פתיחת התפריט הראשי

לפי ספר ירמיהו, חנמאל בן שלום היה דודו או בן-דודו[1] של הנביא ירמיהו, אשר שנה לפני חורבן ירושלים וגלות בבל נצטוה על ידי אלוהים לגאול את שדהו של חנמאל, כאות לכך שעם ישראל ישוב לארץ ישראל: "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר 'קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת" (ירמיהו, ל"ב, ו') הוא שילם עליו "שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף".

לפי התלמוד הבבלי חנמאל היה נביא, כהן (כירמיהו), ומצאצאי רחב: "שושלת שמונה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה, ואילו הן: ירמיהו וחלקיהו, שריה ומחסיה, ברוך ונריה, חנמאל ושלום. ר' יהודה: אף חולדה הנביאה הייתה מבני בניה של רחב.[2]" יש הסוברים[דרוש מקור] שחנמאל היה מצאצאי עלי הכהן וצדוק.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מהביטוי "חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ" לא ברור אם חֲנַמְאֵל היה דוד ירמיהו או שַׁלֻּם היה דוד ירמיהו
  2. ^ תלמוד בבלי מגילה יד, ב.