חמיצה

מרק חמוץ בצבע אדום הנובע משימוש בסלק, המאפיין מטבחים מסורתיים של מזרח אירופה

חֲמִיצָה, המוכרת גם כבּוֹרְשְׁטיידיש בּאָרשט, בפולנית Barszcz נהגה: בָּארשץ', ברוסית בורש - борщ להאזנה (מידעעזרה), בהונגרית: Borscs), היא מרק חמוץ בצבע אדום הנובע משימוש בסלק, המאפיין מטבחים מסורתיים של מזרח אירופה.

חמיצה/בורשט
בעת הגשה הוסיפו עשבי תיבול, שמנת חמוצה ומילוי מיוחד של בייקון עם שום.
בעת הגשה הוסיפו עשבי תיבול, שמנת חמוצה ומילוי מיוחד של בייקון עם שום.
מאכלים
סוג מרק סלק, מזון עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבח המטבח האוקראיני, המטבח הפולני, המטבח הרומני, המטבח הליטאי, המטבח הבלארוסי, המטבח הרוסי, המטבח המולדובי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא אוקראינה
אופן הגשה ראשונה
מרכיבים עיקריים גדולי-שרש, סלק, כרוב, שמיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קיימים סוגים רבים מאוד של חמיצה. במטבח הרוסי לבדו יש כ-40 סוגים שונים של המרק. לרוב מבשלים אותו עם בשר חזיר או עוף. את הגרסה הצמחונית שלו נהוג לעיתים להגיש קר בתוספת ביצה מבושלת וחתוכה, בצל ירוק ומלפפון חמוץ. עוד כולל המרק בדרך כלל שמיר, עגבניות, שעועית, פטריות ומלפפון. נהוג להגישו עם מעט שמנת חמוצה.

הבדלים בין מטבחיםעריכה

המרק מוגש הן חם והן קר; ברוסיה נהוג להגישו קר בקיץ.

בארצות בלטיות, בעיקר בליטא, נהוג להגיש את החמיצה בנפרד ואליה מצורפת בנוסף צלחת עם שמנת חמוצה ועוד אחת עם ירקות.

כמו כן, המרק יכול להיות מוגש עם מרכיביו השונים בתוכו (כבורשט אוקראיני) או לחלופין כמרק "צח" שמרכיביו הוצאו ממנו לאחר חליטתם (כבורשט פולני).

האטימולוגיה של השם וההיסטוריהעריכה

על פי המילון האטימולוגי של השפות הסלאביות שם המרק מגיע משמו של הצמח, הנקרא במקור בורשוויק (שם מדעי: Heracleum sphondylium) עלים המשמשים למאכל.

מקורו של המרק לא ידוע, ככל הנראה הוא הופיע ברוס של קייב. ניתן לומר בוודאות שהחמיצה הייתה ידועה ברוס של קייב כבר בסביבות המאה ה-14–15.

ביהדותעריכה

בהלכה היהודית נוצר דיון תרבותי-הלכתי לגבי חשיבותה של החמיצה. קיימים טקסים רבים ביהדות המצריכים שתיית יין, כדוגמת קידוש, הבדלה וברכת המזון. מכיוון שלרבים מיהודי אשכנז לא היה יין כשר זמין, נהגו רבים מהם להשתמש בשיכר כתחליף ליין, פתרון שניתן לו מקום כבר בתלמוד הבבלי.[1] אמנם, לגבי החמיצה קבעו פוסקי ההלכה כי לא ניתן להתייחס אליה כאל שיכר, וקבעו שהיא 'כמו מים' מבחינת חשיבותה.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.