חיים (להקה)

להקה אמריקאית

חיים (מבוטא "הַיים"; באנגלית: HAIM) היא להקת פופ רוק אמריקאית מלוס אנג'לס. הלהקה מורכבת משלוש אחיות: אסתי חיים (בס), דניאל חיים (גיטרות סולו), ואלונה חיים (גיטרות וקלידים), ונוסף עליהן המתופף דאש האטון. בנוסף לכלי הנגינה העיקרי שלהם, כל חבר בלהקה שולט גם בכמה כלים אחרים. סגנון הפופ שבאלבומי הסטודיו שלהם מנוגד לסגנון מוזיקת הרוק שבהופעות החיות שלהם.

חיים
חיים בפסטיבל Way Out West, גוטנברג, שוודיה בשנת 2013. משמאל לימין: אלונה, דניאל ואסתי חיים
חיים בפסטיבל Way Out West, גוטנברג, שוודיה בשנת 2013.
משמאל לימין: אלונה, דניאל ואסתי חיים
מוקד פעילות עמק סן פרננדו, לוס אנג'לס
שנות פעילות 2007–היום
סוגה פופ רוק
עיסוק להקה
חברת תקליטים רוק ניישן
פולידור
קולומביה
haimtheband.com
חברים
אסתי חיים
דניאל חיים
אלונה חיים
דאש הוטן

האחיות גדלו במשפחה מוזיקלית, והחלו לנגן בכלי נגינה מגיל צעיר בלהקת קאברים בשם Rockinhaim, בהובלת הוריהם, מוטי ודונה. האחיות החלו להופיע עם ההרכב בנות ואלי (Valli Girls) בשנת 2005, והוציאו כמה שירים על כפסקול וכאלבום אוסף בשם זה. הן הקימו את חיים בתחילה ב-2007, אבל לא התייחסו ללהקה כקריירה מקצועית בשנים הראשונות. עם הזמן, דניאל נודעה כגיטריסטית מוצלחת – בתחילה בסיבובי הופעות עם ג'ני לואיס, ומאוחר יותר עם ג'וליאן קזבלנקס – וב-2012, חיים הפכה ללהקה במשרה מלאה.

המיני-אלבום של הלהקה, Forever (שהופץ להורדה לזמן מוגבל), בשילוב עם ביקורות חיוביות בפסטיבל South by Southwest, הובילו לעסקה עם חברת התקליטים Polydor ועסקת ניהול עם חברת Roc Nation של ג'יי זי באמצע 2012. הלהקה התחילה להקליט חומר לאלבום הראשון שלהם, Days Are Gone, בסשנים בין הופעות, כולל הופעות בפסטיבל גלסטונברי. האלבום התברג לרשימות עשרת הגדולים במספר מדינות, כולל מקום ראשון בבריטניה, הלהקה זכתה במספר פרסי "הטובים ביותר" עד סוף 2013. הלהקה הייתה מועמדת לפרס האמן החדש הטוב ביותר בטקס הגראמי ה-57, והוציאה את אלבומה השני באמצע שנת 2017.

קריירהעריכה

קריירה מוקדמתעריכה

 
דניאל חיים בWay Out West 2013, בגטבורג, שוודיה

שלוש האחיות, אסתי אריאל חיים (נולדה ב-14 במרץ 1986), דניאל שרי חיים (נולדה ב-16 בפברואר 1989), אלונה מיכל חיים (נולדה ב-15 בדצמבר 1991) נולדו וגדלו באזור עמק סן פרננדו, קליפורניה, למשפחה יהודית.[1] אביהן הישראלי מרדכי ("מוטי") (אנ'), ואמן דונה היו שניהם מוזיקליים; אף על פי שהוא היה שחקן כדורגל מקצועי בקבוצת מכבי יפו הישראלית הואי ניגן גם בתופים, בזמן שדונה זכתה בתחרות The Gong Show בשנת 1970 כששרה שיר של בוני רייט.[2] בעוד דניאל נטתה לנגינה בגיטרה בגיל צעיר, מוטי החליט שלאסתי יהיה מתאים יותר לנגן בבס, והוא קנה לה גיטרת פנדר יד שנייה עבור $50. ההורים עודדו את האחיות להקשיב לאלבומי הרוק הקלאסי שלהם משנות ה-70 וכן לאלבומי אמריקנה, ובמהלך הילדות שלהם, המשפחה גם הקימו להקה בשם Rockinhaim כדי לנגן גרסאות כיסוי בירידי צדקה מקומיים, עם מוטי בתופים ודונה בגיטרה.[3] הקבוצה ניגנה מוזיקה טיפוסית של להקת חתונות, כולל השירים Get Back של הביטלס, You May Be Right של בילי ג'ואל, ו-Brown Eyed Girl מאת ואן מוריסון, אבל הופיעו רק בחינם עבור הקהילה, בכנסיות, בתי ספר ובתי חולים.

