פתיחת התפריט הראשי

חינוך בטנזניה

מערכת החינוך בטנזניה לא השתנתה למרות שבמרוצת השנים עברה טנזניה שינויים רבים. המבנה הכללי של החינוך בטנזניה כולל שנתיים של חינוך טרום יסודי לגילאי 5-6, לאחר מכן 7 שנים של השכלה יסודית חינמית לגילאי 7-13, 4 שנים של השכלה תיכונית בסיסית לגילאי 14-17 (תבניות 1-4), שנתיים של השכלה תיכונית מתקדמת לגילאי 18-10 (תבניות 5 ו-6) ולבסוף 3 או יותר שנים של חינוך על תיכוני. הלימודים בבתי הספר התיכונים ובאוניברסיטה כרוכים בתשלום.

מערכת החינוך בטנזניה נתמכת הן על ידי המגזר הציבורי והן על ידי המגזר הפרטי.

השכלה טרום יסודיתעריכה

כל ילד שמלאו לו לפחות חמש שנים רשאי להירשם למסגרת של חינוך טרום- יסודי לתקופה של שנתיים[1] .

ההגעה למסגרת אינה בגדר חובה.[2]

החינוך הטרום-יסודי מהווה אתגר גדול במדינת טנזניה, מכיוון שהוא אינו מקבל משאבים מתאימים כמו בתי הספר היסודיים והתיכוניים, הכיתות מכילות מספר רב של תלמידים והמשאבים מוגבלים. מורים בחינוך הטרום-יסודי מקבלים שכר נמוך יותר ממורים במערכת החינוך היסודי והתיכוני, וכן הכשרה פחותה ופחות כלים על מנת להקנות חווית לימודים איכותית וטובה.[1]

בנוסף, קיימים הבדלים בין כיתות באזורים עירוניים או כפריים בטנזניה. באזור הכפריים יש חלל כיתתי קטן יותר, מספר תלמידים גדול יותר בכל כיתה, יחס פחות טוב של מורים לתלמידים, פחות משאבים ופחות מורים מיומנים. מידת ההכשרה של המורים נמצאה כשמשפיעה על איכות הלמידה יותר ממשאבים ותנאים פיזיקליים.[1]

השכלה יסודיתעריכה

בתי הספר הציבוריים מלמדים בשפות סווהילית (Swahili) ואנגלית. מספר בתי ספר פרטיים, הדורשים שכר לימוד, מלמדים גם הם באנגלית. מורים הדוברים שפות של קבוצות אתניות שונות (למעט סווהילית), אינם מורשים להשתמש בהן לצורך הוראה, אך עם זאת במקרים מסוימים בשלבי החינוך הראשונים הם עלולים להשתמש בשפות אלו באופן לא רשמי.[3]

כל ילד שמגיע לגיל שבע, מחויב לקחת חלק במערכת החינוך.[4]

ביטול שכר לימודעריכה

תשלום שכר הלימוד לבתי ספר יסודיים בוטל בשנת 2002, אך משפחות ממשיכות לשלם עבור שירותים נוספים המסופקים על ידי בית הספר.[5]

סטטיסטיקת רישום והוראהעריכה

הפחתת תשלום שכר הלימוד הובילה לעליה משמעותית במספר הילדים שנרשמו לבתי ספר יסודים[3], ב-2001 נרשמו 4,839,361 תלמידים, בשנת 2006- 7,959,884 תלמידים, ובשנת 2008- 8,410,000 תלמידים[6]. עלייה זו במספר התלמידים לא לוותה בעלייה פרופורציונלית במשאבים הכרחיים ללימוד כגון מורים, כיתות לימוד וספרי לימוד. היחס בין מספר התלמידים למספר המורים שהוכשרו בשנת 2010 היה 54:1, זאת בניגוד למטרה שהמדינה הציבה לעצמה, ליחס של מקסימום מורה לכל 40 תלמידים. כל המחוזות במדינה חרגו מהמטרה שהוצבה, למעט המחוזות Kilimanjaro ו-Dar Es Salaam[5] . בשנת 2007, 3% מהתלמידים במדינה היו בעלי ספרי מתמטיקה, זאת לעומת 7% בשנת 2000[3]. השלטון המקומי אחראי על תשלום משכורות המורים ועל מתן חומרי הוראה לבית הספר. הממשלות המקומיות אחראיות על הוצאות התפעול והניהול של בתי הספר היסודיים, בזמן שההורים דואגים למתן חומרי למידה בסיסיים כמו עפרונות ומחברות. בנוסף, הממשלה המקומית אחראית להקמה ולבנייה של בתי הספר. ישנן קרנות הנותנות מענקים לבניית כיתות לימוד, דיור המורים, שירותים, ושיפור מבנים קיימים של בית הספר ומתקנים.

מנתונים סטטיסטים של המדינה דווח כי בשנת 2000, 57% מהילדים בגילאי 5-14 נכחו בבית הספר .[5]

תוכנית לימודים ושפת הוראהעריכה

המוסד לחינוך בטנזניה (Tanzania Institute of Education) הוא הגוף העיקרי שאחראי על פיתוח תוכנית הלימודים. גוף זה מרכיב תוכניות, סילבוסים, כלים פדגוגיים כמו ספרי לימוד, והדרכות מעבדה. בנוסף הוא מכשיר מורים בתוכניות לימוד חדשניות ומפקח על יישום תוכניות אלו בבתי הספר[1] .

תוכנית הלימוד בטנזניה מורכבת מ-12 נושאים: שפת סווהילית, מתמטיקה, מדעים, גאוגרפיה, אזרחות, היסטוריה, אנגלית, נושאים מקצועיים, צרפתית, דת, טכנולוגיית מידע ותקשורת וספורט. בתוכנית הלימודים מודגש פיתוח כישורים בקרב התלמידים: חשיבה יצירתית וביקורתית, תקשורת, חשיבה כמותית, אוריינות טכנולוגית, מיומנויות חברתיות ואישיות, ולמידה עצמאית[1] .

בשנת 2010 מלבד שמונה בתי ספר, סווהילית הייתה שפת ההוראה השנייה ב-15,816 בתי הספר היסודיים הציבוריים הפרוסים ברחבי הארץ. לעומת זאת, באותה השנה, ב-539 מתוך 551 מבתי הספר היסודיים הפרטיים, אנגלית הייתה שפת ההוראה השנייה.

מבחנים ארצייםעריכה

לפי החוק הנוכחי, תלמיד נדרש לעבור בהצלחה את מבחני בית הספר היסודי (Primary School Leaving Examination), על מנת לקבל תעודת מעבר לחטיבת הביניים. בשנת 2006, מעל ל-70% מהתלמידים שנגשו למבחנים עברו אותם בהצלחה. בשנת 2009, שיעור המעבר לחטיבות הביניים ירד בצורה משמעותית, ורק 49.4% מהתלמידים שנגשו למבחנים עברו אותם בהצלחה. מחוז ה-Dar es Salaam הוא בעל שיעור המעבר הגבוה ביותר (69.8%), בעוד שמחוז Shinyanga הוא בעל שיעור המעבר הנמוך ביותר (31.9%). קיים פער משמעותי בשיעור המעבר בין גברים לנשים, כך שגברים עומדים על 55.6% ואילו נשים על 43.2%. פער זה מתקיים בכל המחוזות, מלבד קילימנג'רו (Kilmanjaro)[7]. סווהילית הוא המקצוע בו אחוז המעבר היה הגבוה ביותר (69.1%), ומתמטיקה הוא המקצוע בו אחוז המעבר היה הנמוך ביותר (21%).

היסטוריהעריכה

המחויבות הממשלתית לחינוך, אשר מהווה חלק אינטגרלי מהחברה ומההתפתחות הכלכלית, התחילה זמן קצר לאחר קבלת העצמאות של המדינה.

בשנות ה-80 המוקדמות, התרחש משבר כלכלי בטנזניה, אשר פגע במגזר החינוכי והוביל לירידה בכמות ואיכות המשאבים של מערכת החינוך[8]. בשנת 1995, שר החינוך גיבש תוכנית חינוכית רחבה על מנת להיחלץ מהמשבר, ששוכללה עם השנים והותאמה למטרות שהופיעו בהכרזה עולמית על חינוך לכל בעלי צורכי למידה בסיסיים (World Declaration on Education for All: Meeting Basic Learning Needs ).

