חמוטל בר-יוסף

משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב-13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם.

חמוטל בר-יוסף
בר יוסף בנעוריה
בר יוסף בנעוריה
לידה 13 ביוני 1940 (בת 84)
תֵּל יוֹסֵף, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלישראל ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה עברית
תקופת הפעילות מ-1959
בן או בת זוג יוסף בר-יוסף עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ברנר (2005)
פרס יהודה עמיחי (2011)
פרס אקו"ם (2013)
hamutalbaryosef.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

חמוטל בורשטיין (לימים: בר-יוסף) נולדה בקיבוץ תל יוסף למוניה ואביגדור בורשטיין שעלו לארץ ישראל מאוקראינה בשנת 1936. רוב בני משפחתם נספו בשואה. עד 1948 גרה עם הוריה בבית אלפא, תל-עדשים, בית זרע וכפר ורבורג. אחיה הבכור, מנחם בורשטיין, נהרג במלחמת העצמאות. ב-1949 עברה המשפחה למושב עין ורד. בשנת 1953 עברה עם הוריה לשכונת קריית שלום שבדרום תל אביב. בשנים 19571960 למדה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה כמורה לספרות בבית ספר תיכון, וכן עבדה באגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות.

בשנת 1977 קיבלה תואר שני בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת המוסמך שלה נושאת את השם "נוסח אישי ונוסח ציבורי: הטרוגניות לשונית והשלכותיה האידאולוגיות, ב'חיל הפרשים' מאת איסאק באבל וב'ימי צקלג' מאת ס. יזהר". בשנת 1984 קיבלה תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודה בהנחייתו של דן מירון שנושאה "הלשון הפיגורטיבית ביצירתו הסיפורית של א"נ גנסין", שקיבלה ציון מעולה.[1]

בשנים 2003-1987 עבדה כמורה וחוקרת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 1990 מונתה לפרופסור מן המניין ב-1993 הקימה באוניברסיטה מחלקה עצמאית לספרות עברית עם לימודים לתואר שני (עד אז היית שם מחלקה ללשון וספרות עברית לתואר ראשון בלבד) ומסלול לימודים לתואר שני בכתיבה יוצרת. במסגרת זו לימדה, נוסף לקורסים אקדמיים, בסדנאות לתכיבת שירה.

לימדה ספרות עברית כפרופסור אורח גם באוניברסיטאות בניו יורק, פריס, מוסקבה, קייב, סטוקהולם ופוזנן, וכן במכון הרטמן בירושלים, במכללת הרצוג באלון שבות ובמדרשת עין פרת בכפר אדומים.


החל מ-1959 החלה לפרסם שירים. פרסמו 17 קובצי שירה: לולי היה עלי למהר (מילי, הוצאה עצמית 1971), לקחת אוייר (מסדה 1978), רק הירוק (הקיבוץ המאוחד 1981), מתנת קופצות (הקיבוץ המאוחד 1984), ובצפיפות (הקיבוץ המאוחד 1990), הלא (כרמל, 1998), ליל, בוקר (כרמל 2000), מזון (כרמל 2002), הבראה (הקיבוץ המאוחד 2004), השתוות: מבחר ושירים חדשים (הקיבוץ המאוחד 2010, 2012, 2013), חקוק באבן חתוך בעץ: 15 אפיטפים (אבן חושן 2010), תערוכת דיוקנים (אבן חושן 2012), שריקה (הקיבוץ המאוחד 2014), מוֹתָר (קשב לשירה, 2015), בלי הרבה דיבורים (הקיבוץ המאוחד 2018), נשגיאה המופלאה (הקיבוץ המאוחד 2020), הקשה והבשל (הקיבוץ המאוחד 2023).

על שירתה זכתה בפרס אקון"ם (1987), פרס קרן תל אביב (1987), פרס קרן ירושלים לשירה (1990), פרס נשיא המדינה לספרות (2002), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011),[2] פרס עיריית רמת גן (2012), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013)[3] פרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת תשע"ח.[4] פרס ראש הממשלה (2017, פרס זלדה לשירה (2024).