דניאל ואסתי היו חברות בהרכב הפופ-רוק בנות העמק (Valli Girls), והופיעו ב-2015 בפסקול של הסרט "אחוות הג'ינס". השיר שלהם "אומת העמק" (Valli Nation) מאת "SoCal teen prodigies" הופיע ב-2005 בפסקול טקס פרסי בחירת הילדים של ניקלודיאון לצד מוזיקאים מוכרים כמו אבריל לאבין, אלישה קיז, סימפל פלאן וגוד שארלוט.[4]

 
אסתי חיים בWay Out West 2013 בגוטנבורג, שוודיה

כשהן גדלו, האחיות התעניינו יותר בשילוב פופ ו-R&B עכשווי לתוך המוזיקה שלהם, וב-2007 הן החליטו להקים להקה משלהם.[5] בהופעתן הראשונה, השלישייה ניגנה במעדניה יהודית בהוליווד, וקיבלו תשלום מראש בקניידלעך.[6] הקהל בהופעות הראשונות היה קטן; דניאל סיפרה: "היינו באולמות עם 50 מקומות ואף אחד לא הגיע".

במשך חמש השנים הבאות, חיים ניגנו באולמות מקומיים אבל לא שקלו קריירה מקצועית מוזיקלית, שכן כל שלוש האחיות היו עסוקות בפרויקטים אחרים. אסתי למדה ב-UCLA, וסיימה את לימודיה ב-2010 עם תואר באתנומוזיקולוגיה (שנשלם תוך שנתיים במקום חמש שנים),[7] והתמחתה במוזיקה בולגרית ובמוזיקה ברזילאית.

הופעות-אורח של דניאל חייםעריכה

לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, דניאל התגלתה על ידי המוזיקאית ג'ני לואיס בג'אם סשן בלורל קניון, אשר הוביל להצטרפות דניאל ללהקת סיבוב ההופעות של לואיס. סולן להקת הסטרוקס ג'וליאן קזבלנקס בא לראות את אחת ההופעות של לואיס בסיבוב ההופעות, והוא בתורו ביקש מדניאל לנגן בגיטרה ובכלי הקשה בסיבוב הופעות הסולו שלו. דניאל ביצעה חזרות עם קזבלנקס והלהקה כל יום במשך חודשיים, מאוחר יותר היא תיארה זאת כ"חוויה מאירת עיניים". לאחר שעבדה עם קזבלנקס, היא הצטרפה לסיבוב הופעות כחלק מ-Scarlet Fever, להקת הנשים של סי-לו גרין.

בעוד דניאל נהנתה בסיבובי ההופעות, היא החליטה שהיא מעדיפה לבצע את המוזיקה שלה לצד אחיותיה, ודחתה את עסקת סיבוב ההופעות המשתלמת של גרין. קזבלנקס ייעץ לדניאל לכתוב חומר חזק יותר ולהתמקד בהקלטות, כי הדבר ישפר את הנוכחות שלהם ברשת האינטרנט.

2012-13: Forever והצלחה מסחריתעריכה

 
אלנה חיים ב-Way Out West 2013 בגוטנבורג, שוודיה

אחרי שניגנו כלהקת חימום בהופעות עם Edward Sharpe and the Magnetic Zeros,‏ The Henry Clay People ועם Kesha, חיים הוציאו בפברואר 2012 את המיני-תקליט Forever, אשר כלל שלושה שירים, להורדה בחינם לזמן מוגבל באתר האינטרנט שלהן. דאש האטון הצטרף באופן רשמי ללהקה בתור מתופף במסיבת ההשקה שהתקיימה בתיאטרון הבוטלג בלוס אנג'לס. הוא בנו של דני האטון[8] מלהקת Three Dog Night והכיר את אסתי חברתית אחרי שהיא צפתה בהופעה של הלהקה הישנה שלו, Wires on Fire.[9] המיני-תקליט משך את תשומת הלב של תעשיית המוזיקה בעקבות סדרה מוצלחת של הופעות בפסטיבל South by Southwest במרץ.[10] דניאל סיפרה שהמופע הראשון היה "אולי אסון", אבל שאר המופעים משכו יותר תשומת לב. ביוני לאחר מכן, חתמה הלהקה על עסקה עם חברת התקליטים Polydor בבריטניה.[11]

