חיים פלאג'י

מגדולי האחרונים. רב, פוסק, פרשן ומקובל

רבי חיים פלאג'י[1] (נהגה: פאלאצ׳י;’החבי"ף‘; י"ט בשבט ה'תקמ"ז (7 בפברואר 1787[2]) – י"ז בשבט ה'תרכ"ח (10 בפברואר 1868)) היה פוסק, פרשן ומקובל, מגדולי חכמי איזמיר.

רבי חיים פלאג'י
מצבת קברו של הרב באיזמיר, טורקיה. מאחור נראה ציון קברו של רבי אליהו הכהן
מצבת קברו של הרב באיזמיר, טורקיה. מאחור נראה ציון קברו של רבי אליהו הכהן
לידה 7 בפברואר 1787
י"ז בטבת ה'תקמ"ח
איזמיר, האימפריה העות'מאנית
פטירה 10 בפברואר 1868 (בגיל 81)
י"ז בשבט ה'תרכ"ח
איזמיר, האימפריה העות'מאנית
כינוי החבי"ף
מדינה האימפריה העות'מאנית
מקום פעילות איזמיר, תיריא.
תקופת הפעילות 1813 – 10 בפברואר 1868 (כ־55 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רב, פוסק ומקובל
תפקידים נוספים חכם באשי
רבותיו הרב יצחק מאיו, סבו הרב רפאל יוסף חזן, הרב פנחס רפאל יהושע די שיגורה (הפרד״ס), הרב יצחק גאטינייו
חיבוריו ראו להלן
צאצאים אברהם פלאג'י, רחמים נסים יצחק פלאג'י, יוסף פלאג'י
חתימה
חתימת הרב חיים פלאג׳י

תולדות חייועריכה

נולד באיזמיר, לקאלי קאדין ולרבי יעקב פלאג'י (פלאצ'י). סבו מצד אמו היה רבי יוסף רפאל בן חיים חזן מחבר ספר "חקרי לב" אשר בערוב ימיו היה הראשון לציון. כנער שימש את זקנו[3].

על ילדותו מספר: ”ומעיד אני עלי שמים וארץ, כי מיום דעתי עד יום היותי בן עשרים שנה הייתי שוקד על לימודי ביום ובלילה בלי שום ביטול“[4]. בשנת ה'תקס"ז (1807) בגיל 19 התחתן עם אסתרולה, בתו של יצחק רבי. למד אצל רבי פנחס די שיגורה[5]. בשנת ה'תקע"ג (1813) קיבל הסמכה ל"החכם השלם" על ידי סבו רבי רפאל יוסף ועל ידי הרב חיים יצחק אלגזי.

לא הסכים לקבל עליו תפקיד ציבורי בחיי אביו. בשנת ה'תקפ"ח (1828) קיבל עליו להיות דיין בבית דין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר[6], שבה למד בצעירותו[7]. ישב גם בישיבת בית הלל, שם למד וחיבר רבים מספריו[8]. הרביץ תורה גם בישיבת עץ החיים, שם גם לימד זקנו היר"ח[9].

בשנת ה'תקצ"ז (1837) נתמנה רבי חיים לאב בית דין הגדול באיזמיר שמנה 45 רבנים.

בשנת התקצ"ח נפטרה אשתו מרת אסתרולה[10].

בשנת ה'תרט"ו (1855) התמנה למשרה הרמה ביותר באיזמיר "חכם באשי" (רב ראשי)[11], ולאחר כשנה אף אושר מינויו על ידי הסולטאן עבד אלמג'יד הראשון באישור מלכותי "נישאן" ובכך ניתנו לו סמכויות לשפוט, להוציא לפועל את פסקיו, והופקד בידיו שלטונה של הקהילה היהודית כולה.

רבי חיים היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ופעל רבות כדי להרבות את האחדות בארצו ובקהילתו וכן פעל רבות לשפר ולחזק את קהילתו.

בשנת ה'תרי"ז, בהיותו בן שבעים, גמר בדעתו לעלות לארץ ישראל, אלא שהאישים החשובים בקהילת איזמיר מנעו זאת ממנו, והפצירו בו שלא יעזוב את קהילתו[12].

בשנת ה'תרכ"ח (1868) בחג שמחת תורה בשעת קריאת התורה קרא רבי חיים את הפסוק "וימת שם משה" ופרץ בבכי, בשעה זו הבינו אנשי קהילתו כי ימיו קרובים ופרצו אף הם בבכי מר, ואכן בי"ז שבט, יום לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים" נפטר רבי חיים מרעלת דם, בשיבה טובה.

מנהיגותועריכה

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אריכות וסגנון הגיוגרפי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פועלו החברתיעריכה

רבי חיים פעל רבות למען עניי עירו והקים מוסדות קהילתיים למען החלשים. הרבה להוכיח בדבר האיסור לצער ולפגוע באחרים, כולל ילדים קטנים, וידועה תוכחתו אל האדונים המצערים את משרתותיהם[דרוש מקור].

רבי חיים הוכיח את נכבדי ועשירי הקהילה פעמים רבות על יחסם לעניי הקהילה, ואף מתח ביקורת על עשירי עירו המסרבים לשלם מיסים לפי יכולתם, ובמקום זאת מעלים בשיעור ניכר את המס על הבשר (ה"גאבילה"), ובכך מעבירים את תשלום המיסים על כתפי העניים. בשל כך פסק כי אף מההכנסה של מס הבשר (ה"גאבילה") יופרש חלק לעניים ולעמלי תורה, בטענה ש"לא בחר בזה ה', ובמקום צדקה ותהי לצעקה, וכי אין לך גזל וחמס גדול מזה".

רבי חיים פעל רבות להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך אף גייס נדבנים ידועים בעולם בהם: הברון רוטשילד וסר משה מונטיפיורי עימם רקם קשרים חמים, אותם הפעיל רבי חיים גם כדי להציל את יהודי דמשק מעלילת הדם אשר העלילו עליהם. וכן פעל להקמת מוסדות לעזרה סוציאלית ומוסדות ציבוריים נוספים והיה מעורב אישית בהקמת כל מוסד ותפעולו.

רבי חיים דאג לפרנסת עניי העיר ואף בשעותיו האחרונות לפני מותו ביקש כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו אלא ישכרו מתפללים מעניי העיר למטרה זאת.

רבי חיים מפורסם היה במידת הכנסת האורחים שבה כיבד את כל באי ביתו, וכן בחידושו שמותר לבעל הבית לשנות מדבורו (לשקר), כדי שאורח לא יצטער[13].

רבי חיים תיקן תקנות אשר היו לרווחת אנשי העיר כולה ואף למען בריאות הציבור וידועה הוראתו להימנע מעישון סיגריות לא רק בשבת אלא אף בימות החול.

פועלו החינוכיעריכה

רבי חיים השקיע את רוב מרצו וסמכותו כדי לשפר את מצב החינוך בקהילתו ובעיקר את מצבם של ילדי העניים וזאת על ידי התקנת תקנות רבות המבטיחות חינוך ראוי:

תקנת "חינוך חובה" - אין אב רשאי להוציא את בנו מהתלמוד תורה לפני שהילד ידע לכל הפחות את סדר התפילות וקריאה, וכן תיקן שבעל מלאכה רשאי להעסיק נער כשוליה רק לאחר שהילד סיים את לימודיו לשביעות רצונם של מפקחים שמונו לכך. וכן הקים לפני מותו "ועד" מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך בעיר ועל ענייני החינוך בכלל.

בנוסף קבע רבי חיים כי המס המוטל על הבשר ("הגאבילה") ישמש למימון חינוך ילדי העניים והקמת מוסדות חינוך נוספים בעיר. בעקבות תקנה זו, הוא הסתכסך עם כמה ממנהיגי הקהילה.

רבי חיים פעל להפצת התורה והקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים בלי תשלום ואף עול פרנסתם ופרנסת ביתם הייתה על רבי חיים, וכן עסק רבי חיים במתן תשובות למאות השאלות אשר הגיעו אליו ממקומות רבים בעולם, בהם: תוניסיה, גרמניה, סוריה, פולין, מרוקו, ושווייץ, ואף קיבץ את חלקם בספרי שו"ת שהוציא לאור.

