חמי בן נון
חמי בן נון (נולד ב-26 ביולי 1952) הוא חוקר רב-תחומי במשפט הישראלי, במדע המדינה ובמדעי הרוח, וראש המגמה ללימודי חברה ורוח בבית הספר ללימודים רב תחומיים במכון הטכנולוגי חולון. לשעבר, פרופסור חבר במרכז האקדמי שערי משפט. לשעבר, נשיא הפדרציה לבוררות ויו"ר ועדת ההיגוי הציבורית שלה.[1]
 | |
| חמי בן נון | |
| לידה |
26 ביולי 1952 (בן 71) יפו |
|---|---|
| ענף מדעי | משפט ישראלי, מדע המדינה ובמדעי הרוח |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חמי בן נון נולד וגדל ביפו עד כיתה ח', התחיל ללמוד בכיתה ט' בבית הספר התיכון עירוני ז' ביפו, אבל אז עבר עם משפחתו לבת ים, שם למד בבית ספר תיכון "חשמונאים". בצה"ל שירת בנח"ל ובמילואים באגף התכנון. היה חבר קיבוץ שריד עד גיל שלושים, אז עבר לתל אביב.
ב-1981 הגה ראשון את רעיון ההכנה לבחינות פסיכומטריות והקים ביחד עם ארנן יקותיאלי את מכון "קידום".[2] ניהל במשותף את המכון, הדריך בו, כתב חומרי לימוד עבור הקורסים ואף חלק מהספר הראשון של קידום שראה אור בשנת 1982.[3] במשך השנים יצאו עוד מהדורות בהן השתתף בכתיבה.
הוא בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומתמטיקה מן האוניברסיטה העברית בירושלים (1977-1974) ובוגר תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב (1984-1981). חבר לשכת עורכי הדין החל משנת 1986. בוגר תואר שני (1990) ושלישי (1998) בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת המאסטר: 'מרי אזרחי', והיא נכתבה בהדרכת פרופ' יוסף אגסי. נושא עבודת הדוקטור: 'אחריות אזרחית', והיא נכתבה בהדרכת פרופ' יוסף אגסי ופרופ' גדעון דורון.
בהרצאותיו ובכתביו הוא מציין חמישה מורים שהשפיעו רבות על מהלך חייו האקדמיים: פרופ' יוסף אגסי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, פרופ' משה כספי, פרופ' שלמה גיורא שוהם ופרופ' עמוס טברסקי. לכל אחד מארבעת הראשונים הקדיש ספר או שניים שכתב או ערך ולעמוס טברסקי הקדיש מאמר רחב היקף על הטיות קוגניטיביות.
מתגורר ביפו, גרוש ואב לארבעה ילדים. חבר בבונים החופשיים.[4]
פעילות אקדמית עריכה
בן נון עומד בראש המגמה ללימודי חברה, רוח ומעורבות חברתית בבית הספר ללימודים רב תחומיים במכון הטכנולוגי חולון (HIT). היה פרופסור חבר במרכז האקדמי "שערי משפט" משנת 2013, ומרצה שם החל משנת 2001; יצא לגמלאות בשנת 2019. היה מרצה מן החוץ במכללת "כרמל" בחיפה, בה נבחר בשנת 2012 למרצה מצטיין. לימד כמרצה מן החוץ באוניברסיטאות ובמכללות: אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בר-אילן, המרכז הבינתחומי והמכללה למינהל.
שימש דירקטור בחברות ציבוריות, היה במשך שנים רבות עמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי (ICT), היה חבר בוועדות של לשכת עורכי הדין, לשעבר חבר הוועדה הבוחנת (בחינות הלשכה), חבר בפורום המרצים לאתיקה מקצועית וחבר בפורום המרצים לסדר דין אזרחי.
מחקריו עריכה
סדרי דין
מחקרו של בן נון נוגע בתחום הפרוצדורה האזרחית ובעיקר בסדר הדין האזרחי. הוא כתב על פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על משפט חוזר אזרחי ופלילי, על מעמדם של צדדים בהליך המשפטי, על בקשות למתן הוראות, על תובענות יצוגיות. כל אחד ממחקרים אלה הפך למאמר שהתפרסם בכתבי עת משפטיים. בפרט כתב שלוש מהדורות של ספרו הידוע והמצוטט "הערעור האזרחי", שהוא מחקר עב כרס העוסק בכל היבטיו של הערעור בדין האזרחי.
מדעי ההתנהגות, ניהול ומשפט
מחקרו של בן נון משתרע על תחום קבלת ההחלטות בכלל ויישומו בתחום המשפט בפרט. הוא עוסק בטקטיקות ואסטרטגיות הכרעה של המשתתפים בהליך המשפטי; בפסיכולוגיה של קבלת ההחלטות; בהטיות הקוגניטיביות מבית מדרשם של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן (כתב מאמר רחב היקף הסוקר תחום זה לאורכו ולרוחבו בהתייחס בעיקר לשופטים). הוא חוקר זיכרון ותפיסה אצל בעלי דין; לאחרונה הוא חוקר את תחום חוכמת ההמונים במשפט וכן היבטים התנהגותיים בעבודת הדירקטוריון ובקבוצות אחרות. כתב מאמר שהתפרסם בספר המוקדש ליובל התשעים של יוסף אגסי, המאחד את מחקרו בתחום הציות לחוק עם מחקרו בתחום ההטיות הקוגניטיביות. המאמר מחבר שני שדות חקר הזרים זה לזה – סוגיית הציות לחוק במדינה הדמוקרטית (הבנת מהותם של המרי האזרחי והאחריות האזרחית) ופגמים בחשיבה (הבנת תפקידן של ההטיות הקוגניטיביות במסגרת קבלת החלטות). ההנחה הבסיסית של המאמר היא כי ממשלים משתמשים בטקטיקות שונות על מנת להצמית מחאה ולמנוע מאזרחים לממש את אחריותם האזרחית. לצד המאבק של הממשלים במחאות, במישורים הקלאסיים של האינדיבידום והקולקטיב, יש מישור שלישי שחשיבותו רבה והוא מישור הפגמים הקוגניטיביים אותו עשוי הממשל לאמץ במסגרת מלחמתו במחאה ובמוחים.[5]
אתיקה מקצועית
מחקרו של בן נון בתחום זה מקיף את כללי הדין המשמעתי וסוגיות של חיסיון וניגוד עניינים. עוד הוא דן בהתנהגותם של עורכי דין באולמות המשפט.[6] המאמר, המבוסס על מחקר אמפירי, עוסק בהתנהגות עורכי דין באולמות המשפט וביחסם של השופטים להתנהגויות מכבידות של עורכי דין.
פילוסופיה ומשפט
מחקריו בתחום זה כוללים הבנת והנהרת מופעי אי הציות לחוק במדינה הדמוקרטית ובפרט ידועים מחקריו בשאלת המרי האזרחי (ספרו מרי אזרחי יצא בשפה העברית בשתי מהדורות ובשפה האנגלית נכתב ספר מקיף המציג גופים ואנשים מפרי חוק מטעמים אידאולוגיים) ובשאלת האחריות האזרחית (עבודת הדוקטור שלו); הוא עוסק גם בתופעת הסרבנות האידאולוגית והיבטיה בבתי המשפט ובבתי הדין הצבאיים בישראל וכתב מאמר רב היקף הדן בתופעה זו.
כתיבה בתחומי דת ומדינה, פילוסופיה של המדע, חינוך וקרימינולוגיה
כתיבתו בתחומים אלה הניבה כתיבת ספר על הגותם של הפרופסורים ליבוביץ ואגסי; עריכת ספר בן שני כרכים (והקדמה שכתב בו) העוסק בתורתו של פרופ' משה כספי (התבנות – הילד, המבוגר ותרבות מתחדשת מעולמות היצירה של תלמידיו וחבריו של משה כספי; עריכת ספר (והקדמה שכתב בו) העוסק בתורתו של פרופ' שלמה גיורא שוהם (בכור היצירה – יובל ליצירתו של שלמה גיורא שוהם); מאמר בנושא הפרדת דת ממדינה ("כשאת אומרת "הפרדת דת ומדינה" למה את מתכוונת? – 'הפרדת דת ומדינה' בהגותם של ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי") וכן מאמרים וספרים נוספים.
כתביו עריכה
ספרים נבחרים עריכה
הערעור האזרחי עריכה
ספר אותו כתב בן-נון ביחד עם טל חבקין, ראה אור במהדורה שלישית בשנת 2013 ומחזיק 1200 עמודים. הספר מתאר את מאפייניו של מוסד הערעור בישראל: תפקידיו, יתרונותיו וחשיבותו; דן באופייה של הזכות החוקתית לערער על פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה; עוסק בבקשת רשות לערער, בשלב הקדם-דיוני ובשלב הערעור גופו; מפרט את הליכי התקיפה האופקיים - ביטול, עיון מחדש, תיקון ו"משפט חוזר אזרחי"; בוחן את אמות-המידה לביקורת ערעורית; עוסק בערעורים בעניינים מנהליים; דן בהליך הדיון הנוסף. הערעור בהליכים מיוחדים: הוצאה לפועל, בית משפט לענייני משפחה, בית משפט לעניינים מנהליים ובתי דין מנהליים; ד"ר ערן טאוסיג כתב לספר זה פרק שדן בערעור בהליך התובענה הייצוגית על רקע מסגרת תאורטית כללית להליך זה. בספר גם השוואה לשיטות משפט דומות (בעיקר בארצות הברית ובבריטניה). הספר משמש את העוסקים בליטיגציה האזרחית ושופטים ורשמים רבים - ובפרט שופטי בית המשפט העליון - מרבים לצטט אותו בפסקי הדין שלהם.
מרי אזרחי עריכה
ספר העוסק במחאה למיניה בדגש על המרי האזרחי. לדעת בן נון האדם שמבצע מרי אזרחי חש שעקרונות היסוד של הדמוקרטיה מתערערים עקב חקיקה או מדיניות של השלטון ומחליט להפר את החוק כדי לסייע לדמוקרטיה להגן על עצמה ולהביא לשינוי החקיקה או המדיניות. הספר מתמקד בשאלה אם יש תנאים או נסיבות שבהם יש זכות למרי אזרחי – ואם יש כאלה, מהם. הספר מהווה מורה דרך המאפיין את דרכי המחאה במדינה הדמוקרטית ובפרט את המרי האזרחי. הספר רואה במרי האזרחי כלי פרשני המותח את גבולות הדמוקרטיה ומבהירם. בן נון מבקש כי המחאה החברתית, על אף אי חוקיותה, תתנהל ללא שפיכות דמים אך בעקביות בנחישות ובעוצמה. יש בספר התייחסות למנהיגי המחאה ותכליתו להשיב את המדינה הדמוקרטית לידי בעליה החוקיים - העם. הספר עוסק גם באיומים על המחאה ובדרכים להתמודד עמם. ישעיהו ליבוביץ כתב פתח דבר למהדורה הראשונה של הספר שראתה אור בשנת 1992. הספר ראה אור במהדורה שנייה מעודכנת ומורחבת בהוצאת רסלינג בשנת 2014. פתח הדבר של ליבוביץ הוסף למהדורה זו. ספר מקביל, רחב בהרבה וכולל שער העוסק בקבוצות וביחידים שביצעו הפרות חוק "אידאולוגיות" בישראל בשם "Civil Disobedience - The Israeli Experience" יצא לאור בהוצאת Paragon House האמריקאית בפברואר 2015.
מגבלות השכל עריכה
ספר המבוסס על סדרה של שיחות שהתקיימו באוניברסיטת תל אביב בשנת 1993 שאותן הנחה בן נון. הספר מוקדש לזכרו של ישעיהו ליבוביץ שנפטר טרם צאתו של הספר לאור. המבוא שהקדים בן נון לספר מציג את הגותם של ליבוביץ ואגסי בסוגיית הרציונליות. מיכאל ששר שפרסם כמה ספרים על ישעיהו ליבוביץ כתב בספרו,[7] שסקר את כלל הספרים שנכתבו על ישעיהו ליבוביץ כי "מגבלות השכל" הוא החשוב בספרים שנסקרו כי הוא מצייר תמונה נאמנה על הגותו של ליבוביץ בניגוד גמור לרוב הספרים שנסקרו המסלפים את עיקרי תורתו של ליבוביץ מתוך בורות או מתוך רשעות (שם, עמ' 233 ואילך). ששר רואה בבן נון "תלמיד מובהק של ליבוביץ" (עמ' 235). במקביל יצא באותה עת ספר נוסף בעריכתו המהווה אף הוא דיאלוג שהתקיים ברדיו (האוניברסיטה המשודרת) בין הפרופסורים ליבוביץ ואגסי: הספר "שיחות על הפילוסופיה של המדע" המהווה ביטויו של דיאלוג מפרה ונוקב בין השניים בשאלות יסוד בפילוסופיה, במדע ובפילוסופיה של המדע, יצא לאור בהוצאת משרד הביטחון.
מאמרים נבחרים עריכה
הטיות קוגניטיביות והחלטות שיפוטיות עריכה
המאמר מראה כיצד שופטים, האמורים להיות מומחים במשפט, לוקים בהטיות קוגניטיביות. השופט נדרש לשיפוט מהיר ומכיוון שלא עומד בידו זמן מספיק כדי לעבד את המידע הרב, הוא משתמש ב"כללי אצבע" המובילים להטיות קוגניטיביות. המאמר מציג את ההטיות הקלאסיות, רובן פרי מחקריהם של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, ולצידן העלה בן נון דוגמאות אפשריות להטיות שיפוטיות. במאמר הראה בן-נון כיצד ניתן לצמצם את ההטיות על ידי מודעות עצמית, סיפוק אמצעי התבוננות, הכרת ההטיות השונות והמחקרים שנעשו עליהן, ביאור כללי ההסתברות והסטטיסטיקה והכרתם וכן הכרת המקורות לטעויות בשיקול הדעת.[8]
ייקוב הדין את הפשרה? עריכה
המאמר בוחן את סעיף 79א לחוק בתי המשפט – אחת משבע דרכי פשרה הקיימות במשפט הישראלי. הוא בודק את משמעות המונח 'פשרה', את הליך הפשרה, גבולותיה, כדאיותה, סיכוניה ותנאיה. דן ביחסי עורך-דין ולקוח בזיקה לפשרה, ובהרחבה, בפרקטיקת הערעור – על מה ניתן לערער במסגרת פסק דין שניתן על בסיס סעיף 79א דנן ומהם סיכויי הערעור עליו. המאמר מדגיש שלושה היבטים: מהותה של פשרה ספציפית זו כהסכמה משולשת שבין הצדדים ובית המשפט, עיתוי השימוש בהסכמה זו והיחס שבין ציפיות הצדדים לבין עילות הערעור על פסק דין שניתן לפי סעיף 79א.[9]
משפט חוזר פלילי ואזרחי עריכה
המאמר סוקר את המשפט החוזר בדין הפלילי ובוחן את הסיבות לקיומו של משפט חוזר. הוא דן במקביל במשפט החוזר האזרחי, בסמכויות בית המשפט לבצעו ובוחן את הנסיבות האפשריות לכך שבית המשפט יאפשר את ההליך המשפטי מחדש (אפילו שנים לאחר מכן בניגוד לכללי ההתיישנות או כללי מעשה בית דין), כגון בעקבות תרמית או בעקבות התגלותן של ראיות שאילו עמדו קודם לכן בפני בית המשפט היה הוא מגיע לתוצאה שונה מזו שנתקבלה בפועל או גם בעקבות פגיעה יוצאת דופן בזכויות בעל הדין.[10]
סרבנות 'אידאולוגית' בראי בתי המשפט עריכה
המאמר דן בהפרות חוק שנעשות על ידי אזרחים שמקבלים את החוק מבחינה עקרונית, אבל סבורים הוא פוגע במצפונם או מגבה מדיניות פסולה. בעוד שדעת הקהל חלוקה בדעותיה לגבי תופעת הסרבנות, הרי שבית המשפט אינו מתייחס לכוונת המבצע, כי אם לעצם ההפרה. המאמר עוסק בתופעת הסרבנות בבתי המשפט האזרחיים והצבאיים בישראל. לדעת מחבר המאמר קיימת נטייה של בתי המשפט לשמש כ"מחנך" בסוגיות פוליטיות, אבל זה אינו מתפקידם (לדידו של בן נון תפקיד בתי המשפט להכריע בדין ולא לעסוק בחינוך). המחבר סבור כי לעיתים ישנה תועלת מסוימת בהפרת חוק מטעמים אידאולוגיים, שכן הדבר נובע מפעילותם של אזרחים אחראים אוהדי הדמוקרטיה ויש לדון בכך במישור הפוליטי ולא במישור המשפטי. המאמר עוסק בין היתר בפרשת זונשיין, במכתב השמיניסטים, בפרשת השמיניסטים, בפרשת יונתן בן ארצי, בפרשת ליאורה מילוא וכן בהפרות חוק במהלך פינוי יישובים ובמסגרת תוכנית ההתנתקות.[11][12][13]
הכול שפיט – קריסה תחת הניירת עריכה
המאמר דן בפיגור בכתיבת פסקי הדין של מערכת המשפט בישראל. הוא מתייחס להתאבדותו של השופט מוריס בן עטר, שנקלע למצוקה אחרי שלא הצליח לעמוד בקצב הטיפול בתיקים שניתנו לו ובמתן פסקי הדין. בן נון מפנה אצבע מאשימה אל עורכי הדין שמעמיסים על בתי המשפט עודף ניירת שרובה מיותרת ומציע שבתי המשפט יענישו את עורכי הדין הנוהגים כך בחומרה רבה. הוא סבור שפגיעה בכיסם של עורכי דין ובעלי דין תקטין באופן ניכר את העומסים על מערכת בתי המשפט.[14]
'הפרדת דת ומדינה' בהגותם של ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי עריכה
ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי סברו שיש להפריד את הדת מהמדינה – כל אחד מטעמיו שלו. לייבוביץ סבר כי מצב שבו הממסד הדתי כפוף לממסד החילוני מביא להשחתת הדת ומונע חינוך דתי והשפעה דתית על הציבור. לדעתו דווקא ההפרדה תביא למהפכה רעיונית שתשפיע על המדינה והחברה ותגביר את הישרדותו של העם היהודי. אגסי סבר שההפרדה חיונית לבניית מדינת לאום וכי היא תנאי לחיים תקינים ושוויוניים של חברה מודרנית ומתקדמת.[15]
ספרים שכתב עריכה
- חמי בן נון, מרי אזרחי, יער, 1992.
- חמי בן נון, מגבלות השכל - על מחשבה מדע ואמונה - ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי משוחחים, כתר, 1997.
- חמי בן נון ואיריס גוטפרוינד, הערעור האזרחי, מחשבות, 1997.
- חמי בן נון, הערעור האזרחי (מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת), ע.ד. ספרות משפטית, 2004.
- חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת), נבו, 2012
- חמי בן נון, מרי אזרחי (מהדורה מחודשת), רסלינג, 2014.
- Chemi Ben Noon, Civil Disobedience: The Israeli Experience, Paragon House Publishers, 2015.
ספרים וכתבי עת שערך עריכה
- יעקובי יובל, בן נון חמי, שגב ליאורה, יקותיאלי ארנן, הכנה לבחינות פסיכומטריות, קידום, 1982 (במשך השנים יצאו עוד כ-20 מהדורות בהן השתתף בן נון בכתיבה).
- ליאורה שגב יקותיאלי, שיפור תהליכי חשיבה, קידום,1987 (בן נון השתתף בעריכה, בייעוץ ובכתיבה).
- פוליטיקה, גיליון 46, נובמבר 1992 (מוקדש לשפה העברית). בן נון היה עורך שותף.
- ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי שיחות על הפילוסופיה של המדע, בן נון ערך, הקדים מבוא ושכתב את הספר שיצא בהוצאת משרד הביטחון/האוניברסיטה המשודרת, 1996.
- המאה העשרים (אנציקלופדיה מתורגמת של הוצאת גינס, שיצאה בעברית בהוצאת כתר, 1999. בן נון כתב ערכים וערך מדורים.
- יוסף אגסי, מכתבים לאחותי, ידיעות אחרונות, 2000. בן נון ערך את המהדורה המחודשת של הספר.
- ראובן ניר, משיכה, כנרת, 2000. בן נון ערך את הספר והקדים לו מבוא.
- ברוך גרוס, דרכי במשפט, הוצאת המחבר, 2002. בן נון ערך את הספר.
- חמי בן נון (עורך שותף עם יחיאל בהט), בכור היצירה – יובל ליצירתו של שלמה גיורא שוהם, הוצאת המרכז האקדמי שערי משפט, 2005. בספר זה הקדים בן נון מבוא.[16]
- התובענה היצוגית, חוברת נושא של כתב העת שערי משפט, אוגוסט 2005.[17]
- חמי בן נון (עורך), התבנות – הילד, המבוגר ותרבות מתחדשת מעולמות היצירה של תלמידיו וחבריו של משה כספי, שערי משפט, 2010. בספר זה שלו שני כרכים הקדים בן נון מבוא.[18]
- דעיכת הרוח – ספר יובל התשעים לכבוד שלמה גיורא שוהם, הוצאת אדרא, 2019. הספר כולל הקדמה שכתב בן נון.[19]
קישורים חיצוניים עריכה
חמי בן נון, ברשת החברתית LinkedIn
הרצאות ומאמרים של חמי בן נון:
- חובת הנאמנות ללקוח כאשר הלקוח מסר עדות שקר בבית המשפט, בערוץ של Legal Ethics Center באתר יו טיוב, 2014
- מרי אזרחי, באתר עמלנט
- ייקוב הדין את הפשרה? לביקורת סעיף 79א לחוק בתי-המשפט, התשמ"ד, באתר לשכת עורכי הדין בישראל
- על ספרו של אריך פרום "אי-ציות", קתרסיס גיליון 25, יולי 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ אודות, אתר הפדרציה לבוררות
- ^ עמליה ארגמן ברנע, "השלושה שישברו את השיטה", מוסף שבעה ימים, ידיעות אחרונות מס' 939, 5 בפברואר 1982, עמ' 41.
- ^ יעקובי י., בן-נון ח., שגב ל., יקותיאלי א. הכנה לבחינות פסיכומטריות (קידום, 1982).
- ^ הלשכות החשאיות של מסדר הבונים החופשיים בישראל - נחשפות, באתר יוטיוב, 29 באפריל 2023
- ^ "Obstructing the Realization of Civil Responsibility: Political, Sociological, and Psychological Aspects of Civil Responsibility": Nimrod Bar-Am & Stefano Gatti editors Encouraging Openness p.333, (Springer 2017)
- ^ ח' בן נון, ב' שנור וא' כתבן "תיקון אולם: התנהגויות מכבידות וכבוד בית המשפט" המשפט כ (תשעה) 11.
- ^ "ליבוביץ כופר או מאמין" (הוצאת כתר, 2002.)
- ^ ח' בן נון "הטיות קוגניטיביות והחלטות שיפוטיות" שערי משפט ה (2009) עמ' 177–242. על כך ראו גם: ח' בן נון "הטיות קלאסיות של שופטים ודרכים להתמודד אתן", עלון השופטים ע"ש השופט ברוך ז"ל, גיליון מס' 26 פברואר 2013.
- ^ ח' בן נון (עם עמוס גבריאלי) "ייקוב הדין את הפשרה?" הפרקליט מ"ו חוברת ב-2002 עמ' 257.
- ^ ח' בן נון "משפט חוזר פלילי ואזרחי – הדין הנוהג ומגמות חדשות" – ספר עדי אז"ר (המשפט כרך יב) (2007) עמ' 58-37.
- ^ ח' בן נון "סרבנות 'אידאולוגית' בראי בתי המשפט ובתי הדין הצבאיים בישראל" קריית המשפט כרך ט (2011) עמ' 63-1
- ^ ראו גם: "סירוב אזרחי: מוסרי או פוליטי?" קתרסיס תשס"ח-2007 עמ' 70-38.
- ^ "Rebelion Protest and Other Animals" in Conscientious Objection from religious Pacifism to Political Protest, The Israeli Institute for Military Studies (1992) pp. 209-220.
- ^ ח' בן נון "קריסה תחת הניירת" על התאבדותו של מוריס בן עטר ז"ל מקור ראשון 2 ביולי 2011.
- ^ ח' בן נון "כשאת אומרת "הפרדת דת ומדינה" למה את מתכוונת? – 'הפרדת דת ומדינה' בהגותם של ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי" שערי משפט ג 2 תשס"ד עמ' 391-375.
- ^ "שלמה גיורא שוהם והגותו", עמ' 55-7.
- ^ ראו עוד: "היש להטיל על תובע נטל לפנות לנתבע לפני הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית?" (עם טל חבקין) עלי משפט תשע"ד
- ^ "משה כספי: צעיר לנצח", עמ' 154-7.
- ^ בתוך הספר מופיע מאמר של בן-נון הנקרא "דעיכת הרוח?" (שם עמ' 91) – המאמר בוחן את דעיכתה של הרוח באקדמיה הישראלית וקובע כי הרוח לא דועכת לחלוטין וכי יש לה עדיין תקווה.