פתיחת התפריט הראשי

חמדת ימים (ספר)

ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל

ספר חמדת ימים הוא ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל, הספר רצוף תוכחות מוסר, על פי הקבלה בכלל וקבלת האר"י בפרט, ופורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר תצ"א (סביבות 1731). שאלת זהותו וטיבו של המחבר - האם קדום או מאוחר, והאם היה שבתאי או נאמן למסורת היו נתונים במחלוקת בעבר, ובעקבות כך גם היחס למנהגים הכתובים בספר.

חמדת ימים
HendasYomim.png
מידע כללי
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

שבתאות בספרעריכה

הספר הודפס 54 שנה לאחר מות שבתי צבי. בתוך הספר הודפסו שירים ובהן אקרוסטיכון "נתן עזתי", וכן מאמרים הידועים בהתייחסותם לשבתאים.[1]

כיום מוסכם על חוקרים מן האקדמיה שמדובר בלקט, רובו ככולו מתוך כתבים קבליים של תלמידי האר"י ומנהגים והלכות שאין מקורם בשבתאות, ממגוון תקופות ומקורות, ותוך השמטת השמות המקוריים.[2][3] בעבר היו שסברו, בעקבות היעב"ץ, שכותב הספר עצמו, כולל המנהגים שבו, היה נתן העזתי השבתאי או מחבר שבתאי מאוחר יותר.[4][5]

בחוגי היהדות האורתודוקסית הייתה מחלוקת עזה בעניין שבתאות הספר, שקיבלה פרסום במסגרת התנגדותו החריפה של רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בפולמוס על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ, ויתר תוקף אחרי פרסום הספר (למעשה: מאמר בהמשכים) 'אבן הטועים' בידי דוד כהנא מראשוני תנועת ההשכלה.[5] היעב"ץ התבטא עליו: "הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". על הבעש"ט מסופר שאמר במוצאי שבת אחד שיצא ספר מכת ש"ץ והוא יגרור בחלקלקות לשונו רבים מישראל, והתכוון לחמדת ימים (המעשה מובא בשבחי הבעש"ט). גם הרב יהודה פתיה, ממקובלי ורבני בבל, סיפר כי תיקן נשמת מחבר ספר זה לאחר יגיעות (המעשה מובא בספר רוחות מספרות).

רוב הרבנים התרחקו מן הספר, אך היו מאדמו"רי החסידות שאחזו במנהגים מתוכו, ואף למדו ממנו, תוך הסתייגות מחלקים שזוהו במפורש עם שבתאות.[6][7] בשנת ה'תרנ"א (1891) יצא לאור הספר כבוד חכמים שמטרתו "להשיב כבוד לחכמי האמת (מחבר הספר חמדת ימים), על ידי מלחמת מצווה במלעיביהם ולהחזיר עטרה ליושנה" (שער הספר).[8]חוקר הקבלה ישעיה תשבי טען על סמך דברי ספרים אחרים, מאוחרים יחסית, שהוטמעו בתוך "חמדת הימים", שהספר התחבר על ידי צוות תלמידי חכמים מאיזמיר שהושפעו מהשבתאות.

מחבר הספרעריכה

לראשונה נדפס הספר באיזמיר בשנים ה'תצ"אתצ"ב (17311732), והמביא לבית הדפוס היה ר' ישראל יעקב אלגאזי מאיזמיר,[9] הכותב שמצא את כתב היד בצפת, בלי ציון שם מחברו. בהקדמתו לספר הוא משבח אותו ואת גדולת מחברו, ומתאר כיצד הגיע הספר לידיו. תוך שלושים שנה נדפס שבע פעמים נוספות.

היעב"ץ טען כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.

בשנת תשי"ד (1954) יצא לאור ספרו של אברהם יערי "תעלומת ספר" (מוסד הרב קוק) ובו ההשערה שהמחבר הוא הדיין בנימין הלוי מתלמידי האר"י, הקודם לשבתאי צבי ולשבתאות.[10] בכסלו תשס"ט (2008) יצא לאור 'אוצר חמדת ימים' של הרב שלמה קוסובסקי שחור, המבסס השערה זו[11] ובמבוא מורחב לאחת ממהדורות הספר, הרב משה צוריאל כתב תגובה לכל הדעות השוללות את תוכן הספר.[12] יערי טען כי הפיוט הכלול בספר ובו אקרוסטיכון שמו של נתן העזתי אינו מגוף חיבור הספר המקורי.[10] גרשם שלום חלק על מסקנתו של יערי ונקט כדעתו של היעב"ץ כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.