בחודש יולי, חברת התקליטים העצמאית National Anthem, פירסמה מחדש את המיני-תקליט Forever על תקליט ויניל של עשרה אינץ', שהכיל קטע נוסף על שלושת השירים המקוריים – רמיקס של "Forever" מאת דן ליסביק.[12] לאחר שהופיעו כלהקת חימום בסיבוב ההופעות של Mumford & Sons בסיבוב ההופעות שלהם בארה״ב באוגוסט,[13][14] חיים יצאו לסיבוב הופעות בבריטניה בפעם הראשונה בנובמבר 2012[15] ואז חיממו את Florence and the Machine בסיבוב ההופעות שלהם בבריטניה ואירלנד בדצמבר.[16][17]

מגזין המוזיקה הבריטי ניו מיוזיקל אקספרס דירג את שיר הנושא של Forever כשיר הרביעי הטוב ביותר לשנת 2012.[18] ב-4 בינואר 2013 ה-BBC הודיעה כי חיים הגיעה לראש סקר תעשיית המוזיקה השנתי שלהם, "הצליל של 2013", למציאת מופעי המוזיקה החדשים והמבטיחים לשנה הקרובה.[19] הלהקה גם חתמה על חוזה ניהול עם התאגיד Roc Nation, וחזרה להופיע בSouth by Southwest במרץ 2013.[20] בתחילת 2013, השתתפו באלבום האולפן השלישי Indicud, של אמן ההקלטה האמריקאי קיד קודי בשיר "Red Eye".[21] דניאל חיים הופיעה ברצועה הראשונה, "You're No Good", באלבום השני של מייג'ור לייזר, Free the Universe, לצד סאנטיגולד, ויבז קרטל ויסמין.[22]

2013-14: Days Are Goneעריכה

 
דניאל חיים מנגנת באינדיו, קליפורניה, אפריל 2014

הלהקה הקליטה במשך שנה את האלבום הראשון שלהן, Days Are Gone, בסשנים בין הופעות חיות. הלהקה התנסתה במכונות תופים ובתוכנת המוזיקה GarageBand, שהוסיפו השפעות היפ הופ ו-R&B לסאונד הקיים שלהן. Polydor המליצה על המפיקים אריאל רכטשייד וג'יימס פורד לעזרה עם האלבום, והם הציעו להרחיב את השימוש בסינתיסייזרים, מה שקירב את סגנון האלבום לפופ ממש.[23] חלק מהקלטות התופים נעשו בטכניקת gated reverb, שהתפרסמה על ידי פיל קולינס.[24] ביוני 2013, הלהקה הופיעה בפסטיבל גלסטונברי, ובנוסף הלהקה הופיעה עם Primal Scream כשהוסיפו קולות רקע לשיר It's Alright, It's OK, "Rocks" ו "Come Together". הלהקה חזרה להופיע בגלסטונברי ב-2014.[25]

הסינגל "The Wire" פורסם ב-29 ביולי והאלבום אחריו ב-30 בספטמבר.[26] האלבום הגיע למקום ראשון בבריטניה, ומאז נמכר שם ב-200,000 עותקים.[27][28] כדי לקדם את האלבום, הקבוצה ביצעה את  "The Wire" בתוכנית The Andrew Marr Show ב-BBC, אז הקדישה אסתי את השיר לראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, שהתארח גם הוא בתוכנית.[29] המהלך ספג ביקורת על שיקול דעת לקוי מג'וני מאר, שהצהיר כי "זה ממש פשוט: הן גרמו לעצמן להיראות כמו אידיוטיות. זה מגוחך. אף אחד לא הצמיד אקדח לראש שלהן. השמרנים ניסו לעשות את אותו הדבר עם הסמית'ס, כדי לשייך אותנו אליהם, כדי להיראות מגניבים". חיים לא הגיבו.[30][31]

