חמר גמל

בהלכות עירובין, חַמָּר־גַּמָּל הוא מצב שבו אדם מסופק לאיזה מבין שני תחומי שבת הוא משויך, ולכן הוא יכול לשהות רק בחיתוך שביניהם, כלומר בתחום המשותף לשניהם.

מקור השם הוא במשל על אדם שהוא גם חמר (מנהיג חמורים) וגם גמל (מנהיג גמלים); מכיוון שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, האדם מוגבל על ידי שני הכוחות שפועלים עליו[1]. הסבר אחר לביטוי הוא בשוני שבין מוליך החמורים ההולך לאחריהם, לבין מוליך הגמלים ההולך לפניהם, שוני המונע מאדם להיות חמר וגמל בעת אחת[2]. בהשאלה משמש ביטוי זה לציון אדם המוגבל על ידי שני כוחות סותרים.

רקעעריכה

על פי ההלכה, אדם רשאי ללכת בשבת עד 2,000 אמה לכל כיוון מחוץ לתחום המקום המיושב בו שהה בעת כניסת השבת, תחום זה נקרא תחום שבת. כברירת מחדל מקום שביתתו של אדם ונקודת המרכז של תחום השבת היא במקום היישוב בו הוא מתגורר או שובת. אם הוא מעוניין ללכת למרחק של יותר מ-2,000 אמה בשבת, ניתן להניח עירוב תחומין (שנעשה על ידי הנחת מזון בשיעור של שתי סעודות) שישנה את מקום השביתה של האדם מנקודת ברירת המחדל, וממנו תהיה מותרת הליכה לכל כיוון למרחק של 2,000 אמה. אולם ייתכן ובמקרי ספק לגבי מקום השביתה או אופן הנחת עירוב התחומין, יוטל על האדם להניח מספק כי שני מקומות השביתה תקפים, ועל כן לאדם יהיה מותר ללכת רק בתחום המשותף לשניהם, ובמקרה זה הוא מכונה 'חמר גמל'.

דוגמאותעריכה

  • במקרה שהמזון שהונח לצורך עירוב התחומין נאכל או נפסל בצורות אחרות לפני כניסת שבת, העירוב בטל. במקרה שהוא נאכל או נפסל בתוך השבת, העירוב נחשב כקיים, היות שהשעה הקובעת לתחולתו היא שעת כניסת שבת. במקרה של ספק בקיום העירוב בעת כניסת השבת, לדעת רבי מאיר ורבי יהודה האדם הוא חמר גמל. לדעת תנאים אחרים, לעומת זאת, העירוב כשר[3].
  • אדם שיצא מעירו כדי להניח עירוב במרחק 2,000 אמה ממנה עבור כל אנשי העיר, ולבסוף חזר ולא הניח שם את עירוב – לדעת רבי יהודה אותו אדם מותר ללכת 4,000 אמה לאותו כיוון (לפי עקרון שיש תוקף לעירוב תחומין שנעשה על ידי הליכה למקום המבוקש). לדעת החולקת (דעת רבי מאיר), האדם מוגדר כחמר גמל בשל הספק לאיזה מן התחומים הוא שייך[4].
  • עירוב שנאכל ביום הראשון של יום טוב כאשר ישנו גם יום טוב שני של גלויות למחרת: לדעת רבי מאיר העירוב אינו תקף כלל ביום השני, ולדעת רבי יהודה האדם הוא חמר גמל, משום שספק האם שני הימים מוגדרים כחג אחד או כשני חגים נפרדים[5].
  • מי שקבע בתחילת השנה שני עירובים, בשני צדדים מנוגדים, ואמר שבכל שבת יחליט איזה עירוב יהיה תקף עבורו לאותה שבת, אם שכח ולא קבע לפני שבת מסוימת איזה עירוב יהיה תקף עבורו לאותה שבת – שני העירובים תקפים עבורו והוא חמר גמל[6].
  • מי שהיה הולך בדרך וקבע מקום עירוב תחת אילן מסוים, אך לא פירט את המקום המדויק תחת האילן – לדעת רב אין לו כלל מקום שביתה, ואסור לו לזוז ממקומו יותר מד' אמות; לדעת שמואל – כל שטחו של האילן נעשה חמר גמל[7].
  • לדעת התלמוד הירושלמי, במקרה מסוים שעירב בספק מעשר שני, העירוב בספק והאדם המניחו הופך להיות חמר גמל[8].

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה