חנניה חביב אזולאי

רבי חנניה חביב אזולאי (ירושלים, 1876- קזבלנקה, 1953) כיהן כרב העיר לייז' שבבלגיה, מו"צ בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה וראש ישיבת "מקור חיים" בעיר קזבלנקה שבמרוקו.

רבי חנניה חביב אזולאי
אין תמונה חופשית
לידה 1876
ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה 1953 (בגיל 77 בערך)
קזבלנקה, מרוקו הצרפתית
מדינה האימפריה העות'מאנית, הרפובליקה הצרפתית השלישית, ממלכת בלגיה, מרוקו הצרפתית, אלג'יריה הצרפתית.
תקופת הפעילות ? – 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי רפאל יצחק ישראל
בני דורו המהרי"ל דיסקין, רבי צדוק הכהן, רבי משה יהודה פרנקו, רבי משה מאיר חי אליקים, רבי משה שתרוג, רבי רפאל ברדוגו, רבי יוסף חיים הכהן.
חיבוריו מורה צדק, קריית חנ"א, מגן הדת, עולם קטן, אורם של חכמים
בת זוג רחל אזולאי
אב יוסף אזולאי
אם אסתר אזולאי
מורה בבית המדרש הרבני של צרפת
רב העיר לייז'
ראש ישיבת מקור חיים בקזבלנקה
רב העיר קונסטנטין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

רבי חנניה נולד בירושלים (אז חלק מהאימפריה העות'מאנית) למשפחה ספרדית המיוחסת לחיד"א[1]. למד בישיבות הספרדים בירושלים ובעיקר אצל רבו המובהק רבי רפאל יצחק ישראל, ששימש כאב בית הדין הספרדי בעיר.

שליחותו בצרפתעריכה

בשנת ה'תרנ"ח, מינה המהרי"ל דיסקין את רבי חנניה לשמש כשד"ר בקהילות היהודיות בצרפת. לאחר פטירתו של המהרי"ל דיסקין, כשרבי חנניה כבר שהה בצרפת, התעוררה מחלוקת בין הקהילה הספרדית לקהילה האשכנזית בירושלים לגבי השימוש בכסף שייאסף על ידי רבי חנניה. כששמע רבי חנניה ששליחותו מעוררת מחלוקת בקרב העדות והקהילות השונות בירושלים החליט לפרוש מתפקידו כשד"ר.

רבי חנניה תכנן לחזור לירושלים, אבל לבקשתו של הרב צדוק הכהן, רבה הראשי של צרפת, הוא השתקע בפריז והחל ללמד בבית המדרש הרבני של צרפת. רבי חנניה לימד בבית המדרש כעשר שנים עד שבשנת ה'תרס"ח הוא חלה ורופאיו יעצו לו לעזוב את פריז כי מזג האוויר בה פוגע במצבו הבריאותי ומקשה על החלמתו. בעקבות המלצות הרופאים היגר רבי חנניה לבלגיה.

רבה של לייז'עריכה

לאחר הגירתו לבלגיה התמנה רבי חנניה לרב הקהילה היהודית בעיר לייז', העיר השלישית בגודלה במדינה. בזמן כהונתו כרב העיר, למרות שיצר קשרים והשפע בקרב מנהיגי הקהילה, מיעט רבי חנניה להתעסק בעניינים מעוררי מחלוקת אלא התמקד בלימוד התורה. כך למשל כתב באיגרת ששלח לראשון לציון רבי משה פרנקו בשנת ה'תרע"ג ”הנני חונה פה קהילה קדושה לייג' בלגיה. ותודה לאל כל גדולי אירופה סרים למשמעתי, ואינני מתערב כלל ועיקר בשום אחד מהענינים הגורמים הרמת הכבוד וההידור והפרכוס או מחלוקת חס וחלילה רק בתורת ה' חפצי כי זה חלקי מכל עמלי”[2].

בזמן שהותו באירופה, עמד רבי חנניה בקשרי מכתבים בענייני הלכה ועוד, עם חכמי ירושלים.

פעילותו בצפון אפריקהעריכה

בשלהי שנת ה'תרע"ז היגר רבי חנניה לעיר קזבלנקה שבמרוקו. שם הקים את ישיבת "מקור חיים" ועמד בראשה.[3] הישיבה כללה לימוד זוהר לבעלי בתים.

לאחר שהתפנתה שם משרת הרבנות, התמודד רבי חנניה על התפקיד אבל הפסיד לרבי משה מאיר חי אליקים מטבריה. בשנת ה'תרפ"ב השתתף רבי חנניה בייסודו של כתב עת בשם "אור המערב". בניגוד לכתבי עת אחרים באותה תקופה, שפתו של כתב עת זה הייתה השפה הערבית-יהודית שבה דברו יהודי קזבלנקה ואזורים נוספים במרוקו. וכך יכלו דוברי הערבית היהודית להתעדכן בנעשה אצל אחיהם היהודים במדינות אחרות, וכך התחזק הקשר בין יהודי מרוקו לבין בני עדות אחרות.

בשנת ה'תרפ"ד, עזב רבי חנניה את קזבלנקה לתקופה מסוימת, ועבר לתוניסיה, לצורך הדפסת ספריו. בזמן שהותו בתוניס התגורר רבי חנניה בביתו של רבי משה חדד בעיירה נאבל שעל יד הבירה תוניס ולמד עם חכמי הקהילה בבתי המדרש בנאבל ובתוניס. רבי חנניה יצר קשרים עם רבים מחכמי תוניס ובמיוחד עם ראש רבני תוניס רבי משה שתרוג.

בשהותו בתוניס, נודע לו על פולמוס הלכתי שהתעורר בקהילת קזבלנקה לאחר עזיבתו. רבי חנניה נטל חלק פעיל בפולמוס וכתב תשובה מקיפה בנושא, ואף זכה לתמיכה בקרב חלק מחכמי מרוקו. אמנם היו מחכמי מרוקו שהתנגדו, כדוגמת רבי משה מאיר חי אליקים שפרסם ספר בשם "מלחמת המגן" בו חלק בחריפות רבה על מסקנותיו של רבי חנניה.

לאחר שהותו בתוניסיה עבר רבי חנניה לאלג'יריה ושימש כמו"צ בעיר קונסטנטין. בזמן כהונתו בקונסטנטין, פנה אליו רבי חיים רוזנברג, רב העיר אנקונה שבאיטליה, שעסק בחקר כתבו של החיד"א, ושאל את רבי חנניה מה שלשלת היוחסין המדויקת בין החיד"א לבינו, וביקש מרבי חנניה עזרה בהשגת כתבי יד של החיד"א[4].

לאחר תקופת כהונתו כמו"צ באלג'יריה חזר רבי חנניה לקזבלנקה[5] כדי לשוב ולעמוד בראשות ישיבת "מקור חיים".

שארית חייועריכה

בשנת ה'תרצ"ב נסע רבי חנניה לביקור נוסף באירופה לצורך מימון הדפסת ספריו. בזמן שהותו בפריז חלה רבי חנניה ואושפז בבית חולים בעיר. הוא השתחרר מבית החולים בכד שבט ה'תרצ"ב. מצרפת המשיך רבי חנניה ללונדון בה התעכב תקופה מסוימת והיה שותף לייסוד כתב עת בשם "ציון". לאחר סיום מסעו חזר רבי חנניה לקזבלנקה והמשיך לעמוד בראשות ישיבת מקור חיים עד פטירתו בשנת 1953.

חלק מהמסמכים והמכתבים שהיו ברשותו של רבי חנניה נתרמו על ידי יורשיו לספריה הלאומית בירושלים שם רוכזו באוסף בשם "אוסף חנניה חביב אזולאי".

משפחתועריכה

שם אביו הוא יוסף[6] . שמה של אמו הוא אסתר ובשנת ה'תרע"ג היא התגוררה בבית המחסה לעניים של עדת המערביים בירושלים[7]. לרבי חנניה הייתה אחות אחת בשם עזיזה.

לרבי חנניה ולאשתו רחל[8] נולדו שני בנים- שלום וניסים שמעון. בשנת 1930 נערכה בקזבלנקה חתונתו של שמעון ניסים, בנו של רבי חנניה[9].

בשנת 1940 נישא בשנית בנו ניסים שמעון לשמחה שימי קדוש בתו של רבי שלמה קדוש הדרשן של העיר מראכש[10].

ספריועריכה

רבי חנניה חיבר כמה ספרים. חלקם נדפסו בשנים תרפ"ה- תרפ"ו בסיוע נדיבים מתוניס ואלג'יר. לצורך השגת מימון להדפסת שאר ספריו עמד רבי חנניה בקשרי מכתבים עם רבי דוד דה-סולה-פול, רב העדה הספרדית-פורטוגזית בניו יורק[11], רבי אליהו משה פרנסיס, מרבני הקהילה הספרדית-פורטוגזית בעיר אמסטרדם שבהולנד[12], רבי לואידור בלום מלייפציג שבגרמניה[13], והפילנתרופית היהודית-עיראקית מלונדון פרחה ששון[14]. בחלק ממכתביו כתב רבי חנניה על תוכניתו לנסוע לאירופה ולאמריקה לצורך איסוף תרומות להדפסת ספריו, ורבי אליהו משה פרנסיס ורבי דויד דה סולה פול ממליצים לו לא לבוא להולנד ולארצות הברית בשל משבר כלכלי בארצותיהם. לחלק מהספרים לא הצליח רבי חנניה להשיג את הסכום לצורך הדפסתם ולכן הם נשארו בכתבי יד וככל הנראה לא שרדו.

להלן רשימת ספריו של רבי חנניה ותיאורם בקצרה-

  • מורה צדק - ספר שאלות ותשובות על סדר השולחן ערוך. חלק א נדפס בג'רבה בשנת ה'תרפ"ד, עם הסכמה מאת רבי משה שתרוג. רבי חנניה רצה להדפיס בגרמניה את שלושת הכרכים הנוספים של ספרו ולצורך זה נדפסה בברלין בשנת 1926 חוברת בת 8 עמודים ובה המלצות מאת שמונה מרבני גרמניה לספרו של רבי חנניה.
  • מגן הדת - הודפס בכ"א אדר ה'תרפ"ה, בדפוס "הציוני" שבאי ג'רבא שבדרום תוניסיה. לספר ניתנה הסכמתה מרבי משה שתרוג, רבה הראשי של תוניסיה. בראש הספר הודפסה תשובתו של רבי חנניה בעניין פולמוס הייבום בקזבלנקה. ולאחר מכן כמה מאמרים שכתב רבי חנניה במטרה ”להקים עולה של תורה ולהרים קרני הדת והאמונה המושפלים לארץ בערי המערב בכלל ובערי תונס בפרט”[15]. במאמריו אלה הציע רבי חנניה כמה הצעות לשיפור המצב בקהילות צפון אפריקה. בין הצעותיו- תקנות וכללים להסדיר את הליכי בחירת רבני הקהילות, ותוכנית לימודים מפורטת ואחידה לתלמודי התורה ובתי המדרש בקהילות השונות[16].
  • עולם קטן - קונטרס שבו ההספד שהספיד רבי חנניה בבית הכנסת הגדול בתוניס בשבת חיי שרה ה'תרפ"ה על פטירתו של רבי יהודה הקטן, שהיה אחד מחכמי ועשירי הקהילה היהודית בתוניס. הקונטרס נדפס ביחד עם ספר מגן הדת. הדפסת הקונטרס מומנה על ידי אליהו הקטן, בנו של רבי יהודה הקטן.
  • קריית חנ"א - ספר דרשות. חלק א נדפס בשנת ה'תרפ"ו בעיר סוסה שבדרום תוניסיה. לספר נתנו הסכמות מרבי משה שתרוג, רבה הראשי של תוניסיה, ורבי מיכאל בן סעייד, רב העיר ווהראן שבאלג'יריה. מכיוון שבתקופה זו כיהן רבי חנניה ברבנות באלג'יריה ולא היה יכול לבוא למקום הדפוס בתוניסיה ולפקח על הדפסת הספר, מינה רבי חנניה את רבי שמואל טייב, רב העיר בנזרת להתעסק בסידור הספר והבאתו לדפוס. רבי שמואל טייב גם כתב שיר והקדמה לספר ובהם הוא מתאר ומשבח את הספר. בכל אחת מהדרשות פותח רבי חנניה במאמר חז"ל ובמהלך הדרשה עוסק בביאורו. בהקדמת הספר כותב רבי חנניה שבספר יהיו 620 דרשות אבל חלק א (שכנראה הוא היחיד שנדפס בסופו של דבר) מכיל רק את 96 הדרשות הראשונות וכנראה שהשאר נותר בכתב יד.
  • אורן של חכמים - פירוש על שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. ככל הנראה לא נדפס אלא נותר בכתב יד. מוזכר בהסכמת רבי משה שתרוג לספר קריית חנ"א.
  • בנוסף לספריו אלה נמצאים באוסף חנניה חביב אזולאי שבספריה הלאומית עוד שני חיבורים קצרים בכתב ידו של רבי חנניה- תשובה הלכתית שנכתבה בתוניס בשנת ה'תרפ"ה ובה הוא דן האם מותר להכין תרופות מגרעיני ענבים של גויים, ודרשה בענייני חזרה בתשובה, שנאמרה על ידו בקזבלנקה ביום כיפור שנת 1930.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך מופיע בהסכמות לספר קריית חנ"א
  2. ^ המכתב מצוטט על ידי ההיסטוריון משה דוד גאון בספרו תולדות חכמי ירושלים.
  3. ^ ראו מסמך שכתב אודות סדר הלימוד בישיבה בשם: תקנות סדרים עמודים וחוקים לישיבת מקור חיים" בקזבלנקה, באתר הספרייה הלאומית.
  4. ^ רוזנברג, חיים באתר הספרייה הלאומית.
  5. ^ לכל המאוחר בשנת ה'תרפ"ז שכן בסיוון ה'תרפ"ז שלח אליו יעקב דאהן מכתב לקזבלנקה.
  6. ^ כך נכתב בכתובת בנו ניסים שמעון כשנישא לשמחה קדוש ביום י"ג חשון תש"א.
  7. ^ על פי מכתבו של רבי חנניה לרשל"צ הרב פרנקו שמובא אצל משה דוד גאון.
  8. ^ כך ידוע שמה בקרב המשפחה.
  9. ^ החתונה מוזכרת במכתב באיטלקית ששלח רבי כלפאללה נחום מטריפולי לרבי חנניה בו הוא מודה על הזמנתו לחתונת בנו. המכתב נמצא באתר הספרייה הלאומית: https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL990040861430205171/NLI
  10. ^ כך מופיע בכתובתם מיום י"ג בחשוון תש"א (14 בנובמבר 1940).
  11. ^ פול, דוד דה סולה באתר הספרייה הלאומית
  12. ^ פרנסיס, אליאו משה באתר הספרייה הלאומית.
  13. ^ בלום, לואידור באתר הספרייה הלאומית
  14. ^ ששון, פרחה באתר הספרייה הלאומית
  15. ^ כלשונו של רבי חנניה עצמו בספרו מגן הדת, עמ' 26.
  16. ^ בשער הספר כתוב שזה חוברת מס' א ונראה שרבי חנניה תכנן להדפיס חלקים נוספים מהספר. באחד העמודים הראשונים אף מופיע רשימת נושאים שיובאו בחוברת ב מהספר. אך כנראה לבסוף לא נדפסה חוברת ב.