בהמשך שנת 2013, הופיעו "חיים" ברחבי אירופה, וגייסו אליהם את קלידן ההופעות טומי קינג,.[32] כמו כן, הם הופיעו כאורחים המוזיקליים ב"סאטרדיי נייט לייב" ב-23 בנובמבר בהנחיית ג'וש האצ'רסון. הלהקה ניגנה את "The Wire" ואת "Don't Save Me" ואסתי החשיבה את ההופעה הזו כמשמעותית במיוחד מאחר שהמורה לדרמה בתיכון אמר לה פעם שהיא אף פעם לא תופיע ב"סאטרדיי נייט לייב".[33] לאחר מכן החלו בסיבוב ההופעות המרכזי באפריל 2014 שנמשך לחודש מאי.[34]

ב-2014, האחיות הקליטו קולות רקע עם ההרכב The New Basement Tapes עבור האלבום Lost on the River, בשירים "Kansas City" ו "The Whistle Is Blowing".[35][36][37][38][39][40][41][42][43]

2014–היום: Something to Tell Youעריכה

 
דניאל חיים בהופעה בפינלנד, יולי 2014

ב-2014, לחיים הוענק פרס "הלהקה הבינלאומית הכי טובה" של NME.[44] באוגוסט, הוציאה הלהקה את הקליפ "השיר שלי 5" בגרסת רמיקס, בכיכובם של הראפר האמריקאי, A$AP Ferg. זהו הסינגל השישי מתוך Days Are Gone.[45] חיים וג'ון הדר הופיעו בקליפ של Chromeo, לשיר "Old 45's".[46] באוקטובר, הקבוצה הקליטה גרסת כיסוי לשיר של פליטווד מק "ריהאנון" עם סטיבי ניקס.[47] באוקטובר 2014, התחילה הלהקה להקליט את אלבומה השני, לאחר שכתבו כמויות גדולות של חומר חדש בסיבוב ההופעות במהלך השנה. הלהקה השתתפה גם בפסקול המקורי של "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק א'"[48] ושל הסרט מורדים.[49] בנובמבר, הלהקה ביצעה את הקולות בשיר "Pray to God" באלבום האולפן הרביעי של קלווין האריס Motion.[50]

הלהקה התיידדה עם הזמרת טיילור סוויפט, יחד הם ביקרו בקטלינה ובמאווי, הוואי.[51] בקיץ 2015, חיים פתחו את המופע של טיילור סוויפט בהופעות נבחרות של סיבוב ההופעות 1989.[52][53] הלהקה הייתה מועמדת לפרס האמן החדש הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי השנתי ה-57.[54] דניאל נפצעה בתאונה לפני הפרסים, אבל זמן קצר לאחר מכן צייצה בטוויטר כי היא מתאוששת.[55]

במרץ 2016, חיים הודיעו על שירים חדשים וסיבוב הופעות חדש בקיץ 2016.[56] בראיון עם NME ב-18 בינואר 2017, חיים הודיעו על האלבום השני שלהם, שייצא לאור בקיץ.[57] באפריל, פורסם קליפ שצולם על ידי פול תומאס אנדרסון לשיר החדש, "Right Now" מתוך האלבום השני שלהם, Something to Tell You, שיצא לאור ב-7 ביולי. הסינגל הראשי "Want You Back" יצא לאור ב-3 במאי.[58] ב-13 במאי 2017, חיים הופיעו פעם שנייה כאורחים המוזיקליים של "סאטרדיי נייט לייב", שם הם ביצעו את "Want You Back" ואת "Little of Your Love".[59]

סגנון מוזיקליעריכה

 
אסתי חיים נודעת בביצוע מגוון רחב של הבעות פנים תוך כדי נגינה.

יש שהשוו בין חיים לסגנון הרוק הקל של להקת פליטווד מק משנות ה-70, אף על פי שחברות הלהקה אומרות שהן לא מרוצות מהשוואה זו, ומתעקשות שהן מושפעות ממוזיקה יותר עכשווית.[60] לדברי מטרו, המוזיקה שלהם נשמעת כמו פולק-רוק, "עם סגנונות R&B/היפ-הופ, שנוספו למען הסדר הטוב".[61] הלהקה העריצה את ביונסה והושפעה על ידיה, הן כיסו את השיר שלה XO בתוכנית Live Lounge ברדיו 1 של ה-BBC, ותיארו את "My Song 5" כ"גנוב" מג'סטין טימברלייק.

הלהקה דחתה את תווית ה"להקת בנות", והעדיפה לקבל יחס של מוזיקאיות לפי יכולותיהן האישיות. אלונה הצהירה, "כאשר אנשים קוראים לנו להקת בנות, אני מקבלת את זה כעלבון – להיות בחורה בלהקה לא אמור להיות משהו יוצא דופן". כל שלוש האחיות מיומנות ביותר מאשר כלי אחד: אסתי מנגנת בגיטרה ובבס, דניאל מנגנת בגיטרה ובתופים, אלונה מנגנת בגיטרה, קלידים ובכלי הקשה. בהופעות חיות, אסתי מנגנת בבס, דניאל מנגנת בגיטרה ושרה, אלונה מנגנת גיטרה יחד עם קלידים וכלי הקשה. כל שלוש האחיות מבצעות הרמוניה ווקאלית בשלושה קולות.[62]

הסאונד של הלהקה בהופעות חיות שונה מזה שבאולפן. כתב ה-NME, הייזל שפילד אמר ש-Days Are Gone "עלול לבלבל את אלו שאהבו את הלהקה בגלל הופעות הרוק החיות המחוספסות." ההקלטות ממחישות את סגנון הפופ הקולי של הלהקה, בעוד הלהקה מנגנת קטעי רוק כמו "Oh Well" של פליטווד מאק בהופעה. העבר של הלהקה כלהקת חתונה מימיהם ב-Rockinhaim הוביל אותם לכיסוי שירים רבים בהופעות חיות ובסשנים ברדיו, כולל "Wrecking Ball" של מיילי סיירוס, "Strong Enough" של שריל קרואו ושל "I'll Try Anything Once" מאת הסטרוקס (גרסה מוקדמת של "חיים רק פעם אחת").[63][64] אסתי מתפקדת כמנהלת ההופעה על הבמה, כשהיא מכריזה על רוב השירים.[65] רבים מתעלולי הבמה שלה, כמו ההתלוצצויות הבוטות והגסות שלה עם הקהל, התייחסותה לעצמה בגוף שלישי והבעות הפנים המשעשעות שלה ("פרצוף הבס") בזמן הנגינה הם המרכיב העיקרי בהופעות החיות של הלהקה, ובמידה פחותה יותר, של תדמיתה הציבורית של הלהקה.

האטון אמר כי אסתי היא הבסיסטית שהוא הכי אוהב לנגן איתה. אף על פי שהוא מסרב להופיע בתמונות עיתונות ויח"צנות, הוא בכל זאת חבר במשרה מלאה בלהקה.

ביקורותעריכה

תגובת המבקרים לחיים הייתה חיובי. מאט ג'יימס מ-PopMatters כתב "קשה ממש לא לאהוב את חיים. הן טריו חביב בהחלט, אם כי קצת מוזר, כשהסיפור שלהן כבר נושאת ריגוש של אגדה."[66] כתב הגרדיאן, אלכסיס פטרידיס שיבח את יכולות כתיבת השירים של הלהקה, כשכתב ש"יש להן סוג מסוים של שלמות פופ רדודה ומבריקה". סאונד הלהקה תואר כ"פולק-חדש-פוגש-R&B-משנות-התשעים"[67] ו-"מוזיקה שנשמעת כאילו נכתבה בחופשה על שפת האגם בהשתתפות סטיבי ניקס, ג'ון וואיט וEn Vogue".[68]

בסקר של מוזיקת פופ ב-2013, מבקרת האובזרבר קיטי אמפייר שיבחה את הלהקה על "שימוש בוקטור של הרמוניות לחיבור של R&B עם רוק רך משנות השבעים."[69]

