פתיחת התפריט הראשי

חן מלך מרחביה

חוקר ומחנך ישראלי
חן מלך מרחביה

ד"ר חֵן מֶלֶךְ מֶרְחַבְיָה (1910י"ג בתמוז תשס"ג, 13 ביולי 2003) היה מחנך, הוגה דעות, מסאי, מתרגם, עורך ספרותי, חוקר ההגות היהודית בימי הביניים והיסטוריון התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת הנוער בית"ר. נודע גם בשמותיו הספרותיים: ח' מ' בן-ירוחם, ח' בן-ירוחם, מ. אוסטאו, מ' חן, ט' לביא וב. ביאלי. בעל הפרס ע"ש ילין של עיריית ירושלים.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

חן מלך מרחביה נולד לשפרה וירוחם פישל הֶלֶר,[1] בביאליסטוק (אז באימפריה הרוסית, כיום בפולין). בילדותו ובנעוריו למד מרחביה, במסגרות חינוך יהודיות מסורתיות: עברית, הלכה ותנ"ך. ובשנת 1928 סיים בהצטיינות את לימודיו בגימנסיה העברית בעיר הולדתו. אביו היה סופר וחבר באגודת "חובבי ציון" ומשוחריה של הציונות המדינית מיסודו של בנימין זאב הרצל, ובערוב ימיו שוחר התנועה הרוויזיוניסטית.[2] חן מלך ואחותו טוֹבָה, הצטרפו לתנועת הנוער בית"ר בביאליסטוק. חן מלך מרחביה היה ממעריציו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי.[3]

בשנת 1930, עלה לארץ ישראל. ונשא את גוטה, ציירת (נפטרה בשנת 1999). גם הוריו ואחותו טובה, עלו לארץ ישראל. טובה נשאה לדוד גולדצוויג. והמשפחות התגוררו בשכונת רחביה. עבד לפרנסתו שלושים ושתיים שנים כמזכיר הגימנסיה העברית רחביה,[4] ולימים ערך ספר היובל שלה, שראה אור בשנת 1962.

בראשית שנות השלושים, הצטרף אל "ברית הבריונים", אשר הקים הוגה הדעות והפובליציסט ד"ר אב"א אחימאיר ולצדו המשורר אורי צבי גרינברג.[5] מרחביה היה חבר בהנהלה הארצית של פלוגות הגיוס שהקימה תנועת בית"ר בארץ ישראל, וניהל בהן בהתנדבות פעולות תרבות והסברה.[6] לאחר הפילוג הראשון באצ"ל היה בין הפועלים לאיחודו והקמתו מחדש, באפריל 1937. בין חבריו הקרובים אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אנשי בית"ר יוסף כצנלסון ויצחק ז'רז'בסקי, מראשי מפעל ההעפלה "אף-על-פי". ותיאר את דמותו של כצנלסון והשפעתו על בני דורו בימיו האחרונים בוורשה, בירת פולין, הכבושה בידי צבאות גרמניה הנאצית, בינואר 1940, כשהוא נתון כל כולו במערכה נואשת על הצלת יהודים, ובו זמנית במאבק נואש עם מחלתו: "חן היה נסוך עליו, קצב אמרה כל אישיותו, נכונות הייתה כל הכרתו".[7]

בתקופת הסזון, ב-11 בינואר 1945, בשעות הבוקר הגיעו שלושה בני אדם לבושים במדי המשטרה הבריטית, אל ביתו. הם ערכו חיפוש והפכו את כל חפצי הבית, אולם לא מצאו דבר.[8]

מאז בואו לירושלים, למד באוניברסיטה העברית היסטוריה, ספרות עברית וסוציולוגיה, ונושא התמחותו לתואר שני היה ימי הביניים. כמו כן, למד בשיעורי המשפט של ממשלת המנדט. בשנת 1965, לאחר שהגיש לסנט האוניברסיטה עבודת הדוקטור, הוענק לו תואר ד"ר.