קבורתו וקברועריכה

רבי חיים פלאג'י נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית שבה השתתפו גם אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. במהלך מסע ההלוויה סבבו את ארונו בני קהילתו אשר נשאו בידיהם את ספריו ונרות דולקים.[דרוש מקור] בהלווייתו הספידו אותו לפני הארון תלמידיו הרב יהושע שלמה ארדיט והרב חיים בנימין פונטרימולי, מחבר ספר פתח הדביר[14].

בעוד מצבות הקברים בבית העלמין פונות לכיוון דרום, מצבת קברו של רבי חיים היא היחידה הפונה לכיוון מזרח, מסיבה לא ברורה[15].

ספריועריכה

רבי חיים התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16 ואשר עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים.

בסיום כתיבת כל ספר, היה עורך רבי חיים סעודת מצווה והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו לעולם לא מכר.[דרוש מקור]

בי"א באב ה'תר"א (1841) התחוללה שרפה באיזמיר ובה חרבה שכונת היהודים ונפגע גם ביתו של הרב חיים:

"באותו לילה נשרף רוב רובי תורתי אשר טפחתי וריביתי... בין הכל ד"ן אנכי וכולם כאחד היו למאכולת אש ויי לאזילא ויי לאבידה שאינה חוזרת אותיות פורחות מפני הדליקה הכל לגבוה סלקא [הלך] ובאותם הימים דעתי בל עמי מרוב צערי ותדד שנתי מעיניי והייתי בוכה יומם וליל איכה נהיית הרעה הגדולה הזו.... וחסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל מה שגמלנו ה' דבעזרתו ית' שמו, חזרתי על המקרא לחדש ממה שהיתה לשריפה ומאז ועד עתה לשליש ולרביע..."

חיים לראש, הקדמה

במהלך השנים שיחזר רבי חיים חלק מכתביו והוציא לאור עשרות מהם, מיעוטם נותרו עדיין בכתב יד. בשנים האחרונות חיבוריו נדפסים בין השאר על ידי מכון 'שובי נפשי' בירושלים. חזיונותיו וחידושי תורה שנתגלו לו בחלום בחזיון הלילה, נתפרסמו בסוף ספר ויוסף אברהם בשם קונטרס חזיונות חיים (ירושלים, תשס"ח).

רשימה חלקית מספריועריכה

ילדיועריכה

  • בנו הבכור הרב אברהם, ראב"ד אזמיר, מחבר הספרים פדה את אברהם, ברך את אברהם ועוד
  • רבי רחמים נסים יצחק (מכונה רנ"י), מחבר הספרים יפה ללב, אבות הראש, ועוד ספרים.
  • רבי יוסף, מחבר הספרים יוסף את אחיו, ויוסף אברהם ועוד
  • בתו לאה, נישאה לרב בן ציון ג'ורקיל בשנת ה'תר"ו[17].

מתלמידיועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב ד"ר שמעון אריה לייב עקשטיין, תולדות החבי"ף, ירושלים: הוצאת הלוים, תשנ"ט באתר אוצר החוכמה
  • הרב שמואל אלטלף, הרב חיים פלאג’י זצ"ל חייו ופועלו : הרב הכולל ליהדות איזמיר - טורקיה, קובץ הציונות הדתית ג, תשסא עמ' 308–325.
  • במבוא לספר ברכת מועדיך לחיים הוצאת "שובי נפשי" ירושלים
  • במבוא לתחילת ספר תפארת אברהם (ליקוטים על הגדש"פ מתורת ר' אברהם פלאג'י).
  • דוד אברהם, תולדות רבינו חיים פלאג'י זצוק"ל כתובים בידי עצמו, ירושלים: מכון ירושלים (אור המזרח), תשע"ד.
  • ישראל יצחק חסידה, רבי חיים פאלאג'י וספריו, ירושלים: הוצאת מוקירי מרן החבי״ף, תשכ״ח.
  • רבי חיים פאלאג'י השני, שמעון וענונו, אנציקלופדיה לחכמי טורקיה, עמ' 253, באתר אוצר החוכמה

אילן יוחסיןעריכה

 
 