דיסקוגרפיהעריכה

  • Days Are Gone (2013)
  • Something to Tell You (2017)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חיים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Jewish singers Haim tipped as Sound of 2013". The Jewish Chronicle. 
  2. ^ Dodero, Camille (30 בספטמבר 2013). "Falling for Haim". Spin. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  3. ^ Brown, Emma. "Discovery: HAIM". Interview. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  4. ^ "So-Cal Teen Prodigies The Valli Girls Launch Pop-Rock Campaign". New York City: Columbia Records. 14 באפריל 2005. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2013. 
  5. ^ Weiner, Jonah (12 בנובמבר 2013). "How Haim's Three Geeky Sisters Became the Year's Coolest New Band". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2014. 
  6. ^ Egan, Barry (10 בנובמבר 2013). "Music: Haim – Sisters of super sounds". The Independent. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2014. 
  7. ^ Smyth, David (27 באפריל 2012). "Soundcheck: Haim". Evening Standard (London, England). בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2013. 
  8. ^ "Rock on". people.com. 
  9. ^ Baylen, Ashley (7 בנובמבר 2012). "Exclusive Interview With the Girls of 'HAIM'". Shalom Life. אורכב מ-המקור ב-November 30, 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  10. ^ Music Week staff.
  11. ^ "Polydor UK Signs Haim". Music Week (London, England). 19 ביוני 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  12. ^ Cragg, Michael (7 ביוני 2012). "New music: Haim – Forever". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2013. 
  13. ^ "Mumford & Sons And 'Babel': Band Performs New Songs At Hoboken Concert (VIDEO)". The Huffington post. 2 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2015. 
  14. ^ "The Maccabees, Gogol Bordello, Haim, St Vincent to play Mumford and Sons' US mini-festivals". NME (London, England). 30 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  15. ^ "Haim announce debut UK tour – ticket details". NME. 29 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  16. ^ "Florence & The Machine confirm O2 Dublin 2012 live concert date for Wednesday December 12th!". Music Scene. 10 בספטמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  17. ^ Homewood, Ben (13 בספטמבר 2012). "Haim To Support Florence + The Machine". The Fly (London, England). בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  18. ^ "Albums and Tracks of the Year for 2012". NME. 2 בדצמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  19. ^ Youngs, Ian (4 בינואר 2013). "Haim top BBC Sound of 2013 list". BBC News. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2013. 
  20. ^ Savage, Mark (3 בינואר 2014). "Haim: Sound of 2013 winners look back". BBC News. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2014. 
  21. ^ Weiss, Sam (26 במרץ 2013). "Kid Cudi Unveils "Indicud" Album Art and Tracklist". Complex. בדיקה אחרונה ב-27 במרץ 2013. 
  22. ^ Jeffries, David. "Free The Universe". AllMusic. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2014. 
  23. ^ Sheffield, Hazel (30 בספטמבר 2013). "Haim – 'Days Are Gone'". בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  24. ^ Petridis, Alexis (26 בספטמבר 2013). "Haim: Days Are Gone – review". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  25. ^ "Glastonbury 2014 – Haim". BBC Music. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  26. ^ "Haim – Days Are Gone". iTunes. 5 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2013. 
  27. ^ "United Kingdom Certified Awards – Haim". British Phonographic Industry. bpi.co.uk/certified-awards. אורכב מ-המקור ב-June 25, 2014. 
  28. ^ McLean, Craig (30 במרץ 2014). "Haim interview: 'Don't call us a girl band'". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  29. ^ "Haim dedicate song to Prime Minister David Cameron as they meet on politics TV show". 29 בספטמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  30. ^ Trendell, Andrew (18 בדצמבר 2013). "Johnny Marr: 'Posing with David Cameron made Haim look like idiots'". Gigwise. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  31. ^ "Johnny Marr brands Haim 'idiots' over David Cameron photo". Daily Express. 19 בדצמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2015. 
  32. ^ "Haim – Biography". בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  33. ^ Coleman, Miriam (24 בנובמבר 2013). "Haim Rock 'The Wire' on 'SNL'". בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  34. ^ Rutherford, Kevin (19 בנובמבר 2013). "Haim Announces 2014 tour dates". בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  35. ^ http://www.allmusic.com/album/lost-on-the-river-mw0002740857/credits
  36. ^ liner notes to Lost on the River
  37. ^ http://www.thenewbasementtapes.com/music/lost-on-the-river/
  38. ^ https://www.discogs.com/The-New-Basement-Tapes-Lost-On-The-River/release/7809702
  39. ^ http://www.avclub.com/review/marquee-cast-folk-musicians-inoffensively-render-b-211314
  40. ^ http://www.mojo4music.com/17535/lost-on-the-river-the-new-basement-tapes/
  41. ^ http://www.billboard.com/articles/news/6319738/marcus-mumford-jim-james-elvis-costello-new-basement-tapes-bob-dylan
  42. ^ http://www.latimes.com/entertainment/music/posts/la-et-ms-new-basement-tapes-bob-dylan-elvis-costello-concert-hollywood-20141114-story.html
  43. ^ http://variety.com/2014/scene/news/johnny-depp-jim-james-elvis-costello-marcus-mumford-more-bring-bob-dylans-basement-tapes-to-concert-1201356787/
  44. ^ "NME Awards 2014 – Haim Accept Best International Band". בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2014. 
  45. ^ Blistein, Jon (19 באוגוסט 2014). "Haim and A$AP Ferg Air Their Secrets, 'Jerry Springer'-Style, in 'My Song 5' Video". בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  46. ^ Minsker, Evan (30 בספטמבר 2014). "Chromeo Hang With Haim and Napoleon Dynamite's Jon Heder in Their "Old 45's" Video". Pitchfork. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2014. 
  47. ^ "'Rhiannon' by Stevie Nicks and Haim". New York Times. 6 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  48. ^ Gil Kaufman (21 באוקטובר 2014). "Lorde’s ‘Mockingjay’ Soundtrack Features Kanye, Haim, Pusha T And Charli XCX". MTV. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2015. 
  49. ^ Miles Raymer (2 במרץ 2015). "Haim and M83 team up for Insurgent soundtrack with 'Holes in the Sky'". Entertainment Weekly. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2015. 
  50. ^ "Calvin Harris Debuts 90s Style New Song ‘Pray To God’ Featuring Haim". Capital FM. 30 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-4 בנובמבר 2014. 
  51. ^ Jocelyn Vena (10 בינואר 2015). "See Taylor Swift's Picture Perfect Day with Lorde, Haim". Billboard. בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2015. 
  52. ^ Daniel Kreps (1 בפברואר 2015). "Taylor Swift Recruits Haim for Select 1989 Tour Dates". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2015. 
  53. ^ Daniel Kreps (30 בספטמבר 2015). "Watch Taylor Swift, Nelly and Haim Perform 'Hot in Herre' in St. Louis". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2015. 
  54. ^ "Haim". Grammy Awards. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2015. 
  55. ^ "Haim's Danielle Haim Misses Grammy Parties After Car Accident". 8 בפברואר 2015. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2015. 
  56. ^ "New songs. New Show. This Summer". Haim's official Instagram. 29 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2016. 
  57. ^ "New Haim album: release date, what it sounds like and everything we know". NME (באנגלית). 18 בינואר 2017. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2017. 
  58. ^ "Haim unveil new single & video "Right Now", and announce new album "Something To Tell You"". NME. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2017. 
  59. ^ Tarnoff, Brooke. "Watch Haim Perform 'Little of Your Love' and 'Want You Back' on 'SNL'". billboard.com. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2017. 
  60. ^ "Haim say they feel 'squeamish' about Fleetwood Mac comparisons". 20 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2014. 
  61. ^ Westbrook, Caroline. "Who are Haim? Top 10 facts about BBC Sound of 2013 winners". Metro. בדיקה אחרונה ב-21 בינואר 2013. 
  62. ^ Lester, Paul (23 במרץ 2012). "New band of the day: Haim". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  63. ^ Wickman, Forrest (26 בספטמבר 2013). "Haim Is Pop’s Most Brilliant New Cover Band". בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2014. 
  64. ^ "Haim cover The Strokes' 'I'll Try Anything Once'". 1 באפריל 2013. בדיקה אחרונה ב-3 בספטמבר 2015. 
  65. ^ McCormick, Neil (30 בספטמבר 2013). "Haim interview". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2014. 
  66. ^ James, Matt (1 באוקטובר 2013). "Haim: Days Are Gone". PopMatters. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2013. 
  67. ^ Campion, Freddie (28 בפברואר 2012). "Band of the Week: HAIM". Vogue (New York City). בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  68. ^ Wolfson, Sam (24 בנובמבר 2012). "Haim: 'Next time, why don't you come to Los Angeles?'". The Guardian (London, England). The Guide supplement. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2012. 
  69. ^ Empire, Kitty (22 בדצמבר 2013). "The best pop of 2013: Kitty Empire's choice". בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2013.