חנה אזולאי-הספרי

שחקנית ישראלית

חנה אזולאי-הספרי (נולדה ב-29 ביוני 1960) היא שחקנית, תסריטאית, מחזאית ובמאית קולנוע ישראלית, זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר ופרס תור הזהב לשנת 2018.

חנה אזולאי-הספרי
חנה אזולאי-הספרי, 2019
חנה אזולאי-הספרי, 2019
לידה 29 ביוני 1960 (בת 63)
ישראלישראל באר שבע, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1978
עיסוק שחקנית
מחזאית
תסריטאית
במאית
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג שמואל הספרי
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אזולאי-הספרי נולדה בשכונה ד' בבאר שבע בשם חנה אזולאי להורים עולים ממרוקו. בנעוריה עברה לגור בפנימייה ולמדה בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר בירושלים. לאחר שהפכה לשחקנית תועדה (יחד עם אחרות) בסרט "מחוננות" ובו חזרה לאותה תקופה בחייה בביקורת. בצבא שירתה בתיאטרון צה"ל. לאחר שירותה הצבאי למדה משחק לתואר ראשון בחוג לתיאטרון ובחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב[1].

בתיאטרון עריכה

אזולאי-הספרי הייתה ממקימי "קבוצת התיאטרון הפשוט", שבה הופיעה בהצגות רבות ובהן בהצגה "תשמ"ד", שזכתה במקום ראשון בפסטיבל עכו, ועל משחקה קיבלה אף את פרס "השחקנית הטובה ביותר" 1983[2].

שיחקה בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון חיפה, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון בית ליסין וגילמה תפקידים רבים ומרכזיים. עלמה ב"תשמ"ד" (שמואל הספרי), ג'ולי ב"שקרים" (יו וויטמור), אמליה ב"בית ברנרדה אלבה" (לורקה)[3], מרי והודא ב"חצוצרה בוואדי" (עיבוד של שמואל הספרי לספרו של סמי מיכאל)[4], תפקידים שונים ב"הזמן הצהוב" (עיבוד לספרו של דויד גרוסמן), תפקידים שונים ב"המלך" (שמואל הספרי), פוק ב"חלום ליל קיץ" (שייקספיר)[5], מירנדה ב"הסערה" (שיקספיר), שולמית ב"נתניה" (מאת שמואל הספרי), רחל ב"ולנטינו" (רמי דנון ואמנון לוי)[6].

כתבה את המחזות: "בטולות שידוך" שהוצג בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון "The Red Lion" בלונדון; את "סליחות" שהוצג בבית ליסין ב-2001 ושוב ב-2015[7], בתיאטרון העברי ובתיאטרון "נוטארה" (NOTTARAׂ) בבוקרשט, רומניה, ובתיאטרון סאטו מארה ברומניה. ואת "מימונה" שהוצג אף הוא בתיאטרון בית ליסין[8]. אזולאי-הספרי כתבה ושיחקה במחזה "דינה"[9] לראשונה בתיאטרון הישראלי The Israeli Theater בבוסטון ועלה בתיאטרון דימונה ב-2019.

בקולנוע עריכה

שיחקה בסרטים ישראלים רבים, בהם: "זעם ותהילה" (דפנה)[10], "נאדיה" (בתפקיד נאדיה)[11], "כביש ללא מוצא" (בתפקיד אילנה), "המחצבה" (בתפקיד אסתר), "בנות" (בתפקיד שולי חזן)[12], "שחור" (בתפקיד חלי), "חולה אהבה בשיכון ג'" (בתפקיד לבנה), "שושלת שוורץ" (בתפקיד רונית), "שבעה" (בתפקיד סימונה), ובסרטים האמריקאים "מחץ הדלתא-3"[13], "מגן אנושי"[14] ו"אהבה אסורה"[15].

כתבה את התסריט האוטוביוגרפי לסרט "שחור". כתבה, ביימה, הפיקה ושיחקה בסרט "אנשים כתומים" שעלה לאקרנים ב-2014[16].

בטלוויזיה עריכה

שיחקה בסדרות טלוויזיה רבות ובהן "אסתי המכוערת" (בתפקיד מיכל קצב), "אהבה מדרגה ראשונה" (בתפקיד נאוה עבאדי), "צמות" ו"הבורר" (בתפקיד גילה אסולין), "פולישוק" (בתפקיד סולי ברזל הרל"שית) וכן במספר סדרות טלוויזיה גרמניות. כמו כן, שיחקה בתפקיד מרכזי בעונה השנייה של הסדרה "כפולים".

יצרה והנחתה את הסדרות הדוקומנטריות "הפועלות" ו"אימפריה קטנה שלי", על העצמת נשים באמצעות יזמות עסקית. כמו כן, כתבה את התסריט של מספר פרקים בסדרת הטלוויזיה "מעורב ירושלמי".

משנה חברתית עריכה

 
חנה אזולאי-הספרי ויוני המנחם בסרט "מבעד לעיניים"

אזולאי-הספרי היא יוצרת פמיניסטית מזרחית. הדמויות אותן היא משחקת, יוצרת ומציגה בסרטיה הקולנועיים והתיעודיים, מעלות סוגיות הנוגעות במגדר, זהות ומעמד בחברה הישראלית. סרטיה "שחור" ו"אנשים כתומים", וסרטי תעודה אותם היא מנחה ומובילה, כגון הסדרות "הפועלות" ו"אימפריה קטנה שלי" בה מככבות נשים מהפריפריה, מעלים לסדר היום הציבורי סוגיות של צדק חברתי. בחודש מרץ 2015 הציגה קטעים מסרטה "אנשים כתומים" בוועידה הבינלאומית למעמד האישה באו"ם ונשאה נאום בגנות התופעה של נישואי ילדות בעולם.

