חנניה בן חזקיה
חנניה בן חזקיה בן גרון (גוריון, גריון) הוא תנא שחי בסוף תקופת הזוגות, בזמן בית שמאי ובית הלל. בנו היה רבי אלעזר בן חנניה[3].
| לידה |
המאה ה-1 לפנה"ס מסופוטמיה, האימפריה הפרתית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה-1 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
| תקופת הפעילות | דור חמישי ואחרון של הזוגות תקופת שלטון הורדוס |
| השתייכות | כנראה בית שמאי[1][2] |
| רבותיו | שמעיה, אבטליון |
| בני דורו | הלל, ושמאי |
| אב | חזקיה בן גרון (או גוריון, גריון) |
| צאצאים | רבי אלעזר בן חנניה |
  | |
ביאור ספר יחזקאל עריכה
מסופר עליו כי לאחר שחכמים חשבו לגנוז את ספר יחזקאל ולהוציאו מן התנ"ך מאחר שכמה פסוקים בו נראים כסותרים את התורה, עלה לעלייתו, לקח עמו שלש מאות חביות שמן למזונו ולהדלקת נרות והסתגר במקום, ושם עיין בדברים עד שתירץ את הסתירות[4].
לדוגמה בתלמוד בבלי[5]:
”וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים” (יחזקאל מד לא) כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי?!
כלומר, האם איסור אכילת נבלה וטרפה היא רק לכהנים ולא לישראלים? חנניה בן חזקיה תירץ זאת באומרו שהיות שהכהנים היו אוכלים בשר חטאת העוף, שלא היה שחוט אלא מלוק, דבר שבאופן רגיל נחשב לנבלה, ורק לכהנים הותר במקרה זה, לכן הם צריכים אזהרה מיוחדת.
והגמרא מסכמת את העניין בלשון זה: ”אמר רב יהודה אמר רב זכור אותו האיש לטוב וחנינא בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל”.
ביקור התנאים בעליה עריכה
במשנה במסכת שבת[6], מסופר על כינוס של חכמים בעליית חנניה בן-חזקיה. בכינוס זה רבו הנמנים עם בית-שמאי מהנמנים עם בית הלל, וכך הוכרעו שמונה עשרה הלכות כדעת בית-שמאי ולא כדעת בית-הלל, כפי שהיה מקובל בדרך כלל[7]. בתוספתא[8]. בירושלמי מפורט הרקע לכינוס זה, המבהיר את חומרתו: "תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני שישה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים"[9]. מתיאור זה משתמע, שהיתרון המספרי של בית-שמאי בכינוס בעלייה הושג כתוצאה ממניעת כניסתם של תלמידי בית-הלל בצורה מכוונת ואלימה. חוקרים מסבירים אירוע קשה זה, על רקע המתח ששרר בין הקנאים (שנמנו כנראה על בית-שמאי), לבין חכמי-ישראל המתונים (שנמנו על בית-הלל) בזמן המרד הגדול, ערב חורבן ירושלים ובית המקדש השני[10]. לדעתם הכינוס בעלייה נועד לצורך גזירה של כמה תקנות לאומיות, שהמשותף להם הוא הרחקת והבדלת היהודים מן הנכרים, כחלק מן המאבק ברומאים[11]. הסבר זה מתבסס על אחת הברייתות המובאות בירושלמי שם, בשם רבי שמעון בן יוחאי המפרטת את י'ח הדברים שנגזרו, כתקנות הקשורות למאכלי-נכרי ועניינים נוספים הקשורים להרחקות מנכרים.
כתיבת מגילת תענית עריכה
הגמרא במסכת שבת[4] מייחסת אליו את עריכת מגילת תענית, חיבור המונה את הימים בלוח השנה העברי, בהם אירעו נסים לעם-ישראל, ואין להתענות בהם. אולם לפי נוסחא אחרת החיבור מיוחס לבנו ר' אלעזר בן חנניה[12]. לדעת חוקרים עריכת המגילה נבעה אף היא מטעמים קנאים, ונועדה לחזק את הרוח הלאומית בזמן המרד ברומאים, על ידי זיכרון הניצחונות והנסים שאירעו לעם-ישראל[13].
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אהרן הימן, "חנניה בן חזקיה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 506, באתר היברובוקס
הערות שוליים עריכה
- ^ הסברה היא שהיה שמותי (מבית שמאי), שכן בעלייתו נפסקו 18 הלכות כבית שמאי.
- ^ יהודה ורומא, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 6 (כתב: אוריאל רפפורט), עמ' 12: "יש הסבורים כי האב ובנו [כלומר: חנניה ואלעזר] היו מראשי בית שמאי".
- ^ מכילתא על שמות כ ז
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ה, עמוד א'
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק א', משנה ד'
- ^ בתלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ד' מובאות כמה מסורות (ובעקבות כך נחלקו הפרשנים) האם 'י'ח דברים' אלו נפסקו בגלל עדיפות מספרית של בית-שמאי, או שב'י'ח הדברים' הייתה הסכמה בין הבתים, והלכות אחרות נפסקו מתוך עדיפות בית-שמאי.
- ^ נאמר כי - "אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל"
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ד'
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ספר ב.
- ^ צבי גרץ, דברי ימי ישראל, כרך ב.
- ^ בהוספה למגילת תענית, וכך הנוסחא בסדר הדורות. ראה רבינוביץ "בינו שנות דור ודור", ירושלים תשמ"ו, עמ' לו.
- ^ ישראל בן שלום, בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי, יד יצחק בן צבי, 1993