תרגומי שיריה הופיעו כספרים ברוסית (בתרגום יוליה וינר, פטרבורג 2004; בתרגום זויה קופלמן, מוסקבה 2014; בתרגום אולגה עגור, חיפה 2024), באנגלית (בתרגום רייצ'ל בק, ניו יורק 2008, בתרגום אסתר קמרון, ניו יורק 2014, בתרגום נוסף של אסתר קמרון, ניו יורק 2025), בהונגרית (בתרגום אגנס גרגלי, בודפשט 2009), בערבית (בתרגום נעים עריידי, קהיר 2010; ספר תלת-לשוני עברית עם תרגום לערבית ולצרפתית (בתרגום נידד חורי וקולט סאלם, פריס 2013), בספרדית (בתרגום פלורינדה גולדברג, מדריד-מונטריי 2013), בתרגום לרומנית (בתרגום מנחם פאלק, סוצבה 2017), בתרגום לגיאורגית (טביליסי 2019). תרגומי שירים לגרמנית, אוקראינית, פולנית, איטלקית, דנית, שוודית, יידיש נדפסו בכתבי עת ואנתולוגיות.

החל מ-2023 משתתפת בהופאות "ספוקן וורד" המאורגנות על ידי קבוצת "פואטרי סלאם".

שיריה הולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, רותם שרמן, נועה שמר, אלון שב נתנאל זלבסקי, מיכה ביטון ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר, 2014) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר, 2017).

השתתפה מספר פעמים בפסטיבל לשירה במטולה וכן בפסטיבל "שירה במדבר" בשדה בוקר, בפסטיכל "ניסן מעאר וביריד הספרים במקסיקו.

בפרוזה פרסמה סיפורי ילדים ב"דבר לילדים", בקיץ זה יעובר (סיפור לילדים עם איורים של דודו גרשטיין, כתר 1984), מוזיקה (קובץ סיפורים, הקיבוץ המאוחד וספרא 2012, פרס אס"י, הופיע גם בתרגום לאנגלית בשם The Wall לצרפתית Le Mur ולרוסית Музыка). במונודרמה "יום השנה השלישי" המבוססת על אחד מהסיפורים בספר זה שודרה ברשת ב ביום העצמאות 2011. פרסמה גם ספר אוטוביוגרפי הצורת ראיון עם משה גנן בשם מה יש פה להסביר? (2016), רומן היסטורי בשם העשירים (כרמל 2018. בתרגום לאנגלית The Wealthy גפן 2022). פרסמה קובץ סיפורים בשם מצאתי אותו באינטרנט (מוסד ביאליק 2021, בתרגום לאנגלית I Found him on the Internet 2023 ובתרגום לרוסית Я нашла его в интернете)

ארכיון

עריכה

ארכיונה נמצא בארכיון גנזים שבבית אריאלה בתל אביב.[5]

מספריה

עריכה

שירה

עריכה

סיפורת

עריכה

עיון

עריכה

תרגומים

עריכה
  • משמעות האהבה, מבחר כתבים, מאת ולדימיר סולוביוב, תרגמה מרוסית חמוטל בר יוסף, כרמל ירושלים 2007
  • מזמורים ישנים , מאת אולגה סדקובה, תרגמה מרוסית חמוטל בר יוסף, כרמל ירושלים, 1997
  • על כסף, על זקנה, על מוות וכו’, ארבע פואמות, מאת יוליה וינר, תרגמה מרוסית חמוטל בר יוסף, כרמל ירושלים 2003
  • כל כתבי איסאק באבל, (3 כרכים), כרמל ירושלים 2008
  • גוהרת על עצמי, מבחר שירים של מלכה חפץ-טוזמאן, קשב לשירה, תל אביב 2013
  • לחיות עם גאון - יומני סופיה טולסטוי, כרמל 2018
  • גוזל יכינה, זוליכה פוקחת עיניים, מרוסית, ירושלים 2020

לקריאה נוספת

עריכה
  • קובי נסים, "עומק הכאב ועוצמת הצעקה", על המשמר, כ"ו באדר תש"ן, 23 במרץ 1990, עמוד 21. על: חמוטל בר יוסף, ובצפיפות: שירים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1990)
  • משה גנן, "שלושה ספרי שירה של המשוררת חמוטל בר יוסף", מבוע, ל"ט, תשס"ג 2003.
  • נורית תמיר-סמילנסקי, "לקרוא ספרות כדי ליהנות מספרות וכדי ללמד ספרות", החינוך וסביבו, כ"א, תשנ"ט 1999
  • רחל פרנקל-מדן, "ברכת המזון וקללתו: עיון חוזר בשירי חמוטל בר-יוסף"
  • למקרא 'מזון'", מאזנים, ע"ו, 6, תשס"ג 2003
  • גבריאל מוקד, 'שירי נשים', עכשיו, חוברת (28-25) 1973. עמודים 296–298
  • מה יש פה להסביר?: משה גנן משוחח עם חמוטל בר-יוסף על חייה ושירתה ועל היחס בין ביוגרפיה לשירה, תל אביב: ספרא, 2015
  • חמוטל בר-יוסף, מתנה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמודים 268–269. הוצאת כרמל, 2017

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה