חנינא ליפא רבינוביץ'
חל"ר (חנינא ליפא רבינוביץ') (נולד בקישינב בשנת 1831 - ונפטר בשנת 1902) היה משורר עברי של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה.
 | |
| לידה |
1831 קישינב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1902 (בגיל 71 בערך) |
  | |
מוצאה של אמו, צפורה לבית ליבסזאהן, היה ממשפחת רבנים מכובדת, ואביה שימש כרב ואב בית־דין של קהילת ליטין. אביו של חנינא־ליפא, צבי בן אברהם רוזנבלום יליד ברודי (שעם מעברו לרוסיה נתכנה: ראבינוויטש) היה רב ומשכיל, ובפתח אחד מספריו מאפיין אותו בנו כ"נאמן לאלוהיו ומשכיל בכל דרכיו, ידיו רב לו בתורת אל, ועם חכמות ולשונות נוכריות נאמן". מוצאו של האב בברודי, שבה נמנה עם חוג משכילי העיר העניק לאב את השליטה בשפה הגרמנית, שכן ברודי שבגליציה הייתה בתחומה של האימפריה האוסטרו־הונגרית. מוצאו של האב, והשכלתו הגרמנית, היו גורם חשוב ומכריע בעיצובו של הבן ליפא־חנינא. אף שנמנה עם חוגי המשכילים העבריים הרוסיים, היה גם חניך ההשכלה האוסטרית, והדבר ניכר ביצירתו. באחת מהערותיו הוא מעיד: "עוד בשנת ת"ר, בהיותי בן תשע, החל אבי ז"ל ללמדני שפת אשכנז וראשית כללי החשבון לבדו, ומלמד השפה הזאת בעיר קישינאוו, אז אין גם אחד".
שנת תר"ד (1844) הייתה שנת ראשית ביכורי יצירתו של רבינוביץ בעברית, בהיותו בן 13.
באותה שנה פקדה מגפת כולרה את קישינב וגלילותיה, ובעקבותיה כתב רבינוביץ חיבור עברי בפרוזה פיוטית בשם הֶמְיַת קְרָבַי על דברת החלי־רע שהכה ברבבותיו בשנת תר"ד. בשנות נעוריו נתחנך רבינוביץ בחדרו של הרב משולם פייביל חָובִין, שהיה משכיל עברי ואיש אשכולות. קשריו העמוקים עם חובין נמשכו לאורך כל שנות חייו, וחלק גדול מן המידע הביוגרפי על אודות רבינוביץ מצוי במכתבים הרבים שכתב למורו.
את תרגומו העברי הראשון תרגם רבינוביץ בשנת תר"ה (1845), בהיותו בן 14. זהו תרגום בפרוזה מגרמנית של Mirtel – 'שמשון' – מתוך יצירתו של הסופר השווייצרי סולמון גסנר (Gessner) שהיה אהוד על המשכילים העבריים. כשנה לאחר מכן תרגם מגרמנית פרגמנט בשם מעין הישועה (Der Born der Genesung) – חיבור של המשורר והתאולוג הגרמני פרידריך אדולף קרומכר (Krummacher), שנכלל במקראה ספרותית גרמנית לתלמיד.
כשהיה בן 16 סיים רבינוביץ את לימודיו אצל מורו המובהק חובין שעל ברכיו נתחנך מגיל 11. בשנה זו החל לכתוב לראשונה שירים עבריים – היו אלה בעיקר כתובות מצבה ושירים ליריים קטנים.
בהיותו בן 17, נשא את חיה לבית ברינער, בת־עשירים מכפר קטן שבסמוך לקישינב עירו. מיום שנישא ובמשך שש שנים לא כתב דבר בעברית. בתחילת השנים האלה עסק רבינוביץ' בלימודי אגרונומיה וכלכלה, ועסק בעיבוד חלקת אדמה שאביו חכר לו מחוץ לעיר, מתוך תקווה שלא יעסוק במסחר. בניגוד לעצת אביו, החליט רבינוביץ' לנסות את מזלו במסחר, ונכנס לשותפות עם סוחר נוסף. הוא איבד את כל רכושו בהשקעה כושלת במפעל לייצור יין שרף. לאחר מות אביו חזר רבינוביץ' מן הכפר לעירו קישינב.
בהיותו בן 27, בשנת תרי"ח, רבינוביץ' ניסה שוב את כוחו בתרגום. בשלב זה תרגם מאמר מרוסית של אחד ממליצי הדור, שיר איטלקי משל מטסטסיו, וקטע קצר מתוך תרגום גרמני למחזהו של שייקספיר ריצ'רד השלישי. מתקופה זו נותר רק תרגום זה.
בשלהי שנות השישים של המאה ה-19 עברו תהפוכות רבות על משפחתו של רבינוביץ'. אחיו דוד ששימש כרב מטעם הממשלה בעיר סמוכה נפטר בטרם עת, אמו מתה עליו בקישינב, וביתו נשטף במי הדניסטר שעלה על גדותיו, ומשפחתו נותרה בחוסר כל. בשנת תרל"א (1871 ) עקר רבינוביץ' עם משפחתו לאודסה, ושם החלה משפחתו להשתקם ולהתבסס. במכתב ששיגר לאחיו בשנה זו, מדווח רבינוביץ' שהקים בעמל רב ובהשקעה כספית גדולה בית מלון מודרני ואקסלוסיבי באודסה.
בד בבד עם התבססותו החומרית הוסיף רבינוביץ' לעסוק ביצירתו העברית.
בשנת הוצאת ספריו בדפוס כבר היה רבינוביץ' לאחד מן הנכבדים והחשובים שבמשכילי אודסה עירו, ונשוא פנים גם בערים אחרות – במיוחד בפריז. במכתב לחובין משנה זו הוא מגולל את קשריו עם שכבת אינטלקטואלים ואנשי שם.
בשנת תרמ"ז (1887) מתה עליו אשתו, והיא בת 55. מות אשתו השפיע באופן דרמטי על חייו של רבינוביץ, והוא שקע במרה שחורה, ונקלע למצוקה כלכלית. בצר לו הוא פנה לבקש את תמיכת אחיו:
"בן חמישים ושבע שנה אנכי היום, רק למיום מות עלי אשת נעורי זה שנה תמימה, נדהם וחדל אישיים הייתי. רוחי סר ממני ויאכל חצי בשרי. בודד משמים אנכי הולך יושב שוכב ושנתי ממני נדדה. ובכל זאת נטל שני בתי אבות עודנו רובץ על שכמי כמו פלח רכב. כי אם כה אמר: לא טוב היותי לבדי אקחה לי אשה שנית לכלכל את שיבתי וארחיק נדד מעיר אדעססא ערש אשרי והוותי גם יחד.
הקיץ הנה בא בא, ובביתי, נפשי וכפור דמי עודנו משליך קרחו. הוי רע רע מצבי עתה! נורא הוא מאד מאד! – גם אמנה נשף ערב נהפך לתהלוכות בגנים לשאוף רוח צח שפיים אחרי פנות היום, אך דממת המסחר בעירנו גם היא שוררת מושלת ממשל רב, ובני ביתי השנים צועקים ללחם השכם וצעֹק: הב הב! וכיסי רק אין בו מאומה".
חנינא־ליפא רבינוביץ נפטר בשנת 1902.
מספריו בדפוס עריכה
- אלה תולדות אנוש – והגיון לבו למיום צאתו את העיר נַעֲרֳן, כל ימי שבתו בְּגֵי חִזָיוֹן, עד עברו כְסָלוֹן, בֹּאכה קִבְרוֹת הַתַאֲוָה. נדפס בדפוס אלכסנדר גינז בוורשה, בשנת תרמ"א (1881).
- זה דוד וזה רעו – או שני רעים במלחמת לָמִּיַא הלא היא כתובה בספר דברי הימים. נדפס בשנת תרמ"ג (1883) בדפוס גאורג ברג בווינה.
מספריו בכתב יד עריכה
- תרמ"ה (1885): אחיךָ העברי או העבריה - פואמה
- תרמ"ז (1887): אלה תוצאות הרעה - שיר עיוני בשלוש מחלקות
- תרמ"ח (1888): בקרובי אקדש
- מחברת העתקותיו זיכרון בספר הכוללת מכתבים, מאמרים, תרגומים ושירים נחתמה ב 3 במאי 1890.
- תרנ"א (1891): תוחלת ממשכה – שיר פֹּרֵט (Hypotypose) בשני חלקים
- תרנ"ז (1897) אמן הפלא
לקריאה נוספת עריכה
- זיכרון לאחד מראשוני דור ההשכלה, הארץ, כ"ט בניסן תרצ"ו (1936)
- בכרך יב' של כתב העת 'דחק' (2020) הוקדש מדור התוודעות נרחב ליצירתו של חל"ר ובו נכללו הכתבים הבאים: יהושבע סמט־שינברג – לתולדות חייו של משורר השכלה נשכח • חנינא ליפא רבינוביץ' – מתוך כתב היד אמן פלא • חנינא ליפא רבינוביץ' – מתוך כתב היד 'תוחלת ממושכה' • חנינא ליפא רבינוביץ' – מתוך כתב היד 'אלה תוצאות הרעה' • חנינא ליפא רבינוביץ' – יוצר לשבת הגדול – מתוך כתב היד 'בקרובי אקדש' • חנינא ליפא רבינוביץ' – מתוך כתב היד 'זיכרון בספר': תחילת העתקת המחזה השעקספירי ריטשארד השלישי • יהודה ויזן – למה ליפא? (ההדירו מכתב־יד: יהושבע סמט־שינברג, יהודה ויזן)