ההיסטוריון מאיר בניהו טען שמחבר הספר הוא ככל הנראה הרב ישראל יעקב אלגאזי עצמו. הרב אלגאזי היה רבו של החיד"א, ואביו של רבי יום טוב אלגאזי, רבה העתידי של ארץ ישראל, על שבתאותו נטושה עד היום מחלוקת.[13][5] יצויין כי נתן עזתי שווה בגימטריה לרבי ישראל יעקב אלגאזי, חמ"ד בגימטריה אלגאזי וייתכן גם שמשמעות אלגאזי - העזתי, וחמדת ימים בגימטריה נתן אלגאזי – הקדמת הספר וחלקים נרחבים מתוכנו עוסקים בגימטריות, ולכן יש לשער שמחבר הספר וההקדמה הפעילו שיקולי גימטריה בבחירת שם הספר.

כיום, חוקרי האקדמיה סבורים שמדובר בלקט ערוך בשינויי לשון מתוך ספרים עתיקים או ישנים יותר, אמנם רובם ככולם לפני השבתאות, ושהמלקט הוא הרב (ישראל) יעקב אלגאזי עצמו, המביא לדפוס והמפרש, ששבתאותו אינה מוטלת בספק. ההוכחות לכך הן לשוניות: מטבעות לשון ששונו מהציטוטים המקוריים, ואשר ייחודיים לרב אלגאזי, החוזרים פעמים רבות לאורך הספר, וכן הוכחה מתוך מהדורה מודפסת ראשונה של הספר, שם בתוך ההערות של הרב אלגאזי קיימת הודאה לכאורה, שהוא עצמו מחבר הספר.[4] עדיין יש מן החוקרים הסבורים שחלק מן המנהגים עצמם והכתוב בספר הוא פרי עטו של אלגאזי או עוזריו, ובכל מקרה שמקורן שבתאי.[14]

תוכן והשפעהעריכה

הספר הוא בעל חשיבות לדת ולתרבות היהודית של היום, שכן הלכות ומנהגים רבים נלקחו ממנו הלכה למעשה. תוכנו של הספר רצוף במאמרי מוסר והתעוררות על פי דרך הקבלה. הוא אחד המקורות לחידוש מנהגי החג ט"ו בשבט בדורות האחרונים, והמקור לתיקון ליל שביעי של פסח המקובל בקהילות הספרדים. בהוצאות החדשות מובאות בתחילת הספר רשימה של עשרות מנהגים שנשתרשו בעקבות ה"חמדת ימים" כאשר הוא המקור היחיד הידוע למנהגים אלו.

השימוש בספר נפוץ ומקובל בעיקר בין חכמי הספרדים, ומנהגים קבליים שונים שמקורם בספר השתרשו בכל קהילות ישראל. גם בחוגי החסידות לא הייתה תמימות דעים באשר לספר, היו שוללים והיו מזכים. התנגדות חריפה הובעה בידי אדמו"רי קומרנא בספריהם, וזידיטשוב. דעה חיובית אודות הספר הביע רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מווילנה, באומרו כי אף אם מחבר הספר הוא נתן העזתי הרי שבספר אין כל פסול וככל הנראה חובר קודם שנטה לשבתאות.

בעל הלשם הגדירו כ"אחד מקדושי עליון".[15] הספר, במהדורה משנת ה'תשס"ג (2003), נפתח בהסכמתו של הרב עובדיה יוסף: "לא ייכנס בלבי התלהבות מקדושת שבת ויום טוב, אלא על ידי קריאה בספר התורה הזה".

מאידך, הרב מרדכי אליהו אמר "מאותו יום שקראתי במנחת יהודה על כך, אינני מחזיק בביתי את הספר 'חמדת הימים', למרות שהוא ספר יפה מאד." כן אמר הרב אליהו שרבי יוסף חיים בעל הבן איש חי חיבר את ספרו 'לשון חכמים' בעיקר כדי שלא ישתמשו בספר 'חמדת ימים'.[16] לעומת זאת, יש הטוענים שהבן איש חי הסכים לספר 'חמדת ימים' והביאו ראיה לכך ממה שמביא בספריו כמה פעמים מדברי הספר.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מהדורות שונות של הספרעריכה

על הספרעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שער הספר במהדורתו השלישית בשנת תצ"א, עדיין נושא את הפסוקים הרומזים לשבתאי צבי ומשיחתו (אתר היברובוקס).
  2. ^ משה פוגל, "שבתאותו של ספר 'חמדת ימים': התבוננות מחודשת", החלום ושברו, התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם (עורכת רחל אליאור), שני כרכים, ירושלים: החוג למחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"א, עמ' 365–422.
  3. ^ לתולדות השבתאות ומקומה בחיי היהודים באימפריה העות'מאנית יעקב ברנאי, עמ' 64 ועוד
  4. ^ 4.0 4.1 על הספר חמדת ימים יואל רפל במאמר על מקורות ט"ו בשבט, מציג את המחלוקת הקדומה, החל מדברי היעב"ץ, שהכותב היה נתן העזתי, ומחלוקתם של הפרופסורים משה פוגל (האוניברסיטה העברית, בירושלים) הממשיך את דעתו של אברהם יערי - שהמקורות אינם שבתאיים, לעומת פרופסור בועז הוס (אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע), הממשיך את דעתם של פרופ' גרשם שלום ותלמידו ישעיה תשבי, אשר כתב ארבעה מאמרים אודות היותו של הספר עצמו ממקורות שבתאיים.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 תעלומה ואין קורא לה יחיאל גולדהבר, סקירה - ופתרון החידה, תשע"א 1991, ועל פי דברי מורו הרב פרופ' שניאור זלמן ליהמן (ליימן) (אתר דאצ'ה)
  6. ^ יחסם של גדולי החסידות לספר 'חמדת ימים', הרב נחום גרינוולד, תשס"ד (2004) בכרטסת הספרייה הלאומית. מסקנתו בין היתר שבחסידות קומרנא וזידיטשוב נכתב בחריפות נגד הספר והלימוד בו.
  7. ^ על הספר חמדת ימים וגדולי החסידות - מאמר על זהירות הניסוח של הרבי מלובביטש, לגבי היחס לספר, ומתוך כך גם ויכוח על פרשנותו של הרב גרינוולד להתנגדות לספר בקרב ראשי החסידות.
  8. ^ הספר כבוד חכמים, מנחם מנכין היילפרין, תרנ"א (אתר היברובוקס)
  9. ^ ישראל יעקב אלגאזי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  10. ^ 10.0 10.1 תעלומת ספר - ספר חמדת ימים, מי חיברו ומה הייתה מידת השפעתו, אברהם יערי, מוסד הרב קוק, תשי"ד.
  11. ^ אוצר חמדת ימים, הרב שלמה קוסובסקי שחור כסלו תשס"ט, בני ברק (אתר היברובוקס). ניכר הניסיון בספר זה לפנות לציבור החרדי, הן במבנה הספר, סגנון כתיבתו וצורתו - העימוד והגופן, אך גם ניכרת השפעת מקורו של הכותב בחוקרים הדתיים לאומיים מבית מוסד הרב קוק (בהבאת שנים לועזיות, ובהשמטת כינויים, דרגות חשיבות ותוספת ריבוי ברכות לזכרם של אישים המוזכרים.
  12. ^ בירור הטענות נגד מחבר 'חמדת ימים' הרב משה צוריאל, אתר ערוץ שבע
  13. ^ ועדיין התעלומה בעינה עומדת, מאמרו של גרשם שלום נגד דעתו של יערי בספרו 'תעלומת ספר', ממוסד הרב קוק
  14. ^ שם
  15. ^ ספר לשם שבו ואחלמה, דרושי עולם התוהו, ב"ח, דרוש ד', ענף כ"ד ס"ח בד"ה "והנה"
  16. ^ הרב מרדכי אליהו, קול צופיך 265, בהר בחוקותי, תשס"ד