השכלה תיכוניתעריכה

רמותעריכה

השכלה תיכונית מתחלקת לשתי רמות. הרמה הראשונית, אשר נקראת רמת O, מורכבת מארבע תבניות. כל תבנית היא תת-שלב בתוך הרמה תלמיד אשר מגיע לתבנית 4, מקבל תעודת מעבר של מבחני ההשכלה התיכונית. תלמידים נבחרים עשויים לקחת חלק ברמת המתקדמים, אשר נקראת רמת A, ומורכבת משתי תבניות (תבנית 5 ותבנית 6), או שיש להם אפשרות לרכוש השכלה מקצועית. ישנם בתי ספר אשר אינם מציעים שיעורים ברמת מתקדמים (A). כל הסטודנטים אשר נמצאים ברמת המתקדמים הם תלמידי פנימיות. לאור בעיות הקשורות לחיים משותפים בפנימיות בין שני המינים, בתי ספר ברמה A מגבילים את הרישום למין אחד.

בתי ספר פרטייםעריכה

על מנת להתקדם לבתי ספר תיכוניים ציבוריים, התלמידים מחויבים לעבור את מבחני המעבר הנדרשים. במידה ותלמיד לא עובר מבחנים אלו, הוא יכול להמשיך את לימודיו במסלול החינוך הפרטי, ובכך נוצר גידול משמעותי בשוק זה. ישנם בתי ספר פרטיים אשר מספקים לאוכלוסייה מבוססת כלכלית משאבים חינוכיים טובים יותר, קורסים נוספים (למשל, פיתוח מיומנויות של שימוש במחשב) וכיתות לימוד קטנות יותר.

שכר לימודעריכה

מספר בתי הספר התיכוניים הציבוריים גדל בשנים האחרונות. ממשלת טנזניה הפחיתה בתשלומי המיסים ושכר הלימוד לבתי הספר התיכוניים הציבוריים, על מנת להנגיש את החינוך לכלל השכבות תוך שמירה על איכות ההוראה והרחבת משאבים יקרי ערך. למרות הניסיון לגרום לחלק רחב מהאוכלוסייה להשתלב בחינוך הציבורי, עדיין ישנן משפחות אשר התשלום מהווה עבורן נטל, כמו למשל משפחות מרובות ילדים, משפחות חד הוריות ויתומים. בנוסף, ישנן משפחות אשר אינן מקנות ערך רב לחינוך, ובפרט לחינוך של נשים, ולכן הן לא מעוניינות לשלם שכר לימוד.

סטטיסטיקת רישום והוראהעריכה

בשנת 2008, הרישום הכולל ברמה הראשונית (O) מנה 1,164,250 תלמידים, וברמת המתקדמים (A) מנה 58,153 תלמידים. מספר המורים הכולל עמד על 32,835 מורים, ומספר בתי הספר התיכוניים הכולל היה 3,485. באותה שנה, שיעור הרישום ברוטו ברמה הראשונית הוערך כ-36.2%, ושיעור הרישום נטו ברמה זו הוערך כ-24.4%[1]. בשנת 2012, מספר הרישום הכולל ברמת המתקדמים היה 78,438 תלמידים. מספר המורים הכולל עמד על 65,086 מורים.

בתי הספר שהעסיקו את המורים הטובים ביותר, הפגינו הישגים לימודיים גבוהים במבחנים הארציים. בתי ספר פרטיים שדרשו תשלום גבוה יותר, משכו אליהם מורים איכותיים. מערכת החינוך בטנזניה אינה מספקת תגמולים למורים לפי הצלחת תלמידיהם במבחנים.

בקרב מורים בעלי תואר, 58% עובדים בבתי ספר פרטיים, ומתוך כלל בוגרי תואר ראשון במדעי הרוח ותואר ראשון במדעים, 75% נקלטו במגזר הפרטי גם כן. שאר המורים במדינה מלמדים בבתי ספר ציבוריים[1].

מבחנים ארצייםעריכה

בחינה ארצית ניתנת בסוף תבנית 2. כל תבנית היא תת-שלב בתוך הרמה, למרות שלכישלון בבחינה זו אין השלכות להמשך הלימודים. בחינה ארצית נוספת ניתנת בסוף תבנית 4. תלמיד שעובר אותה בהצלחה, מקבל תעודת סיום מבית הספר בו הוא למד, ובנוסף מקבל אישור אקדמי מהמועצה הארצית לבחינות בטנזניה. אישור זה מצביע על רמת ביצועי התלמיד במספר נושאים, בסולם מ-1 עד 4, כך שהציון 1 מצביע על הביצוע הטוב ביותר, וציון 4 מצביע על הביצוע הנמוך ביותר[1].

השכלה תיכונית ניתנת כאשר תלמיד עבר את מבחני רמת המתקדמים וקיבל דיפלומה לאחר שהשלים את תבנית 6[1] . בהסתמך על תוצאות המבחנים, התלמידים עשויים להיבחר בהמשך לאוניברסיטה.