מכהנת כיו"ר המועצה הציבורית "בית רות" לנערות בסיכון.

נמנית בין מייסדי מפלגת גשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס[17].

חיים אישיים עריכה

אזולאי-הספרי מתגוררת כיום ביפו, נשואה לבמאי והמחזאי שמואל הספרי ולהם שלושה ילדים[1]. בנה הבכור אריה הוא שחקן ומוזיקאי[18][19][20], בנה הצעיר, אבשלום גם הוא מוזיקאי וחבר יחד עם אריה בצמד המוזיקלי WC[21].

פרסים עריכה

  • פרס השחקנית הראשית של האקדמיה לקולנוע (פרס אופיר) בשנת 1987 (עבור תפקידה בסרט "נאדיה").
  • פרס השחקנית הראשית של האקדמיה לקולנוע (פרס אופיר) בשנת 1995 (עבור חולה אהבה בשיכון ג').
  • סרטה "שחוּר" זכה בפרס האקדמיה הישראלית כסרט השנה לשנת 1994.
  • צל"ש בפסטיבל ברלין 1995 לסרט "שחוּר".
  • פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל "טרויה" שנערך בפורטוגל בשנת 1995 לסרט "שחור".
  • פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2008 על תפקידה בסרט "שבעה" בבימוי שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ.
  • פרס תא המבקרים לשנת 2008 על תפקידה בסרט שבעה.
  • פרס "חבר השופטות" בפסטיבל הנשים ברחובות 2013 על סרטה "אנשים כתומים"
  • פרס "תור הזהב" בקטגוריית קולנוע וטלוויזיה באשדוד 2018[22].
  • תואר של כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה, 10 במאי 2018.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חנה אזולאי-הספרי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 המחזאי ואשת הבמאי, מעריב, 28 בדצמבר 1988
  2. ^ מירי פז, שמות מוכרים בפסטיבל לתיאטרון אחר, דבר, 21 בספטמבר 1982
    התיאטרון הפשוט מציג בשבוע פסח במוזיאון ישראל, דבר, 30 במרץ 1983
  3. ^ רחלה זנדבנק, יצרים - בית ברנרדה אלבה, כותרת ראשית, 15 ביוני 1988
  4. ^ אורי שמיר,אהבה בוואדי ניסנס הצגה ראשונה, חדשות, 4 בדצמבר 1988
  5. ^ רפי אילן, מתי בינינו אין שום חיץ? בחלום. חלום ליל קיץ, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001
  6. ^ יעל געתון, עכבר העיר, ולנטינו: זאב רווח חוזר לתיאטרון, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
    טל פרי, ‏משפחה חורגת, באתר גלובס, 31 בינואר 2010
  7. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ, זה טוב? זה רע? זה אותנטי, באתר הארץ, 5 באפריל 2001
    רון שוורץ, ‏רבע אחיות, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2015
      רוויטל מדר, לצפות בהצגה "סליחות" דרך השיח המזרחי החדש, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2015
      מיכאל הנדלזלץ, "סליחות": ארבע אחיות מחפשות אמא, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2015
  8. ^ מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון: עצבים במופלטה, "מימונה" בבית לסין, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2011
  9. ^   ננו שבתאי, "דינה": חבל שהתיאטראות הגדולים לא רצו את ההצגה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2019
  10. ^ רחל נאמן, משורה ישחרר רק המוות, כותרת ראשית, 21 בנובמבר 1984
  11. ^ עירית שמגר, שני קווים מקבלים יפגשו, מעריב, 9 במאי 1986
  12. ^ מאיר שניצר, מסביב למקלחת הבנות, חדשות, 13 ביוני 1985
  13. ^ רון פודכלניק, מחץ הדלתא. גם הבנים רוצים, מעריב, 18 ביולי 1990
  14. ^ ג. עיטור, אזולאי תהיה העיראקית, חדשות, 27 בנובמבר 1990
  15. ^ ג. עיטור, אהבה אסורה בניו יורק, חדשות, 19 באפריל 1990
  16. ^ ביקורות:
    סמי שלום שטרית, אנשים כתומים עם חלומות קטומים, באתר "העוקץ", 27 במאי 2014
      אורי קליין, "אנשים כתומים" של חנה אזולאי הספרי: "שחור" זה לא, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2013
    מאיר בוזגלו, כאב פנטום מרוקאי, באתר "העוקץ", 10 במאי 2014
    ורד רמון ריבלין, ‏במקום לחכות לתפקיד הבא, חנה אזולאי הספרי יצרה סרט, באתר גלובס, 2 ביולי 2014
  17. ^   רוית הכט, מדיניות העמימות: כך הפכה אורלי לוי אבקסיס לטרנד הלוהט של מצביעי המרכז־שמאל, באתר הארץ, 4 במאי 2018
  18. ^ מאת עמית הרשקוביץ, אריה הספרי יוכיח לכולם שאפשר להיות פוליטי ועדיין לכבוש את המסכים והבמות, באתר טיים אאוט, ‏2018-09-06
  19. ^ ההרכב הכי מעניין בארץ הופיע בפסטיבל הפסנתר, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
  20. ^ נעמה רק, ‏קשרי דם, באתר ‏מאקו‏, 18 ביולי 2017
  21. ^   בר פלג, אריה ואבשלום הספרי: המוזיקאים שלא חוששים שיתייגו אותם כשמאלנים, באתר הארץ, 27 ביוני 2018
  22. ^   איתי שטרן, חנה אזולאי הספרי בין הזוכים ב"פרס ישראל המזרחי", באתר הארץ, 8 במרץ 2018