אחיינו חנן גולדצוויג ("חנני"), בנם של אחותו טובה ואִישהּ דוד, נהרג ב-28 באפריל 1968, כאשר פיקד על יחידת סיור של צה"ל בבקעת הירדן. חן מלך מרחביה התאבל על אחיינו, וכתב עליו דברי זיכרון בפרסומים אחדים.

מרחביה חי רוב ימיו בצנעה סגפנית. תשומת לבו ומעייניו היו נתונים להגות יהודית קדומה ולמחשבה מדינית מודרנית, למחקר ספרותי והיסטורי ולתיעוד מסודר ושיטתי של מקורות מעצבים בתולדות עם ישראל.

פועלו ההגותי והמחקריעריכה

חן מלך מרחביה היה איש אשכולות, עסק בשלל תחומי מדעי היהדות ויצר חיבורים במנעד סוגות. הוא פעל בתחום ההגות של הלאומית היהודית בעת החדשה, הכתיבה והמחקר הספרותי וההיסטורי של תולדות היהודים בימי הביניים. הוא נודע כפולמוסן שנון וחריף. פרסם רשימות, מאמרים, מחקרים וספרים בנושאי התעניינותו והתמחותו. כמו כן, עסק בעריכת כתבי עת ובתרגום.

בצעירותו בהיותו פעיל התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר, פעל לבירור עקרונות ההגות הציונית ותנועת ז'בוטינסקי. בשנת 1929, הוא עיבד עם חבריו, חניכי תנועת בית"ר ומדריכיה, הצעות לתקנון שלה.[9] במסגרת בית"ר, הוציא לאור בביאליסטוק בשנת 1930, חיבור על רעיונות בית"ר בנושאי חלוציות, עלייה והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, בשם: לקראת המדינה, לשאלות החלוציות והבניין.

פועלו בחקר ההגות הציונות והנחלתה גבר במשך השנים. ספרי התעודות שהתקין נועדו ונערכו הן לעיון מעמיק של חוקרים ותלמידים, והן להנחלת רעיונות הלאומיות היהודית והציונות. וזאת, באמצעות הצגת שלל תעודות, שנבחרו בקפידה, והובאו על פי הרצף ההיסטורי-כרונולוגי. שורטטה בהם התפתחות מודרגת של אירועים היסטוריים, ותגובות מנהיגים והציבוריות העולמית והיהודית, כאשר כל תעודה מייצגת הלך רוח או היבט חשוב במחשבה המדינית, הכללית והיהודית, שבדיעבד היוו תהליכים מעצבים לקראת הקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל במאה ה-20.

השילוב בין המחקר ההיסטורי המדעי המוקפד לבין הנחלה של עקרונות וערכים לאומיים יהודיים וציוניים, איפין את עבודותיו. כך למשל, בהקדמה לספרו הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, כתב דוד בן-גוריון: "כל המעיין באוסף התעודות המדיניות, המוגש עתה בפעם הראשונה לקורא העברי (וגם בלשונות לועזיות לא היה לנו עד עכשיו אוסף מלא כזה) יעמוד על ההבדל רב-המשמעות מבחינה פוליטית והיסטורית, שיש בין שתי ההכרזות האנגליות הסותרות זו את זו – הצהרת באלפור והספר הלבן של מאקדונלד".[10] ומרחביה עצמו העיד בהקדמה לספרו קולות קוראים לציון: "קובץ זה הוא ספר קריאה ועיון, ואף ספר לימוד, שנועד לרבים, ובייחוד לדור הצעיר בארץ ובגולה, וביתר ייחוד למורים ולמדריכים ולסטודנטים. פרקי דבריו מגובשים על הרוב, מסקרנים ומזמינים לקריאה רצופה. שפעי נימוקים וניסוחים שלהם מייצגים את חוטי הכבל הרוחני המושך את העם לציון ברציפות לאורך ההיסטוריה הלאומית של עם ישראל. כמה וכמה נימוקים וניסוחים הנחשבים כביכול חדשים יתגלו לקורא כרעיונות מוגדרים מלפני דורות".[11]

הוא נחשב למלומד ומומחה בהגות היהודית של ימי הביניים. עבודת הדוקטור שלו שכותרתה: כתב-היד 'אכסטראקציונס דה תלמוד' : מקור פולמוס נגד תורת היהדות בימי-הביניים, עסקה באנטישמיות בימי הביניים, שכללה חקירה, חיפוש והשמדה של כתבי יד ומקורות יהודים, בעברית וארמית, כגון התלמוד, על ידי הכנסייה הנוצרית.[12] הוא פרסם את מחקריו בכתבי עת מדעיים של האוניברסיטה העברית, בהם תרביץ, קריית ספר ושלם בהוצאת יד בן צבי. עבד בצוותא חדא עם עמיתיו מלומדים בעלי שם, חלקם אנשי סגל האוניברסיטה העברית בירושלים, בהם: גצל קרסל, פרופ' חיים שירמן, פרופ' גרשם שלום, פרופ' (לימים) יוסף דן, ד"ר יהודה רוזנטל, ד"ר צמח צמריון, אברהם הטל, פרופ' צבי ויסלבסקי ופרופ' ישראל היילפרין.[13] והתמנה לחבר את הערך על "ספר הרזים" באנציקלופדיה לקבלה שהכינו גרשם שלום, מאיר בניהו, אפרים גוטליב ואחרים.[14] תנועת בית"ר זכתה למחקר יסודי ופרטני על תולדותיה בידי חן מלך מרחביה. הוא נרתם למלאכת המחקר והכתיבה בלהט, בהתלהבות ובמסירות, על פי יוסי אחימאיר: "כל מלאכה אחרת הושמה הצידה, כולו קודש לספר את האפופיאה של בית"ר ברוחב היריעה ובמלוא הדיוק ההיסטורי".[15] הוא חיבר וערך את ספר בית"ר, שממנו ראו אור חלקים א-ב, בשלושה כרכים.[16] להוצאת הספר קדמו התארגנות ציבורית רבת אישים, גיוס משאבים מתורמים ותמיכה בהמצאת מקורות ותמונות מחניכי בית"ר ובוגריה ברחבי העולם. בין השאר, השתתפו בהתארגנות הציבורית שקדמה להוצאת הספר: מנחם בגין, משה ארנס, משה גולד, ד"ר גורבי בן-יוסף, אליהו גלעזר, אריה דיסנצ'יק, ערי ז'בוטינסקי, פרופ' אוטו זיידמן, משה יזרעאלי, יצחק ילין, מרדכי כ"ץ, חיים לזר, אהרן צבי פרופס, אייזיק רמבה, דוד ניב, יוסף פעמוני, אליעזר שוסטק ורבים אחרים. מרחביה שקד על ספר בית"ר שנים רבות, ושזר בו ראיונות רבים עם חניכי התנועה ומפקדיה, ושיחות עם היסטוריונים של התנועה הרוויזיוניסטית, יחד עם מסמכים ותעודות ומחקרים, שנגנזו בארכיונים וספריות. בין השאר, נעזר בחומרים שמצא בארכיון הציוני, בארכיון וספריית הספרייה הלאומית בירושלים ובארכיון וספריית מכון ז'בוטינסקי בתל אביב. בהקדמתו לספר כתב מעין התנצלות שלכאורה: "אין ספר זה בא לשמש ספר תולדותיו של ז'בוטינסקי, ההוגה, הלוחם, המורה והמנהיג; אף לא תולדותיהם של הגדודים העבריים – תחילת ההתגבשות של המלחמה למען המדינה; אף לא תולדותיהן של תנועת הציונים הרביזיוניסטים ושל ההסתדרות הציונית החדשה – נושאי הרעיון הממלכתי בישראל; אף לא של הארגון הצבאי הלאומי (ושל הלח"י) – הכוח הלוחם לתקומתה של המדינה. בספר זה נזכרו לא מעט דברים מכל אלה, שהרי אחוזה ודבוקה תנועת בית"ר במערכה המדינית רבת-הרעיונות ועתירת-התעוזה של ראש בית"ר ובמערכות הצבאיות שניהלו חבריה בשורות האצ"ל והלח"י, הבריגאדה וצה"ל, אלא שעיקר עניינו של הספר שלפנינו לעמוד קודם כל על דרכה של בית"ר כהסתדרות נוער, כהסתדרות חינוכית וכהסתדרות חלוצית".[17] ומתוך ההתנצלות מצטיירת מעורבותה של תנועת בית"ר, מנהיגיה וחניכיה, בתולדות כוח המגן העברי במאה ה-20.

