חמישיית פסנתר

חמישיית פסנתראנגלית: Piano quintet) היא יצירה הכתובה להרכב קאמרי המורכב מפסנתר וארבעה כלים נוספים, לרוב רביעיית מיתרים – שני כינורות, ויולה וצ'לו. המונח "חמישיית פסנתר" מציין גם הרכב של חמישה נגנים המבצע יצירה מסוגה מוזיקלית זו. חמישיית הפסנתר של שומאן מ־1842 ביססה את חמישיית הפסנתר הכתובה לפסנתר ורביעיית מיתרים כסוגה נפרדת במוזיקה הקלאסית הרומנטית והרכב זה הפך להרכב המקובל עבור יצירות מסוגה זו.

חמישיית פסנתר. יצירה הכתובה לפסנתר ולארבעה כלים נוספים, לרוב רביעיית מיתרים – שני כינורות, ויולה וצ'לו.

היסטוריהעריכה

חמישיית הפסנתר של שומאן, אותה כתב ב"שנת המוזיקה הקאמרית" שלו, 1842, הייתה נקודת ציון בהתפחות חמישיות הפסנתר. חמישיות פנסתר נכתבו עוד לפני שומאן אך בהרכבים שונים. מוצארט ובטהובן כתבו כל אחד חמישיות פסנתר לפנסתר וכלי נשיפהאבוב, קלרינט, קרן ובסון. מלחינים שחיברו בין הפסנתר לכלי מיתר כתבו לרוב להרכב של פסנתר, כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס, כמו חמישיית דג השמך מאת שוברט (1819) וחמישיית פסנתר מאת יוהאן נפומוק הומל (1802). במאה ה־18 נכתבו חמישיות לכלי מקלדת בליווי כלי מיתר, כשלרוב המלחין כתב יצירות אלה כדי שפטרונו, אם היה נגן חובב, יוכל להצטרף אליו בנגינה.

בתקופתו של שומאן רביעיית המיתרים כבר קנתה לעצמה מקום מכובד בין ההרכבים הקאמריים. לכן היה זה אך טבעי מצדו של שומאן לצרף את הפסנתר להרכב זה, כמו שקונצ'רטו מחבר בין הפסנתר לתזמורת. היצירה זכתה להצלחה מיידית והציבה את חמישיית הפסנתר כסוגה נפרדת במוזיקה הקלאסית הרומנטית.

יצירתו של שומאן העניקה השראה למלחינים רבים שהרחיבו את סוגת חמישיית הפסנתר. בין היצירות הידועות בסוגה זו: חמישיית פסנתר (אנ') מאת ברהמס, חמישיית פנסתר (אנ') מאת סזר פרנק, חמישיית הפסנתר השנייה של דבוז'אק וחמישיית פסנתר מאת שוסטקוביץ.

הודות לרפרטואר העשיר, היוקרה של הסוגה והנוחות שבעבודה עם הרכב פעיל של רביעיית מיתרים, חמישיות פסנתר הפכו לסוגה קאמרית פופולרית בתחרויות פסנתר ידועות.

קישורים חיצונייםעריכה