יוסף חזן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים חזן (הראשון)כלב
 
 
דוד חזן
 
 
חיים חזן (השני)
 
 
רפאל יוסף חזן (חקרי לב)
 
 
 
 
 
 
רושא (חווה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב פאלאג'י
 
קאלי קאדיןחיים דוד חזןאליעזר חזןרחמים אליהו חזן
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים פאלאג'ירפאל חזןישראל משה חזן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף פלאג'ירחמים נסים יצחק פלאג'יאברהם פלאג'יאליהו בכור חזן
 
דינה (ברקי)
 
 
 
משה הכהן נהר
 
בת (לא ידוע שמה)
 

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בכתיב בן זמנו "פאלאג'י"
  2. ^ בספר "רבי חיים פאלאג'י וספריו" (לריש"י חסידה) עמוד י"א כתב, - ונמשך אחריו ר"א סורסקי ב"אורות ממזרח" עמוד נ"ד,שנולד בי"ז טבת תקמ"ח. וזו טעות משולשת: 1. בענין יום החודש, כתוב במפורש בנוסח המצבה (המועתק ע"י חסידה בעצמו, וגם מצולם בספרו, בעמודים ל"א-ל"ב) י"ט. (וכן הוא הנכון לפי הלוח) 2. בענין החודש כתוב בנוסח המצבה: "דמלאו ימיו ושנותיו... ומחודש לחודש". ואם כן הוא שבט. 3. בענין השנה, כתוב בנוסח המצבה: "זקן ושבע בשיבה טובה שעבר מגבורות". ובסוף כתוב סימן לשנות חייו: בטלל"י, וזה גימטריא: פ"א. וכן כתב המחבר עצמו בהקדמת ספר קול החיים: "דחנני ה'... והגיעני להשלים שמונים שנה". הרי מכל זה שעבר השמונים שנה והגיע לפ"א. ואם כן נולד בשנת תקמ"ז. ואכן, בנוסח המצבה כתוב - והועתק גם ע"י חסידה-, שנולד ביום רביעי בשבוע. לפי הלוח, בשנת תקמ"ח לא חל יום רביעי לא בי"ז או י"ט בטבת, ולא בי"ז או י"ט בשבט. אך בשנת תקמ"ז אכן חל יום י"ט בשבט ביום הרביעי!. (ולא י"ז או י"ט בטבת). וזו ראיה ברורה לכל שלושת הדברים. וזה נותן לנו את יום הולדתו המדוייק: יום ד' י"ט שבט תקמ"ז.
  3. ^ ספר חיים, הקדמה
  4. ^ צואה מחיים
  5. ^ ארצות החיים: דרוש ב
  6. ^ צוואה מחיים, אות י"ב דף ח עמוד ב, אזמיר
  7. ^ החפץ חיים: הקדמה
  8. ^ למשל: זכירה לחיים (ח"ב, בשער), חיים ושלום (ח"ב, בהקדמה) עיני כל חי (בהקדמה) ועוד.
  9. ^ לב חיים ח"ב סי' קכה
  10. ^ אמרי אמת, דרוש ה' להספד
  11. ^ חלקם בחיים, דרוש ל"ד, דף ק"ד עמוד ב, אזמיר
  12. ^ ראו ארצות החיים שער ח' אות י', כתב זאת אגב עסקו בשאלה ההלכתית האם הרבצת תורה בחו"ל עדיפה על עלייה לארץ, וסיים בתפילה לעצה טובה מהקב"ה.
  13. ^ כף החיים סי' ה אות יד
  14. ^ הרב יעקב אמאדו, אמרי אמת דרוש ב' להספד
  15. ^ ערכו באתר קברי צדיקים
  16. ^ ברכת מועדיך לחיים ח"א, הקדמה
  17. ^ הרב יוסף פאלאג'י, יוסף את אחיו, ריש מערכת ג'
  18. ^ חכם יעקב אמאדו, באתר "החכם היומי"
  19. ^ חכם בכור יעקב יעבץ, באתר "החכם היומי"
  20. ^ חכם אברהם קורקידי, באתר "החכם היומי"
תקופת חייו של הרב הרב חיים פלאג'י על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים