חמרייה חלודת-זנב
חִמְרִיָּה חֲלוּדַת-זָנָב (שם מדעי: Cercotrichas galactotes), ציפור ממשפחת החטפיתיים המצויה באזור הים התיכון ומזרחה עד פקיסטן. כמו כן מצויות החמריות חלודות הזנב מדרום לסהרה, מסאהל ומזרחה עד סומליה, אולם לעיתים רואים בהן כמין נפרד C. minor. בישראל חולפת מצויה, מקייצת ומקננת מצויה, בעיקר בצפון ובמרכז הארץ.
 חמרייה חלודת-זנב
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | חמריה |
| מין: | חמריה חלודת-זנב |
| שם מדעי | |
 Cercotrichas galactotesטמינק, 1820 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
החמריה ניזונה מחרקים כמו זחלים, פרפרים, חיפושיות וכדומה.
חומרי הדברה שרוססו באזורי חקלאות בשנות ה-50 וה-60 הביאו להשמדת חרקים ולפגיעה באוכלוסיית החמריות, אשר ניזונה מאותם חרקים. מאוחר יותר אולצו החקלאים לעבור לשימוש בחומרי הדברה שלא פוגעים בחמריות, וכך אוכלוסייתן התאוששה.[דרוש מקור]
דגירה עריכה
הזכר בוחר מקום מתאים לבניית הקן וקובע את שטח הנחלה שלו ושל בת זוגו. הנקבה נושאת בעיקר העמל של בניית הקן בו היא תדגור. כאשר היא בונה את הקן הזכר מגן עליה ועף משיח לשיח.
הנקבה בונה את הקן במקום מסתור נמוך, בהתפצלות של גזע, בין ענפי שיח, וגם בעשב צפוף וגבוה. חומרי הבניה העיקריים של הקן הם קש, עשבים, עלים, זרדים דקים, פיסות בד ועוד. בשלבי הבניה האחרונים של הקן, יוצאת החמריה ומחפשת נשל של נחשים ומשלבת את הנשל בדופן הקן. זו היא תופעה כמעט בלעדית בקרב הציפורים.
הנקבה מטילה עד כחמש ביצים (ראו תטולה), ורק היא דוגרת עליהן. בעת הדגירה הזכר מאכיל אותה בחרקים. לרוב הגוזלים בוקעים תוך כשבועיים של דגירה. עם בקיעתם הגוזלים ערומים ועיוורים. הנקבה והזכר מאכילים אותם בחרקים, ובגיל שבועיים עד שלושה שבועות הם פורחים מהקן ונעשים עצמאיים.
קישורים חיצוניים עריכה
- חמרייה חלודת-זנב, באתר ITIS (באנגלית)
- חמרייה חלודת-זנב, באתר NCBI (באנגלית)
- חמרייה חלודת-זנב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חמרייה חלודת-זנב, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ חמרייה חלודת-זנב באתר הרשימה האדומה של IUCN
