חנן שניר

במאי תיאטרון ישראלי

חנן שניר (נולד 1943) הוא במאי תיאטרון ישראלי, במאי הבית של תיאטרון הבימה, וזוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים. "שניר, מהבמאים החשובים והמשפיעים ביותר בתיאטרון הישראלי ב-40 השנים האחרונות"[1].

חנן שניר
אין תמונה חופשית
לידה 1943 (בן 78 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שניר נולד בתל אביב את השירות הצבאי עשה בנח"ל. עם גיוסו התקבל ללהקת הנח"ל והיה אומר להיות שותף בתוכנית "שמש במדבר" של נעמי שמר, אך הוחלט לקצץ במספר חברי הלהקה במחזור שלו מ-15 ל-9, והוא היה בקבוצה שנאלצה לעזוב. עם תום השירות הצבאי, הצטרף לקיבוץ יטבתה והיה חבר המשק במשך 11 שנים. הקיבוץ איפשר לו ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובימוי באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון. הוא ביים במשקי הסביבה ובבימת הקיבוץ, אך החליט לעזוב את הקיבוץ ולהתמקד בתיאטרון המקצועי[2]. מאוחר יותר השלים תואר שני בפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת בוסטון. עוסק בטיפול זוגי ומשפחתי, ומטפל מוסמך בפסיכודרמה. הכשרה זו באה לידי ביטוי בתהליך החזרות להצגותיו, בהן הוא משלב טכניקות פסיכודרמטיות.

שניר מלמד תיאטרון ופסיכודרמה בסמינר הקיבוצים וכן מקיים סדנאות פסיכודרמה לאנשי מקצוע מהתחום הטיפולי.

שניר ביים הצגות רבות מאוד, בתיאטרון באר שבע, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון הבימה, ותיאטרון ויימאר בגרמניה. הוא ביים את האופרות דידו ואניאס וטבעת החנק (בנג'מין בריטן) באופרה הישראלית החדשה, ואת האופרות טורנדוט ודון ג'ובאני בבית האופרה של בוסטון. ב-1984 מונה לתפקיד במאי הבית של תיאטרון הבימה[3].

פרס מפעל חייםעריכה

ב-19 ביוני 2015 קיבל פרס על מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון הישראלי[1].

עיבודים ובימויעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • חנן שניר, אותו הים - מחזה ובימוי (על-פי עמוס עוז), הבימה, תל אביב, 2010

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 יאיר אשכנזי, פרס מפעל חיים לבמאי חנן שניר, באתר הארץ, 12 במאי 2015
  2. ^ טלילה בן-זכאי, שתיים בשבוע אחד, מעריב, 26 בנובמבר 1976
  3. ^ שוש אביגל, טריומווירט עכשיו, כותרת ראשית, 21 בנובמבר 1984
  4. ^ שוש אביגל, אנחה יהודית מבוצעת היטב, כותרת ראשית, 9 במרץ 1983
  5. ^ עידית שחורי, הבימה חוזרת ל״דיבוק", חדשות, 15 באפריל 1987
  6. ^ מיכאל הנדלזלץאותו הים: כמו ציפור על תיל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  7. ^ ציפי שוחטאחרי ההתרסקות, באתר הארץ, 20 במאי 2003
  8. ^ שוש אביגל, ביקורת - עשוי היטב - השחף (תיאטרון באר שבע), כותרת ראשית, 21 במרץ 1984
  9. ^ איתן בלוםצ'כוב ומירי רגב עולים לבמה, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
  10. ^ מיכאל הנדלזלץאיולף הקטן: לאורו העכור של המוות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2009
  11. ^ טל לוין, עכבר העירהכיתה שלנו: הצגה שדוקרת את הקהל שלה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2014
  12. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר"אדיפוס: תיאור המקרה": מסקרנת ומעוררת מחשבה, באתר הארץ, 2 במרץ 2015
    מיכאל הנדלזלץ"אדיפוס": יד המקרה, באתר הארץ, 1 במרץ 2015
  13. ^ ציפי שוחטאנטיגונה בטיפול קבוצתי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
  14. ^ ביקורות
    יאיר אשכנזי, אשה בורחת מבשורה — אל הבמה: לזעוק "די!" מול המציאות, באתר הארץ, 13 במרץ 2016
    מרט פרחומובסקי, עכבר העיר"אישה בורחת מבשורה": ללכת לאיבוד בתרגום, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
    מיכאל הנדלזלץ״אשה בורחת מבשורה״: מה נהיה מאתנו, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
  15. ^ יאיר אשכנזי, טקס פרסי התיאטרון: "אשה בורחת מבשורה" היא הצגת השנה; רגב הפתיעה בנאום מפויס, באתר הארץ, 19 במאי 2017
  16. ^ ציפי שוחטהחגיגה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2008
    רותי זוארץ, ‏חגיגה של הכחשה, באתר גלובס, 5 בפברואר 2008


הקודם:
2013 - דובי זלצר
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2014 - חנן שניר
הבאה:
2015 - יונה אליאן