חיי מלחמה

ספר מאת ניצה בן-דב

חיי מלחמה הוא ספר מאת פרופסור ניצה בן-דב, הבוחן את השתקפות המלחמה בספרות הישראלית.

חיי מלחמה
עטיפת חיי מלחמה ZXE3.png
מידע כללי
מאת פרופסור ניצה בן-דב
צילומים 2016
שפת המקור עברית
תורגם לשפות אנגלית - הוצאת סירקוז פרֶס (טרם יצא לאור)
סוגה ספרות, עיון
הוצאה
הוצאה הוצאת שוקן
מספר עמודים 396
מהדורות נוספות
מספר כרכים 1
פרסים
פרס יצחק שדה לספרות צבאית - לשנת 2018
קישורים חיצוניים
מסת"ב ISBN 9789651909955
הספרייה הלאומית 003943756

הספר זכה ב"פרס יצחק שדה לספרות צבאית" לשנת 2018[1]

כבת לניצולי שואה (דור שני), בן-דב מנסה להתחקות אחרי הייצוג של מלחמות ישראל בספרות על הפרדוקס שבו. מצד אחד המלחמות נזכרות כמעט בכל רומן ישראלי, ומצד שני, חוויה מרכזית זאת בחיי העם היהודי ובחיי מדינת ישראל, יש לה אחרי הכול השתקפות שולית בפרוזה. מעטות היצירות שהן ספרות מלחמה במובן המובהק של המושג. אחד הפרקים בספר, אש ידידותית, מוקדש לאמו של החבר הטוב ביותר של בנה שנהרג בתאונה צבאית[2]. על כריכת הספר עיצוב של האמנית הילה לולו לין, הכוללת בחלקה התחתון תמונה קלאסית של קו החוף התל אביבי אך מעליה שמיים קודרים במראה של בשר חי.

הספרעריכה

הספר בוחן לעומק יצירות ספרותיות ישראליות שיש בהן זיקה מובהקת למלחמה (לא בהכרח ספר על המלחמה עצמה), כדי ללמוד על תודעת המלחמה בישראל, כפי שהיא משתקפת באותן יצירות.

עשר היצירות הנסקרות פותחות ב-עד הנה של ש"י עגנון שנכתב על רקע מלחמת העולם הראשונה ומסתיימות באש ידידותית של א.ב. יהושע שנכתב על התקופה שלפני האינתיפאדה השנייה.

היצירות הנוספות הן: פצעי בגרות של חנוך ברטוב עוסק בהתנדבות היישוב היהודי בסוף מלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי במלחמתו נגד גרמניה הנאצית, מה שקרוי הבריגדה היהודית; לא מעכשיו לא מכאן של יהודה עמיחי שנכתב על רקע השואה ומלחמת השחרור; התגנבות יחידים של יהושע קנז המתאר את חייהם של טירונים בצה"ל של שנות ה-50; מיכאל שלי של עמוס עוז העוסק במבצע סיני; יסמין של אלי עמיר העוסק בתקופת מלחמת ששת הימים; אשה בורחת מבשורה של דויד גרוסמן שנכתב על רקע מלחמת יום כיפור; אם יש גן עדן של רון לשם על מלחמת לבנון; ויונים בטרפלגר של סמי מיכאל העוסק באינתיפדה הראשונה.

בנוסף, המבוא הבוחן את הדומה והשונה בייצוג מלחמה בספרות העברית לעומת הספרות העולמית, ומסביר את ההבדלים המהותיים בין תיאור ספרותי לבין תיעוד צבאי-היסטורי. הפרק האחרון מוקדש לבחינת מקומם של הנשים בספרות המלחמה.

צור ארליך כתב בביקורת על הספר:
”עיוניה של בן-דב מרתקים. כל פרק, כלומר כל עיון-ברומאן, נוגע בדרך כלל בתמה מרכזית ברומאן הנסקר – ומתוך כך, כל עיון כזה מספק לקורא בספרה של בן-דב היכרות, או היזכרות, עם היצירה כולה, ופרשנות מאירת עיניים שלעולם איננה ספקולטיבית“[3].

קישורים חיצונייםעריכה

על הספר:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר הפלמ"ח
  2. ^ * נטע הלפרין, "הקרב שלא נגמר" ישראל היום, 02.02.2017
  3. ^ צור ארליך, ‏סקירת הספר, השילוח גיליון 3, פברואר 2017