יחד עם חיים עמנואל קוליץ ערך את הקובץ שלילה לשמה, כלפי ישעיהו לייבוביץ שראה אור בשנת 1983, ובו ביקורת נוקבת על עמדותיו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ בסוגיות פוליטיות חשובות שעמדו על סדר יומה של מדינת ישראל. על ספרו המקיף מערכות החינוך בישראל, הוענק לו פרס ע"ש ילין של עיריית ירושלים.

שנים רבות עסק במחקר היסטורי, תיעוד והנצחת קהילת ביאליסטוק שבה נולד, אשר הוכחדה על ידי גרמניה הנאצית בתקופת השואה. הוא ייסד וארגן את "אוסף ביאליסטוק" בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. והקים את "מכון מרחביה למחקר היסטורי", במסגרתו הוציא לאור כמה ממחקריו.[18]

מרחביה השאיר עיזבון ספרותי גדול, הכולל הגות, תעודות ומחקרים, בתולדות עם ישראל והתנועה הציונית, רובם בספרייה הלאומית בירושלים,[19] ב"ארכיון חן מלך מרחביה", בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב, ובבית אבא, ארכיון אב"א אחימאיר, ברמת גן.

מפרסומיועריכה

ספרים ומאמרים מפרי עטועריכה

  • לקראת המדינה! לשאלות החלוציות והבניין, ביאליסטוק: תנועת בית"ר, תר"ץ 1930
  • (עם טוביה ויטקובסקי), משמר הירדן (הוספה להירדן): ברית טרומפלדור, ירושלים: נציבות בית"ר בארץ ישראל, תרצ"ד 1934
  • (ח' בן ירוחם), מדינה? - לא, יותר מזה! : המאקסימאליזם של בן-גוריון, ירושלים : דפוס רוהלד, תרצ"ז 1937
  • (מ' אוסטאו), מתסביכי המלחמה ומבעיות השלום, ירושלים: הוצאת אחיאסף, תש"א 1941
  • (ח' בן ירוחם), העם והמעמד, לבקורת דרכי השמאל, תל אביב: הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הלאומית בעזרתה של קרן תל חי בארץ ישראל, תש"ב 1942
  • (ח' בן ירוחם), בנים גדלה הציונות, כלפי השומר הצעיר ותנועות השעטנז, ירושלים: קרן תל חי בארץ ישראל מטעם מחלקת ההסברה על ידי הצ"ח, תש"ב 1942
  • עם ומולדת : אוצר תעודות בענייני האזרחות העברית, הציונות והישוב, ירושלים: הוצאת הלוי, תש"ט 1949
  • מערכות החינוך בישראל: בחינה ממלכתית של בעיות החינוך, ארגונו ומעמדו, הישגיו וצרכיו, ירושלים, הוצאת אחיאסף, תשי"ז 1957
  • (עם יהודה רוזנטאל), מלחמות השם, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשכ"ג 1963
  • כתב-היד 'אכסטראקציונס דה תלמוד': מקור פולמוס נגד תורת היהדות בימי-הביניים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1965
  • התרגומים הלאטיניים בשולי התלמוד: כ"י פירנצי וכ"י פריז 16558, קריית ספר, מ"א, תשכ"ו 1966, עמ' 545-556
  • עוד לשאלת רש"י לפרק "חלק", תרביץ, ל"ה, תשכ"ו 1966, עמ' 294-278
  • שתי מובאות מן המדרש הנעלם בכתב יד לאטיני, קריית ספר, מ"ג, תשכ"ח 1968, עמ' 568-560
  • (עם יוסף דן), ספר הרזים מהדורת מרגליות, תרביץ, ל"ז, תשכ"ח, עמ' 214-208
  • התלמוד בראי הנצרות: היחס לספרות ישראל שלאחר המקרא בעולם הנוצרי בימי הביניים (500 – 1248), ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק, תשל"א 1970[20]
  • ה"שמתא" בספרות הפולמוס הנוצרית בימי הביניים, תרביץ, מ"א, תשל"ב 1972, עמ' 115-95
  • לזמנו של החיבור 'מלחמת מצווה', תרביץ, מ"ה, תשל"ו 1976, עמ' 302-296
  • על נוסחאותיו העבריות של ספר "פוגיו פידיאי" בכ"י סט. ז'נבייב, קריית ספר, נ"א, תשל"ו 1976, עמ' 283-288
  • כלום העליל ניקולאס דונין את עלילת הדם?, תרביץ, מ"ט, תש"ם 1980, עמ' 121-111
  • (ח' בן-ירוחם), ספר בית"ר, קורות ומקורות, א-ג, ירושלים ותל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, תשכ"ט-תשל"ג 1973-1969
  • (ח' בן-ירוחם), העלילה הגדולה, לפני רצח ארלוזורוב ולאחריו, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשמ"ב 1982
  • רבי יוחנן בן זכאי : מה היה ומה לא היה, ירושלים, מכון מרחביה, תשמ"ב 1982
  • "כל נדרי" - בן בעיה לחידה, ספר יובל לכבוד מורנו הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ’יק כרך א-ב, (עורכים: שאול ישראלי, נחום לאם, יצחק רפאל), ירושלים: מוסד הרב קוק; ניו-יורק: ישיבה-אוניברסיטה, תשמ"ד ‬1984
  • למעורבותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביישוב ארץ-ישראל, שלם, כרך ד, תשמ"ד 1984, עמ' 555-564

ספרים שערךעריכה

  • הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, (הקדמה: דוד בן-גוריון), ירושלים: הוצאת אחיאסף, תש"ד 1944
  • חירות ומשטר: אדם - עם - מדינה - מעמד, אוצר תעודות היסטוריות ופוליטיות, (הקדמה: חיים יהודה רות), ירושלים: הוצאת גורן, תש"ו 1946
  • ספר היובל (של הגימנסיה העברית בירושלים): תרס"ט-תשי"ט, ירושלים : הוצאת אגודת שוחרי הגימנסיה העברית בירושלים, תשכ"ב 1962
  • (עם חיים שכטר), אוצר הניבים האנגליים, ירושלים, הוצאת עבר, תש"ח 1948
  • "ציונים" מקרב הבריטים באמצע המאה התשע-עשרה, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 7, תולדות עם ישראל באירופה, תשל"ז 1977, עמ' 210-185.
  • קולות קוראים לציון, (לזכר יונתן נתניהו, גיבור מבצע יונתן – ה' בתמוז תשל"ו, 3 ביולי 1976), ירושלים: מרכז זלמן שזר, החברה ההיסטורית הישראלית, 1977
  • (ח' בן ירוחם, עם חיים עמנואל קוליץ), שלילה לשמה כלפי ישעיהו ליבוביץ : קובץ עיונים ורשימות, ירושלים: הוצאת אל השורשים, תשמ"ג 1983

ספרים שתרגםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שם המשפחה עוּברת ל-מרחביה על ידי ירוחם פישל ובנו חן מלך.
  2. ^ ראו: ארכיונו של ירוחם פישל הלר-מרחביה הכולל: "מאמרים, חבורים והתכתבות על לוח השנה, חומרים שונים על ביאליסטוק, על הבמה העברית בביאליסטוק, על החינוך העברי, אצ"ל ולח"י, ירושלים 1948", בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים. הופקד בשנת 1970, על ידי בנו חן מלך מרחביה.
  3. ^ מרחביה התכתב עם ז'בוטינסקי, ראו: איגרתו של זאב ז'בוטינסקי אל חן מלך מרחביה, איגרת 935, (7 באוגוסט 1930), תיק א 1 – 2 / 20 / 2, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
  4. ^ דבריו באירועי גימנסיה רחביה, ראו למשל: ארכיון אפרים אלימלך אורבך, תיק ARC. 4* 1873 01 40, בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים.
  5. ^ ראו: אגרותיו אל אב"א אחימאיר, בארכיון בית אבא ברמת גן.
  6. ^ ראו: משה שטיין, ביום שירות, לתולדות פלוגות הגיוס של בית"ר, (עורכים: יוסף כרוסט, יוסף קיסטר), תל אביב: הוצאת הוועד לבוגרי פלוגות הגיוס לבית"ר בישראל והמכללה לחינוך לאומי ע"ש אריה בן-אליעזר, 1986, עמ' 334-324.
  7. ^ חן מלך מרחביה, על דמותו של 'שר ההעפלה הבית"רי', המשקיף, 2 בפברואר 1940. פורסם שנית בקובץ בעריכת יוסי אחימאיר: "הנסיך השחור" – יוסף כצנלסון והתנועה הלאומית בשנות השלושים, תל אביב: הוצאת מכון ז'בוטינסקי, תשמ"ג 1983, עמ' 54.
  8. ^ ראו: יהודה לפידות, הסזון ציד אחים: חיפוש בביתו של חן מלך מרחביה, באתר דעת.
  9. ^ ראו: חן מלך מרחביה וזאב שם טוב, הצעה לתקנון בית"ר, תיק פ 153 – 3 / 1, בארכיון חן מלך מרחביה, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
  10. ^ דוד בן-גוריון, הקדמה, הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, (עורך: ח' מרחביה), ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1943, עמ' ט.
  11. ^ ראו: ח' מרחביה, מבוא (תשל"ז 1977), קולות קוראים לציון, ירושלים: מרכז שזר, תשמ"א 1981, עמ' 22.
  12. ^ וראו למשל על תרומתו: יוסף עדיחי כהן, צעד אחד יותר מידי, מגזין סגולה
  13. ^ ראו: ח' מרחביה, מבוא, קולות קוראים לציון, ירושלים: מרכז שזר, תשמ"א 1981, עמ' 22. "ארכיון ישראל הלפרין", תת-סדרה 4.2, ו"ארכיון צבי ויסלבסקי", שניהם בספרייה הלאומית בירושלים.
  14. ^ ראו: גרשם שלום ואחרים (עורכים), אנציקלופדיה לקבלה: ערכים בקבלה שלא נדפסו באנציקלופדיה יודאיקה, או לפני שנערכו ותורגמו לאנגלית, תיק R 608, אוסף גרשם שלום, הספרייה הלאומית בירושלים.
  15. ^ יוסי אחימאיר, בשם הציונות ולמען הציונות, האומה, 153, סתיו תשס"ד – 2003, עמ' 64 – 70.
  16. ^ חן מלך מרחביה, ספר בית"ר, קורות ומקורות, כרך א: מן העם (1923 – 1933), כרך ב: (חלק ראשון): אל העם (1933 – 1935), (חלק שני): אל העם (1935 – 1938), ירושלים – תל אביב: בהוצאת הוועד להוצאת ספר בית"ר, תשכ"ט – תשל"ו (1969 – 1976). כרך ג: עם העם (1939 – 1948), לא ראה לאור.
  17. ^ חן מלך מרחביה, ספר בית"ר, הקדמה, כרך א: מן העם (1923 – 1933), תל אביב וירושלים: בהוצאת הוועד להוצאת ספר בית"ר, תשכ"ט 1969, עמ' 17.
  18. ^ חיבוריו שראו אור במסגרת "מכון מרחביה" ואחרים, ראו: אוסף תדפיסים (מעזבונו), באתר הספרייה הלאומית בירושלים.
  19. ^ ראו: ארכיונו באֹסֶף חן מלך מרחביה, מחלקת ארכיונים ואוספים, תיק ARC. 4* 1812.
  20. ^ ראו מאמר ביקורת על הספר מאת: יהודה רוזנטל, [על] חן-מלך מרחביה, "התלמוד בראי הנצרות; היחס לספרות ישראל שלאחר המקרא בעולם הנוצרי בימי הביניים 500-1248", ‬קריית ספר, מ"ז, תשל"ב 1972, עמ' 31-28.