חיים שלום הלוי (גורדין)

ד"ר חיים שלום הלוי (גורדין) (1908 - 7 במרץ 1988) היה סגן מנהל בית החולים הדסה, פעיל האצ"ל, וחבר בגדוד מגיני השפה. נכדו הוא הרצי הלוי - הרמטכ"ל ה-23 של צה"ל.

ביוגרפיהעריכה

הלוי נולד בב' באדר ב' תרס"ח בבריסק דליטא (רוסיה - פולין) לאביו שלמה ולאמו מרי בילה בת יונה אטינגר.

למד לימודי יהדות וב-1925 סיים את לימודיו בגימנסיה עברית של "תרבות" בווילנה.

מכתב מד"ר חיים שלום הלוי על פירמה של הסתדרות מדיצינית הדסה

ב-1926 עלה לארץ וב-1927 התחיל ללמוד במחלקה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית, בה הוסמך ב-1932 וזכה בפרס על עבודת מחקר בקבלה. לפרנסתו בשנות הלימודים התחיל עובד בחצי משרה במרכז הסתדרות מדיצינית הדסה בירושלים, כעוזר במחלקה לסטטיסטיקה, נשאר בשירות מינהל הדסה גם אחרי גמר לימודיו, עלה בדרגת הפקידות והועמד בראש המחלקה לסטטיסטיקה ולמנגנון.

ב-1946 השתתף במכרז על משרת מזכיר העיר נתניה ונבחר מבין כל המועמדים. אך בסוף נענה להפצרות ראשי הדסה ונשאר בשרותה, בהיות אז כבר סגן למשנה המנהל הכללי. ארגן את "השרות הרפואי לעולה" מטעם שותפות הסוכנות היהודית והדסה וניהל את השירותים הללו בכושר ובהתמסרות רבה.

בבחרותו היה פעיל בגדוד מגיני השפה, בברית הצה"ר בירושלים, ב"הגנה" ואחר כך במחתרת אצ"ל. הוכרח לברוח פעמים לאירופה מאימת הבולשת ואף היה עצור זמן מה בלטרון.

במרץ 1948 חזר עם השיירה האחרונה מתל אביב לירושלים. יומים אחרי זאת עלה להר הצופים וב-20 ימי שהותו שם הוריד והציל לשימוש בחלק היהודי של העיר חלק ניכר של הציוד הרפואי. יום לפני התחלת המצור הסופי על הרובע היהודי שבעיר העתיקה הכניס שמה מלאי של תרופות לתחנת הדסה. אחרי שמנהל בית החולים, ד"ר חיים יסקי, נהרג בשיירת הדסה בדרכו להר הצופים, נתמנה הלוי לסגן מנהל הדסה בארץ.

מיד אחרי קום המדינה הוזמן לארגן את משרד הבריאות, אך סירב לעזוב את ירושלים, ורק אחרי שהממשלה עברה לירושלים הסכים לעבור לשרות הממשלה ונתמנה לסגן מנהל כללי של משרד הבריאות.

פרסם מאמרים בעיתונות היומית בענייני השעה ובכתבי-עת מקצועיים בארץ ובחו"ל מאמרים ומחקרים בענייני מינהל רפואי וסטטיסטיקה דמוגרפית. חיבר את הערך "הבריאות בישראל" בשביל האנציקלופדיה העברית, וכן את הספרים: חקירות בתמותת התינוקות היהודיים בארץ (הוצאת דפוס האומן, 1941); לשאלת יכולת הקליטה של א"י (הוצאת קרן תל חי, 1943); ביאוסטטיסטיקה לאחיות (הוצאת משרד הבריאות, 1956).