חנה בת שחר

סופרת ישראלית

חנה בת שחר-אייכנשטיין[1] (נולדה בשנת 1944) היא סופרת חרדית הכותבת בשם עט.

חנה בת שחר
חנה אייכנשטיין
אין תמונה חופשית
לידה 1944 (בת 76 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בת שחר היא ילידת ירושלים, בתו של הרב בצלאל ז'ולטי ואשת הרב יהושע אייכנשטיין, ראש ישיבת יד אהרן[2].

היא בוגרת מוסדות בית יעקב, אשר תוכנית הלימודים שלהם אינה כוללת את הספרות העברית החדשה. בשנות ה-80 נרשמה לסדנת כתיבה שהנחו יורם קניוק ואהרן אפלפלד. לאחר מכן החלה בכתיבה בשם בדוי, משום שחששה שזיהויה יביא לנידויה בחברה החרדית ולפגיעה בשידוכי ילדיה[3]. בשנת 1985 התפרסם ספרה הראשון, "סיפורי הכוס", שזכה בפרס ניומן לספרי ביכורים. בין השנים 1995–2000 עשתה תואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בספריה הראשונים הרקע הדתי היה פחות מודגש, אך בספריה האחרונים הוא קיבל משמעות בולטת. היא עוסקת בנושאים הנחשבים כטאבו בחברה החרדית. בספרה "צללים בראי", שיצא ב-2008, היא עוסקת בהתמודדותן של אם חרדית ושתי בנותיה עם הטרדות מיניות של אבי המשפחה.

כיום, אחר שילדיה נישאו, בת שחר מהססת פחות להיחשף. בין השאר התראיינה לתוכניתו של קובי מידן בערוץ 2 ולתוכניתה של אבירמה גולן "קריאה ראשונה".

בשנת 1994 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בנה, הרב משה מרדכי, הוא ראש כולל בבני ברק. בתה, ברכי ליפשיץ, היא מחזאית.

על כתיבתהעריכה

בריאיון לאילת נגב אמרה: "אני מרגישה כמו מסכה מהלכת. הפאה הזו היא מסכה, הבגדים הבורגניים האלה הם תחפושת, ואני מסתתרת מאחורי שם בדוי. אפילו אני לא תמיד יודעת מי אני". אף על פי כן הטעימה שמבחינה דתית "אין לי שום הרהורי כפירה. אני מאמינה בכל לבי". היא סיפרה שעל כתיבתה משפיעה דמות האב הנערצת וריחוקה של דמות האם. את היות רוב הגיבורות שלה גרושות, אלמנות או נשואות בנישואים אומללים הסבירה: "אני לא מאמינה שיש הרמוניה בחיי נישואין. בציבור שלי זה חסוי, אבל לי יש קרני מישוש להרגיש את זה".

בריאיון למעריב אמרה: "אני לא אשאל רב אם מותר לי או אסור לי לפרסם את ספרי, כי לשאול זה טרף... ברור לי שהרבנים היו אומרים לי שאסור, ומה אז הייתי עושה? הייתי צריכה או לצאת נגדם או פשוט להפסיק לכתוב ולמות".

ספריהעריכה

פרסיםעריכה

בינואר 2015 זכה ספרה "עץ הדודא" בפרס ע"ש יצחק לייב ורחל גולדברג מטעם קרן קיימת לישראל.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביקורות על ספריהעריכה

הערות שולייםעריכה