שפת הוראהעריכה

לפי החוק, כל בתי הספר התיכוניים מחויבים ללמד באנגלית (מלבד הכיתות בהן משתמשים בשפת הסווהילית). עבור תלמידים רבים, אנגלית משמשת כשפה השלישית שלהם. בעוד ששפת הסווהילית היא השפה הרשמית, ישנן בקירוב 120 שפות מדוברות נוספות בטנזניה. באזורים כפריים, השפה השבטית היא לעיתים השפה הנלמדת על ידי הילדים.

בשנת 2009, רק 35.4% מהתלמידים עברו את מבחני האנגלית הארציים בהצלחה. תלמידים אשר לא עברו את המבחנים, עדיין יכלו להגיע לבתי הספר בהם השיעורים מועברים בשפה האנגלית, דבר אשר עורר מחלוקת רבה. התומכים בשיעורים המועברים באנגלית טענו כי היכולת לדבר אנגלית מכינה את התלמידים לעבודה בכלכלה העולמית. לעומתם, המתנגדים למדיניות זו טענו כי ההוראה בשפה האנגלית מונעת מהתלמידים להתרכז ולהבין את עיקרי הנושא הנלמד, בשל הקושי בהבנת השפה.

תוכנית לימודיםעריכה

תוכנית הלימודים של ההשכלה התיכונית מכילה מקצועות בחירה, ובנוסף מקצועות ליבה. מקצועות הליבה אשר מוצעים בתבניות 1 עד 4 הם מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, כימיה, סווהילית, ביולוגיה, היסטוריה, גאוגרפיה, אזרחות ודת. מקצועות הבחירה אשר מוצעים בתבנית 1 ו-2 הם כלכלת הבית, לימודי מידע ומחשבים, תוכנית לימודים נוספת במתמטיקה, מוזיקה, אומנות, צרפתית, ערבית ושפות זרות אחרות. בנוסף ללימודים אלו, מוצעים גם לימודי אסלאם, ידיעת תנ"ך וחינוך גופני. תלמידים רשאים לא לבחור אף אחד מהמקצועות, או לבחור אחד או שניים מהמקצועות המוצעים בבית ספרם[1].

מספר המקצועות המינימלי הנדרש על מנת לקבל תעודת סיום הוא 7. כל התלמידים נבחנים במקצועות המתמטיקה, אנגלית, סווהילית, ביולוגיה ואזרחות[3] .

חיי התלמידעריכה

לתלמידים בטנזניה ישנם מכשולים סביבתיים רבים איתם הם נאלצים להתמודד- תזונה לקויה, כלכלה ירודה, חוסר בסביבה לימודית הולמת בביתם, וכתוצאה מכך גם קושי ברכישת שפת האנגלית[9].

לאחר שעות הלימודים מתקיימות פעילויות נוספות אשר התלמידים לוקחים בהן חלק, כמו תחרויות ספורט, קבוצות דיונים וקבוצות דתיות. פעילויות אלו הפסיקו להתקיים בשנת 2000, אך אורגנו מחדש בשנת 2009. ברוב בתי הספר (למעט בתי ספר פרטיים), תלמידים מחויבים לקחת חלק פעיל במטלות בית הספר, כמו איסוף עצי הסקה למטבח הבית ספרי וליקוט יבולים בגינות בתי הספר.

השכלה אקדמיתעריכה

ההשכלה הגבוהה בטנזניה הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות. כיום, בטנזניה ישנן 26 אוניברסיטאות- 10 ציבוריות ו-16 פרטיות, ו-15 מכללות אוניברסיטאות- מתוכן 4 ציבוריות ו-11 פרטיות.[10]

מוסדות ההשכלה הגבוהה מפוקחים על ידי ועדת טנזניה לאוניברסיטאות (Tanzania commission for universities). גוף זה הוקם בשנת 2005 על ידי ממשלת טנזניה, והוא מקנה לאוניברסיטה את כל האישורים הנדרשים לפני שהיא מתחילה לפעול.[7]

על פי ממצאים, אוניברסיטת דאר א- סלאם (Dar es Salaam) שולחת רק מספר קטן של סטודנטים לחילופי סטודנטים בארצות אחרות. ייתכן והדבר נובע מכך שהרבה משפחות לא יכולות להרשות לעצמן מבחינה כלכלית להשתתף בתוכניות אלו[7].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה