חנן שניר
חנן שניר (נולד ב-25 בספטמבר 1943) הוא במאי תיאטרון ישראלי, במאי הבית של תיאטרון הבימה, וזוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים. "שניר, מהבמאים החשובים והמשפיעים ביותר בתיאטרון הישראלי ב-40 השנים האחרונות"[1].
 | |
| לידה |
1943 (בן 80 בערך) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי (2015) |
  | |
ביוגרפיהעריכה
שניר נולד בתל אביב את השירות הצבאי עשה בנח"ל. עם גיוסו התקבל ללהקת הנח"ל והיה אומר להיות שותף בתוכנית "שמש במדבר" של נעמי שמר, אך הוחלט לקצץ במספר חברי הלהקה במחזור שלו מ-15 ל-9, והוא היה בקבוצה שנאלצה לעזוב. עם תום השירות הצבאי, הצטרף לקיבוץ יטבתה והיה חבר המשק במשך 11 שנים. הקיבוץ איפשר לו ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובימוי באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון. הוא ביים במשקי הסביבה ובבימת הקיבוץ, אך החליט לעזוב את הקיבוץ ולהתמקד בתיאטרון המקצועי[2]. מאוחר יותר השלים תואר שני בפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת בוסטון. עוסק בטיפול זוגי ומשפחתי, ומטפל מוסמך בפסיכודרמה. הכשרה זו באה לידי ביטוי בתהליך החזרות להצגותיו, בהן הוא משלב טכניקות פסיכודרמטיות.
שניר מלמד תיאטרון ופסיכודרמה בסמינר הקיבוצים וכן מקיים סדנאות פסיכודרמה לאנשי מקצוע מהתחום הטיפולי.
שניר ביים הצגות רבות מאוד, בתיאטרון באר שבע, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון הבימה, ותיאטרון ויימאר בגרמניה. הוא ביים את האופרות דידו ואניאס וטבעת החנק (בנג'מין בריטן) באופרה הישראלית החדשה, ואת האופרות טורנדוט ודון ג'ובאני בבית האופרה של בוסטון. ב-1984 מונה לתפקיד במאי הבית של תיאטרון הבימה[3].
פרס מפעל חייםעריכה
ב-19 ביוני 2015 קיבל פרס על מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון הישראלי[1].
עיבודים ובימויעריכה
- עיבד וביים את "העוזר" מאת ברנרד מלמוד בתיאטרון העירוני חיפה (1983)[4]
- ביים את הדיבוק בהבימה (1988)[5]
- כתב וביים את המחזות הבאים שעיבד על פי ספריו של עמוס עוז: "מקום אחר", "אותו הים"[6] ו"קופסה שחורה"[7].
- עיבד וביים את המחזה "חודש בכפר" מאת איוואן טורגנייב, .
- ביים שלושה מחזות מאת אנטון צ'כוב: "השחף" (תיאטרון באר שבע 1984)[8], "הדוד וניה" ו"שלוש אחיות" (2016) ו"שלוש אחיות", שאותו גם תרגם ועיבד[9].
- ביים את המחזה "חתונת הדמים" מאת פדריקו גארסיה לורקה
- ביים את מחזותיו של הנריק איבסן "רוחות", "אלוף הבונים" ו"איולף הקטן"[10].
- ביים שני מחזות מאת גלעד עברון: "יהוא" ו"הר לא זז"
- ביים את המחזה "סולומון גריפ" מאת חנוך לוין
- עיבד וביים את המחזה "אכזר מכל המלך" מאת נסים אלוני
- ביים את המחזה "הכיתה שלנו" מאת תדיאוש סלובודז'אנק בהפקה משותפת של הבימה והקאמרי[11].
- עיבד וביים את המחזה "אדיפוס: תיאור מקרה", שהוא גרסתו לטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס[12].
- עיבד וביים את המחזה "אנטיגונה" מאת סופוקלס (2006)[13].
- עיבד וביים שתי גרסאות שונות למחזה "נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי
- ביים את המחזה "קדיש" מאת אלן גינסברג
- ביים את המחזה "האב" מאת אוגוסט סטרינדברג
- ביים את המחזה "אנשים קשים" מאת יוסף בר-יוסף
- עיבד וביים את המחזה "עלי כינור" מאת שלום עליכם
- המחיז וביים את המחזה על פי הספר "אשה בורחת מבשורה" מאת דויד גרוסמן (2016)[14]. המחזה זכה בפרס הצגת השנה בטקס פרסי התיאטרון[15].
- ביים את המחזה "החגיגה" מאת תומאס ויטנברג ומוגנס רוקוב (תרגום לעברית: שלומי מושקוביץ'). הפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי והבימה (2008)[16]
- כתב וביים את המחזה על פי הספר "כימים אחדים" מאת מאיר שלו. שותפתו לכתיבה הייתה דנה ידלין
לקריאה נוספתעריכה
- חנן שניר, אותו הים - מחזה ובימוי (על-פי עמוס עוז), הבימה, תל אביב, 2010
קישורים חיצונייםעריכה
- חנן שניר באתר "הבמה"
- אייל מלובן, עכבר העיר, "הצגה שלא נמכרת - אין לה זכות קיום", באתר הארץ, 14 ביוני 2011
- נעמה לב-ארי, כשהמילה מוזמנת לבמה - על אותו הים - מחזה ובימוי חנן שניר, על פי עמוס עוז, בכתב העת "בין המילים" באתר סמינר הקיבוצים
- עדנה אברמסון, החיים עם מאניה דפרסיה: המחזמר החדש עם סקעת, באתר ynet, 21 במרץ 2012 - על מחזהו "כמעט נורמלי"
- דנה מרמור, סיקור מפגש עם חנן שניר - פסיכודרמה אינטגרטיבית, 2 במאי 2009, באתר האיגוד הישראלי לפסיכודרמה
- מרב יודילוביץ', הכבוד האבוד של איבן טורגנייב, באתר ynet, 19 בדצמבר 2004
- חנן שניר (1943-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2
יאיר אשכנזי, פרס מפעל חיים לבמאי חנן שניר, באתר הארץ, 12 במאי 2015
- ^ טלילה בן-זכאי, שתיים בשבוע אחד, מעריב, 26 בנובמבר 1976
- ^ שוש אביגל, טריומווירט עכשיו, כותרת ראשית, 21 בנובמבר 1984
- ^ שוש אביגל, אנחה יהודית מבוצעת היטב, כותרת ראשית, 9 במרץ 1983
- ^ עידית שחורי, הבימה חוזרת ל״דיבוק", חדשות, 15 באפריל 1987
- ^ מיכאל הנדלזלץ, אותו הים: כמו ציפור על תיל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
- ^ ציפי שוחט, אחרי ההתרסקות, באתר הארץ, 20 במאי 2003
- ^ שוש אביגל, ביקורת - עשוי היטב - השחף (תיאטרון באר שבע), כותרת ראשית, 21 במרץ 1984
- ^ איתן בלום, צ'כוב ומירי רגב עולים לבמה, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
- ^ מיכאל הנדלזלץ, איולף הקטן: לאורו העכור של המוות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2009
- ^ טל לוין, עכבר העיר, הכיתה שלנו: הצגה שדוקרת את הקהל שלה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2014
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "אדיפוס: תיאור המקרה": מסקרנת ומעוררת מחשבה, באתר הארץ, 2 במרץ 2015 מיכאל הנדלזלץ, "אדיפוס": יד המקרה, באתר הארץ, 1 במרץ 2015
- ^ ציפי שוחט, אנטיגונה בטיפול קבוצתי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
- ^ ביקורות יאיר אשכנזי, אשה בורחת מבשורה — אל הבמה: לזעוק "די!" מול המציאות, באתר הארץ, 13 במרץ 2016 מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "אישה בורחת מבשורה": ללכת לאיבוד בתרגום, באתר הארץ, 15 במרץ 2016 מיכאל הנדלזלץ, ״אשה בורחת מבשורה״: מה נהיה מאתנו, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
- ^ יאיר אשכנזי, טקס פרסי התיאטרון: "אשה בורחת מבשורה" היא הצגת השנה; רגב הפתיעה בנאום מפויס, באתר הארץ, 19 במאי 2017
- ^ ציפי שוחט, החגיגה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2008
רותי זוארץ, חגיגה של הכחשה, באתר גלובס, 5 בפברואר 2008
| הקודם: 2013 - דובי זלצר |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2014 - חנן שניר |
הבאה: 2015 - יונה אליאן |