כמו פלסטלינה".[דרוש מקור]

בספרו שיעורי בית מנתח נבון מזווית שמרנית את משבר המשפחה בעולם המערבי' שנובע מסיבות כלכליות ותרבותיות (אינדיבידואליזם), המאיים לדבריו על עתידה של הציוויליזציה המערבית. הוא מציע כחלופה את הגישה היהודית לחיי המשפחה, מתוך הגותו של הרב סולובייצ'יק. בניגוד לדגש העכשווי על הרגש הרומנטי בקשר הזוגי, היהדות דורשת בנוסף אליו גם את הממד המוסדי שבנישואין; ובניגוד להתייחסות הרווחת לנישואין כחוזה, או אפילו כהסדר רופף, היהדות רואה בהם ברית. הוא רואה את המשפחה כמוסד חיוני, הן מכוח ותיקותו (שבגישה השמרנית מהווה הוכחה לחיוניותו - שאלמלא כן לא היה שורד לאורך אלפי שנים), הן לאור תוצאות קשות שאירעו במקומות שבהם התערערה המשפחה המסורתית, והן לאור נתונים סטטיסטיים על היתרונות שמהם נהנים ילדים שגדלים בבית אחד עם שני הוריהם. נבון מציין שהגישה השמרנית קשורה באופן כללי גם בחשיבה דתית; גם שמרן שאינו דתי מעריך את חשיבות הציוויים התרבותיים של הדת.[5][6] בהשפעת הפילוסופיה השמרנית, מרבה נבון לכתוב גם על משמעותה של המסורת בחיים הדתיים - בניגוד למגמות ליברליות, אך גם בניגוד לריאקציה החרדית.[7]

בספרו מכים שורשים הרחיב נבון את האמירות הללו לכדי טיעון כולל כנגד הפירוק הפוסטמודרני. לדבריו, מראשית העידן המודרני ישנו דגש גובר והולך על הבחירה האישית, בניגוד לזהות הנתונה. המגמה הזו הגיעה לדבריו לביטוי מסולף ומסוכן בעידן הפוסטמודרני. כיוון שהפוסטמודרניזם שולל כל זהות וכל מהות, העצמת הבחירה אינה מתיימרת עוד לכונן אינדיבידואל בעל עוצמה השולט בחייו, אלא מתמקדת בפירוק כל מעגלי הזהות הנתונים של האדם: העם, הקהילה, המשפחה, הזהות המגדרית והאישית - פירוק שאינו מתיימר כלל לבנות דבר חדש בתמורה. ואולם, לדברי נבון, כל מעגלי הזהות הללו אינם חיצוניים לאדם, אלא הם המכוננים את משמעות חייו; וכאשר מרוששים את האדם משורשים אלו מותירים אותו מרוקן ומנוכר.

ספריועריכה

  • הגדר הטובה: על משמעותה של ההלכה בחיינו, הוצאת "מוזאיקה", ירושלים, תשס"ג; הוצאה מחודשת: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תל אביב, 2011
  • פרשות, הוצאת "מעליות", מעלה אדומים, תשס"ה - אוסף של טורי פרשת השבוע שפורסמו בעיתון "מקור ראשון"
  • נאחז בסבך - שערים להגותו של הרב סולובייצ'יק, הוצאת "מעליות", מעלה אדומים, תשס"ו; הוצאה מחודשת: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תל אביב, 2011
  • 831, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2010. ספר בלשי-עלילתי.
  • גשר בנות יעקב: מעמד האישה בהלכה - בין עבר לעתיד, הוצאת ידיעות ספרים, ספרי חמד, תל אביב, 2011
  • Genesis and Jewish Thought, KTAV Publishing House, New Jersey 2008
  • חוה לא אכלה תפוח, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2012
  • ללכת על דגים, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2013, רומן
  • תיקו: 101 ויכוחים גדולים של היהדות, הוצאת ידיעות ספרים, 2014[8]
  • ברכי נפשי: הלכות ברכות הנהנין, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2015
  • שיעורי בית - הרב סולובייצ'יק על זוגיות, מיניות ומשפחה בימינו, ידיעות ספרים, 2016
  • מכים שורשים - ביקורת יהודית על הפירוק הפוסטמודרני, ידיעות ספרים, 2018
  • חופשי זה, הוצאת ידיעות ספרים וספרי חמד, 2019. ספר מדע בדיוני.

קישורים חיצונייםעריכה

מאמרים ושיעוריםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צופיה הירשפלד, מוצש, תתפלאו, גן עדן זה לא בשמים, באתר ynet, 16 באוגוסט 2012
  2. ^ חיים נבון, אתחלתא דתקווה - הציבור הדתי-לאומי ומדינת ישראל, הוצאת הקיבוץ הדתי ונאמני תורה ועבודה, תל אביב תש"ע.
  3. ^ הרב חיים נבון: מה הקשר בין הימין לאמונה באלוקים?
  4. ^ חיים נבון, 'לשמשון היה תג מחיר, זה לא עזר'; הנ"ל, 'עוד בעניין תורת המלך'; יאיר אטינגר ויותם ברגר, 'תורת המלך 2'.
  5. ^ הרב חיים נבון, ‏"נלחמים על הבית: המאבק על המשפחה בישראל", השילוח 3, פברואר 2017
  6. ^ סרטון קצר על משבר המשפחה במאה העשרים ואחת, בעקבות הספר "שיעורי בית"
  7. ^ חיים נבון, 'לשוב אל האמון במסורת', מוסף "שבת", כ"ד אלול תשע"א; הנ"ל, 'יצר הרע לא יצא לגמלאות', מוסף "שבת", ג' חשוון תשע"ג.
  8. ^ דוד זולדן, התיקו התלמודי: כשהיהודים ידעו איך להתווכח, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2014