חלה

חלה
חַלָּה
מאכלים
סוג	לחם, מזון
מטבח	המטבח היהודי
מוצא	מזרח אירופה
מרכיבים עיקריים	ביצה, מים, קמח חיטה

ערך זה עוסק בסוג של לחם. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חלה (פירושונים).

חַלָּה היא לחם קלוע שאוכלים יהודים באופן מסורתי בשבת וחג (חוץ מפסח, בו לא אוכלים חמץ). הוצע כי מקורה במטבח של יהדות ספרד^[1]. אף על פי שחלה נחשבת למאכל יהודי-אירופי, היא גם לחם מסורתי בכמה מדינות באירופה, למשל בהונגריה, בדרום אפריקה לדוגמה החלה נקראת קיתקה (kitke) גם היום, ואף זכתה לפופולריות בקרב חלק מערביי ישראל ותושביה המוסלמים^[2].

מקור השםעריכה

מקור השם אינו לגמרי ברור. אליעזר בן-יהודה מציין שיש האומרים שמקורו משורש ח.ל.ל., ויש האומרים שמקורו מהשורש בן שני העיצורים: ח.ל. = מתוק (בערבית המילה חלווה – ממתק)^[3]. שורש ח.ו.ל. במשמעותו לסובב (מחול, לחולל) יכול גם להיות מקור טוב לשם, כי החלה היא מאפה עגול.

חלת הדבש תומכת בגרסה המתוקה יותר, אם כי יכול שעניינה גם הוא מהחללים בהן הדבורים מאחסנות את הדבש, ומאכסנות את הביצים.

ארנסט קליין, לשונאי קנדי מביא גרסה נוספת, שחלה היא לחם מחורר (דוגמת מצות לפסח), ושהחללים המנוקבים נותנים לו את ייחודו^[4].

במקראעריכה

המילה חלה מופיעה בספר במדבר (פרק ט"ו, פסוק כ'): ”רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם^[5] חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ”. החלה במקורות אינה סוג של לחם, אלא היא כמות ממנת בצק העשוי ממיני דגנים, המורמת כתרומת מנחה לכהנים בבית המקדש, על-פי הלכות הפרשת חלה.

בספר ויקרא (פרק ח', פסוק כ"ו) מוזכרת החלה על שני סוגיה: חלת לחם וחלת מצה: ”וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד”.

אזכור נוסף של חלת הלחם מופיע בספר שמואל ב' (פרק ו', פסוק י"ט): ”וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת”.

אפיית חלה - במסורת היהדות האירופאיתעריכה

קליעת חלה מקמח מלא

אברהם אבולניק מנהל מאפיית "עין בר" בעינת בודק את החלות האפויות, שנות ה-60

ישנם מגוון מתכונים לאפיית חלה, חלקם מבוססים על בצק שמרים. מתכונים מסורתיים מכילים קמח לבן, ביצים, שומן וסוכר. תוספות אלו הן שגורמות לחלה להיות בעל מרקם רך ועשיר. מתכונים מודרניים מכילים קמח מלא, קמח שיבולת-שועל או קמח כוסמת, ודבש או מולסה במקום סוכר. את העיסה קולעים לצמה טרם האפייה. בישראל משווקת החלה בעיקר לקראת סוף השבוע בימי שישי ונפוצה בגרסה פשוטה, עם תוספות שונות ובגדלים שונים.

בצק החלה קיים גם במסורת האפייה האירופית, בצרפת הוא חלק ממשפחת מאפיי הוינוואזרי. את החלה בצורתה הקלועה הביאו ארצה יהודים מארצות אשכנז, ולא הייתה מוכרת בצפון אפריקה. עדיין החלה נפוצה בארץ בקרב יהודי אשכנז, בערבי חג ובליל שבת.

בשבת מצווה על יהודי לאכול שלוש ארוחות (אחת בליל שבת, שנייה ביום שבת עצמו ושלישית ביום שבת מהצהריים ועד לשקיעה). לפי ההלכה היהודית, ארוחה נחשבת לכזאת רק אם יש בה כזית לחם. ומכיוון שהחלה היא הלחם המכובד באירופה^{[דרושה הבהרה]}, יהודי אירופה אוכלים חלה בתחילת כל ארוחה בשבת. נהוג לברך בשבת על "לחם משנה" - שתי לחמים - זכר למן, שאיסופו בימי שישי במדבר היה כפול משאר הימים, על מנת שיספיק לשבת. הברכה על חלה היא, כמו על כל לחם, "המוציא לחם מן הארץ".

את החלה ניתן לקשט בחלמון ביצה (כדי להעניק לה ברק), ובזרעוני פרג או שומשום, המסמלים את המן שנתן ה' לבני ישראל במדבר. בראש השנה יש שמוסיפים צימוקים לעיסה, וקולעים חלה עגולה, שמסמלת את מעגל השנה. יש המוסיפים צורת סולם בראש החלה, המסמל את רצונם שתפילותיהם יעלו השמימה כמו על סולם. בשבת שאחרי חג הפסח, שבה מברכים את חודש אייר, יש הנוהגים להכין חלה בצורת מפתח כסגולה לפרנסה טובה.

חלת מפתח

מצוות הפרשת חלהעריכה

ערך מורחב – הפרשת חלה

מצוות הפרשת חלה אינה מתייחסת למאפה החלה בלבד אלא לכל עיסת בצק העשויה מאחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כסמין, שיפון ושיבולת-שועל. התורה מורה להפריש חלק מן העיסה ממנה מיוצרת החלה כתרומה לכהנים. אך מאז שחרב בית המקדש, אין מפרישים חלה כמנחה, אלא באופן סמלי מפרישים חלק קטן כזית, ושורפים אותו. לדעת רבי אברהם חיים נאה ניתן להפריש חלה מעיסה העולה על 1200 גרם, אך יש לברך מעיסה בת 1680 גרם. לדעת החזון איש, לעומת זאת, לא מברכים על קמח בכמות פחותה מ-2,250 גרם.