חילול שבת בשוגג

בהלכה, קיימת התייחסות מפורטת להלכות חילול שבת בשוגג הקובעת את דיניו של המחלל שבת בשוגג, אם מפאת ששכח את עיקר השבת, אם מפאת ששכח כי היום שבת, ואם מפאת ששכח את הלכות שבת ולא ידע כי המלאכה אסורה.

המקורות

דיון משנתי

קברו של רבי עקיבא, שעסק בחקירה ההלכתית "שבתות כגופין דמיין"

במשנה נשאלה שאלה על ידי רבי עקיבא לרבו רבי אליעזר האם השבתות הם גופים נפרדים, וחילול שתי שבתות הן שתי עבירות נפרדות, או שמא כל השבתות הן גוף אחד ומצווה אחת - לשמור את היום השביעי שבכל שבוע, וחילול של שני ימי שבת בשני שבועות הן בעצם עבירה אחת, כך שאדם המחלל שתי שבתות נחשב הדבר כחילול שבת אחד, וזה ענה לו שהשבתות נחשבים כגופין נפרדין. לא ברור אם רבי עקיבא קיבל את דעתו.

בתלמוד

בתלמוד הוסברו על ידי רבה ורב חסדא שתי דרכים להסביר את השאלה:

• ייתכן שהשאלה נשאלה באופן שחילול השבת התבצע בשגגת היום, שהמחלל שכח שהיום שבו עבר את איסורי המלאכות הוא יום השבת, והשאלה היא האם כאשר שכח בשתי שבתות רצופות בזו אחר זו ועבר מלאכות אם יהיה חייב קרבן חטאת אחד או שניים.
• או שמא ברור שבאופן כזה יהיה חייב שתי חטאות מפני שברור שגם אם "שבתות לאו כגופין דמיא" והן נחשבים לגוף אחד, אם היה מדובר בשגגה נפרדת, כלומר שלאחר השגגה הראשונה נזכר שחטא ולאחר מכן חזר ושגג, אין להחשיב את שניהם כחטא אחד אלא כשניים, ומכיוון שעבר פרק זמן סביר של שבוע שבו ללא ספק שמע ממישהו שאותו יום היה יום השבת, נחשבים אלו לשתי עבירות נפרדות, והשאלה היא אחרת:

כאשר ידע האדם שהיום בו עבר על ל"ט מלאכות שבת הוא יום השבת, אלא שלא ידע שהמעשים אותם הוא עושה כרוכים באיסורי מלאכות שבת, אם שבתות נחשבים כגופין נפרדים, ולכן על כל מלאכה יהיה חייב שתי חטאות, אם עבר למשל על מלאכת בונה בשבת הראשונה ובשבת השנייה המשיך במלאכת הבנייה, לא נחשיב את שניהם לחטא אחד גדול אלא יצטרך להביא שני קרבנות, כי כל שבת היא מצווה לעצמה, וחילולה היא עבירה לעצמה.

מקורות ופרשנויות בתורה שבכתב

רב נחמן מסר בשם רבו רבה בר אבוה כי כאשר אנו מעיינים במקורות התורה שבכתב אנו מוצאים כי ישנם שני פסוקים, סותרים לכאורה: האחד ”וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם”, שבו אנו רואים כי חיוב השמירה הוא אחד, שמירה אחת לכל השבתות, והשני הפסוק ”אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ” שבו נכתב ציווי שמירת שבת בלשון רבים וממנו אנו מוצאים כי ניתן להחשיב את השבתות כשתי שמירות נפרדות, ומכיוון שמדובר בסתירה לכאורה, יש להניח כי מדובר בחילוק על פי הסברא, שבה מוסברת משנה במסכת שבת: -

כאשר השגגה היא אחת לכל השבתות, ששכח את עיקר השבת, כלומר - שכח שיש מצווה כזו ששבת שמה שיש לשבות ביום השביעי, אז גם אם מעשי החטא היה מספר שבתות, יש להחשיב את כולם כשגגה אחת שגרמה למעשים רבים אך כולם נחשבים כחילול שבת יחיד וכעבירה אחת מכיוון שגם השגגה היא אחת - ידיעת מצוות שבת, לעומת זאת, אם ידע שיש את מצוות שבת אבל טעותו הייתה בכך שלא ידע ששבת היום, אז יש להחשיב את השבתות כימים נפרדים. אופן שלישי הוא, כאשר ידע האדם שיש מצוות שבת וגם ידע שהיום הוא שבת, אך שכח שמלאכת ספיציפית זו אסורה (או ששכח את כל ל"ט מלאכות שבת), שבו מכיוון שהשגגה אחת - שכחה שמלאכה זו אסורה, הוא מביא קרבן חטאת אחד על כל המלאכות שעבר במשך כל השבתות בהן נתעלמה ממנו הלכה זו.

בכך הוא מסביר את דברי המשנה:

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.

רבה שהשווה בין שתי הסוגיות, קבעו כי משנה זו נאמרה על ידי רבי עקיבא, ולא ייתכן שנאמרה לפי רבי אליעזר הסובר שעל כל מלאכה ומלאכה יש להביא קרבן נפרד, גם אם שניהם מאותו סוג (כמו אב מלאכה ותולדה) ומשנה זו נאמרה על ידי רבי עקיבא הסבור שהשבתות הן כגופין נפרדין, לעניין שאדם שעשה מלאכות שוות בשתי שבתות יהיה חייב שתי חטאות, והשאלה היא רק כאשר אדם שכח שהיום הוא שבת, והשאלה היא האם הימים שבינתיים מפרידים את החטאים לשניים שיחשבו כשתי עבירות, ועל זה השיב לו רבי אליעזר שהם נחשבים לשניים - לעניין מלאכה שנעשתה בשגגת המלאכות - וקיבל את דעתו, או לפי גישה אחרת, שברור היה לרבי עקיבא שהם נחשבים לשניים מפני שימים שבינתיים הם ידיעה לחלק, והשאלה היא האם מלאכות נפרדות שנעשות בשתי שבתות נחשבים לעבירה אחת או לשתיים.

רב חסדא פירש בצורה אחרת, כי ייתכן שרבי עקיבא עצמו, ברור היה לו שהשבתות הן גופים נפרדין לעניין שגגת מלאכות והשאלה הייתה רק לעניין שגגת שבת, שגם בה קיבל את דעתו של רבי אליעזר, והמשנה היא שיטה של תנא אחר.

מחלוקת רש"י ותוספות

פרשנות מחודשת של רש"י אומרת, שהחילוק בין השוכח עיקר שבת לזה השוכח שהיום שבת שחייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה, אם שכח מספר שבתות רצופות ביום השבת כי אותו יום הוא שבת, הוא שבאופן האחרון יש להניח שבין שבת לשבת ידע שיום השבת שעבר היה יום השבת, אף על פי שלא ידע מעשית שחייב קרבן, כי כאשר נזכר שהיום שבת - שכח שהמלאכות אסורות. פרשנות זו מעלה תמיהה, שכן בתלמוד הובאה דרשה אמוראית לחילוק זה, וייתכן שרש"י מתכווין לפרש את הטעם לחילוק בין שכחת עיקר שבת לשכחת יום השבת.

מעשית, חולקים בעלי התוספות על רש"י, ומוכיחים שלא כדבריו, מדברי התלמוד שקובע, כי אדם שביצע שתי מלאכות שבת באותה שבת, שהראשונה הייתה ב"שגגת שבת" - שכח שהיום שבת ו"זדון מלאכות" ידע שהמלאכה אסורה, ואילו השנייה הייתה הפוכה: "זדון שבת" נזכר שהיום שבת, אך "שגגת מלאכות" שכח שהמלאכה היא אחת מהמלאכות האסורות לעשותן בשבת, וקובע התלמוד כי חייב רק קרבן אחד, כי לא נודע לו באמצע שחטא. ומכאן אנו רואים, שגם אם ידע שהיום בו נעשתה המלאכה היא שבת, אם לא נזכר בנוסף שהמלאכה אסורה, היא זו נחשבת ל"ידיעה" כזו שתחלק בין שתי המלאכות. התוספות קובעים ומסבירים, כי אין מדובר בהנחה או סברא שהימים שבינתיים עשויים לגרום לאדם לידע שהיום שעבר היה שבת, אלא מדובר בכעין גזירת הכתוב שאין טעמה ידוע, האומר כי הימים שבינתיים מחלקים את שתי השבתות לשתי עבירות, לא בגלל שידע אלא הדין שווה כאילו היה יודע בין שתי השבתות שעבר על חילול שבת, והטעם האמיתי הוא מכיוון ש"שבתות גופין הן".

סיכום

• אם שכח האדם לגמרי מהמושג "שבת", וכמובן שלא יכול היה לשמור לא את השבת ולא את ל"ט המלאכות ולכן עבר איסורים רבים במשך שבתות רבות, עליו להביא קרבן אחד גדול. דין זה נלמד מהפסוק "ושמרו" שבו אנו רואים ששמירה אחת לכל השבתות.
• זכר ממושג ועיקר השבת, אלא ששכח שהיום הוא יום השבת, וכן שכח במשך מספר שבועות, תלויה שאלה זו בשתי חקירות: האם "ימים שבינתיים ידיעה לחלק", האם הימים שבינתיים נחשבים (כאילו - או שיש להניח ש)נודע לו שחטא וממילא החל מעתה והלאה נחשבת זו עבירה חדשה שעליה חיוב קרבן חטאת נפרד, והשנייה האם "שבתות כגופין דמיין". הלכה למעשה פסקו רבי עקיבא ורבי אליעזר שחייב עליה קרבן.
• זכר ממושג השבת וגם ידע שהיום הוא יום השבת, אבל לא ידע שאסור לעשות מלאכה מסוימת זו וכך עשה פעמים רבות, תלויה שאלה זו בחקירה האם "שבתות כגופין דמיא", שלפי דעה אחת חייב על כל אב מלאכה קרבן נפרד לכל שבת, כי כל שבת היא גוף נפרד, ולפי דעה שנייה נחשבים שניהם כחטא אחד ודי להביא קרבן אחד על שניהם.
• עשה מלאכה אחת, חציה בשבת זו וחציה בשבת אחרת (למשל מלאכת כותב כתב אות אחת בשבת זו ואות שנייה בשבת אחרת) תלויה שאלה זו במחלוקת, אם שבתות נחשבים לגופים נפרדים או שמא נחשבים לגוף אחד וממילא ניתן לצרף את שני החלקים למלאכה אחת המחייבת קרבן חטאת.

קישורים חיצוניים

הערך "שבתות כגופין דמיין", באתר ויקישיבה