חממה טכנולוגית

גוף עסקי דרכו יכולים יזמים בשלבים התחלתיים ("Seed") להקים חברה או עסק, לרוב על סמך טכנולוגיה חדשה שנמצאת בשלבי מחקר ופיתוח

חממה טכנולוגית היא גוף עסקי דרכו יכולים יזמים בשלבים התחלתיים להקים חברה או עסק, לרוב על סמך טכנולוגיה חדשה שנמצאת בשלבי מחקר ופיתוח. שלב זה נקרא גם "פרי-סיד" (Pre-Seed) ו "סיד" (Seed) בחממה מקבלים היזמים לתקופה קצובה, מימון וכן סיוע בניהול, בשיווק ובאדמיניסטרציה (לרוב כולל מקום פיזי), עד שיוכלו להגיע למוצר מסחרי עצמאי או לגייס הון ממשקיעים נוספים. כמו כן מסייעת החממה ביצירת קשרים עסקיים ואסטרטגיים עבור היזמים ובגיוס השקעת ההמשך. כל זאת תמורת חלק מהבעלות על החברה. שלב החממה כרוך לרוב בסיכון כלכלי רב, אך בהתאם לכך גם התמורה מהצלחה של חברה בשלב זה היא גבוהה.

בתקופת השהות בחממה אמור היזם לבנות תוכנית עסקית מסודרת, להוכיח היתכנות טכנולוגית ושיווקית (כולל אבטיפוס או גרסת בטא של המוצר הסופי), ולהביא את המיזם למצב שבו הוא בשל לגיוס לקוחות ראשונים, להשקעה מסחרית או להצטרפות קרנות הון סיכון ושותפים אסטרטגיים.

בישראל, תוכנית החממות הטכנולוגיות נוסדה בראשית שנות ה-90, מנוהלת כיום על ידי חטיבת ההזנק ברשות החדשנות, ובמסגרתה פועלים כ-20 חממות טכנולוגיות בכל רחבי הארץ המתמקדות בחברות בשלבים מוקדמים בתחומים בהם יש מיעוט השקעות של השוק הפרטי וחברות מוטות מחקר, שזמן ההגעה שלהם לשוק גבוה יחסית.

היסטוריהעריכה

רעיון החממות פותח בארצות הברית, שם החלו בשנות ה-60 להקים חממות עסקיות (Business incubators), שמטרתן הייתה לקדם יזמות עסקית. בשנות ה-80 נפוץ דגם החממות גם לבריטניה ואירופה. איגוד החממות האמריקאי מעריך כי יש כ-5000 חממות ברחבי העולם, מתוכן כ-1400 בארצות הברית, 270 בבריטניה ו-900 בשאר רחבי אירופה. לאחרונה, החלו להקים חממות עסקיות גם במדינות מתפתחות, בסיוע הבנק העולמי.

תוכנית החממות הטכנולוגיות בישראלעריכה

 
חממת ניות ביקנעם עילית

בדצמבר 1990, בשיאה של עליית יהודי ברית המועצות, התקבלה החלטה במשרד התעשייה והמסחר בשיתוף משרד האוצר, להשתמש במודל החממות העסקיות (Business Incubators), שהיה נהוג במספר מקומות בעולם, לצורך קליטת מדענים מקרב העולים החדשים מברית המועצות, ולהקים חממות המדגישות את הפן הטכנולוגי-חדשני ולא רק זה העסקי. החממות הראשונות ("מרכזי יזמות טכנולוגית") הוקמו בדימונה, אופקים, רמת הגולן, רחובות ובטכניון. תקציב הפרויקט בשנת פעילותו הראשונה היה מיליון שקל.

תוך שנה מתחילת הפרויקט פעלו כבר 10 חממות בכל רחבי ישראל, בעיקר באזורי פריפריה. בראשית הפרויקט בוצעה ההשקעה בישראל באמצעות "קרן יוזמה" ותוכנית יוזמה. תוך 3 שנים צמח הפרויקט להיקף של 28 חממות. בכל שנה נקלטו בחממות בין 80 ל-100 פרויקטים חדשים וסה"כ כ-2000 פרויקטים עד שנת 2009. בראשית שנות ה-2000 חממות רבות הופרטו, וב-2010 כל 24 החממות הטכנולוגיות הפזורות בארץ עברו מהלך של הפרטה, כשתחתיהן פעלו כ-150–200 חברות הזנק בכל זמן נתון. בנוסף אליהן פעלו 2 חממות תעשייתיות, המשקיעות במיזמים מוטי טכנולוגיה, הנדסה ועיצוב תעשייתי. ב-2009 הסתכם תקציב החממות ב-186 מיליון שקל.[1]

המודל הייחודי שפותח בישראל, המוכר לעיתים בעולם בתור "המודל הישראלי,[2] מתמקד בתמיכה בפיתוח טכנולוגיה חדשנית, בשלב שבו הסיכון גבוה, ולכן מרבית המשקיעים הפרטיים אינם מוכנים להשקיע מכספם, ולכן המדינה מוכנה לקחת במקומם את רוב הסיכון. במודל הישראלי כ-85% מכספי ההשקעה מגיעים לפרויקטים עצמם, בשונה מהמודל האמריקאי, שם חלקה העיקרי של ההשקעה מגיע לחממה עצמה לצורכי תפעול. הזיכיון לניהול חממה ניתן למספר שנים, ונקבע על ידי מכרז תחרותי המפוקח על ידי מנהלת החממות.[3]

הקריטריונים קובעים כי "על החברה הנתמכת להיות מבוססת על רעיון טכנולוגי שיש בו חדשנות ואשר מטרתו פיתוח מוצר בעל פוטנציאל שיווקי המיועד לשוק משמעותי". כמו כן ייצור המוצר המפותח ייעשה בישראל, והקניין הרוחני של הטכנולוגיה המפותחת לא יועבר לחו"ל.[4]

כל פרויקט שוהה כשנתיים בחממה ותקציבו בתקופה זו נאמד בין 2 ל-5 מיליון שקל (כ-600,000 דולר עד 1.5 מיליון דולר), כאשר המדינה מממנת כ-85% מתקציב זה, בעוד החממה מחויבת לממן את 15% הנותרים, לכל הפחות. ישנן, עם זאת, מספר חממות שמשקיעות מעבר למינימום. חלוקת האחזקות בחברה בין היזמים לחממה נקבעת במשא ומתן. השקעות נוספות בסיבובים מאוחרים יותר, פתוחות למשא ומתן עסקי חופשי.[5] את המענק מחזירה החברה כתמלוגים למדינה רק מתוך מכירותיה העתידיות (3% ממכירותיה לשנה) או אקזיט, במידה שהיא מצליחה להגיע לשלב זה.[5]

החממות הטכנולוגיות בארץ לרוב מתמקדות בתחומים שבהם יש מיעוט השקעות הון סיכון או שמדובר בחברות שזמן ההגעה שלהם לשוק גבוה, כגון תחומי מכשור רפואי, פרמצבטיקה, קלינטק, פודטק וביוטכנולוגיה.

בעבר החממות נוהלו על ידי מִנְהֶלֶת החממות הטכנולוגיות, תחת לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה. ראש מנהלת החממות מ-1990 ועד 2008 הייתה עו"ד רנה פרידור, ואחריה מונה יוסי סמולר, ו מ-2014 ועד 2021 אניה אלדן.[6] ב-2016 הפכה לשכת המדען הראשי לרשות החדשנות ומאז עברה התכנית לרשות והיא אחת מהתוכניות המרכזיות בחטיבת ההזנק ובה כ-20 חממות טכנולוגיות הפועלות בכל עת.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חממה טכנולוגית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה