פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

נגיד נולד ב-8 בספטמבר[1] 1940 בבוקרשט, רומניה תחת השם קרול סילביו לוונברג. עלה לישראל בשנת 1948. לאחר שחרורו מצה"ל עבד כמנהל חשבונות בהנהלת שק"ם, ובמקביל למד פילוסופיה, ספרות, וחינוך באוניברסיטת תל אביב, שם קיבל תואר דוקטור. בשנה השלישית ללימודיו, החל להורות ספרות ופילוסופיה בבתי ספר תיכוניים.

לאחר שבע שנות הוראה החל לעסוק בעריכה, תחילה של הירחון לחינוך ילדים "אורים להורים", ואחר כך בכתיבה במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות", ובעריכת העיתון "בין גלים" של חיל החינוך. בין השנים 1968–1972 פרסם ביקורות על ספרים ב"משא", המוסף הספרותי של "למרחב", ובשנים 1968–1987 כתב ביקורות על ספרים ב"מאזנים", ומאמרים על תרבות בירחון "סקירה חודשית" של חיל החינוך. משנת 1976 עד 1992 היה עורך המדור הספרותי ב"מעריב", עורך התרבות וחבר מערכת "מעריב". כן שימש כמבקר התיאטרון של במחנה בין השנים 1986 ו-1990 ושל עיתון דבר בין השנים 1994 ו-1996. חיבר מאות מאמרי ביקורת ספרותית ותיאטרונית אשר פורסמו בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "מאזנים", "עכשיו" ורבים אחרים, ואשר שודרו בתחנות הרדיו קול ישראל וגלי צה"ל. מאז 1996 הוא מרצה על תיאטרון, ספרות, חינוך ותקשורת במוסדות אקדמיים שונים, אוניברסיטת ת"א, מכללת אורנים, בית ברל ומכללת סמינר הקיבוצים. שירים שלו הולחנו על ידי אורי וידיסלבסקי, נעמה אור ואליה סממה.

שימש כעורך של כתבי העת "אורים להורים", "קלעים", "גג" ו"תיאטרון", ושל מעל 80 ספרים, ביניהם סדרת ספרים על שפת האמנות, "מפתחות", בהוצאת החברה למתנ"סים וספרי הוצאת "ספרא". חיבר ערכים על תיאטרון, אמנות וספרות בישראל לאנציקלופדיות בישראל ומחוצה לה.

היה בין מקימי איגוד כללי של סופרים בישראל (1996), בו יסד את כתב העת "גג" (1998), מייסד הוצאת "ספרא" של איגוד הסופרים והעורך הראשי שלה, יוזם הפרסים הספרותיים של איגוד הסופרים "פרס אס"י" ומיוזמי פרס פסח מילין למשוררים בתחילת דרכם.

נגיד הוא אביה של המשוררת והעורכת מיא שם-אור.

תפקידים ציבורייםעריכה

פרסיםעריכה

יצירותיועריכה

מחזותיו שהועלו על הבמהעריכה

ספריועריכה

  • ס. יזהר, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו. ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה חיים נגיד 1972
  • מטטרון, רומן הוצאת זמורה ביתן 1989
  • סיפורו של הצב מר גדעון ששוני, ספר ילדים, 1986,
  • פיקניק בחוסמסה הוצאת אור עם 1990
  • שפת הבמה, על הסמיוטיקה של התיאטרון 1996
  • צחוק וצמרמורת, מונוגרפיה על חנוך לוין, הוצאת אור עם 1998
  • בגנות האשליה, מחקר על הז'אנר התיעודי בדרמה העברית, ספרא ואסף מחזות של אוני. ת"א, 2009.
  • הליצן בן דמות היגון, על רצינותה של הקומדיה הישראלית: נסים אלוני, חנוך לוין ומיקי גורביץ, ספרא ואסף מחזות של אונ. ת"א, 2013

ספרי שירהעריכה

  • שלושים שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1971
  • שירה מקומית, הוצאת עם עובד 1986
  • סיור באזור האסור, תג, 1994
  • ימינה לסמטת גן-עדן : מבחר שירים,2011-1971, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2012
  • עד תום העצב (2015) (Hasta el final de la tristeza)- במתכונת דו לשונית, עברית ספרדית, בהוצאת Verbum הספרדית בשיתוף עם הוצאת ספרא (התרגום לספרדית מאת דניאל בלאושטיין)

לקריאה נוספתעריכה

  • עדינה מור חיים, פרדוקס הדופי: עיון ביצירתו של חיים נגיד, ספרא בית הוצאה לאור, איגוד כללי של סופרים בישראל, עיון ומחקר, 2017‬

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה